פרקי דרבי אליעזר פרק לב

ששה נקראו בשמותן עד שלא נולדו ואלו הן, יצחק, וישמעאל, ומשה רבינו, ושלמה, ויאשיהו, ושמו של משיח שיביא הקב״ה במהרה בימינו. יצחק מנין שנאמר וקראת את שמו יצחק, ולמה נקרא שמו יצחק, י׳ עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו. צ׳ תשעים שנה, שהיתה שרה אמנו בת תשעים. ח׳ לשמונה ימים שנמול. ק׳ מאה שנה שהיו לאברהם אבינו, שנאמר ואברהם בן מאת שנה. ישמעאל מנין, שנאמר וקראת שמו ישמעאל. ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד הקב״ה לשמוע נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר ישמע אל ויענם. משה מנין, שנ׳ לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם. בשגם בגימטריא משה, שהיו חייו מאה ועשרים שנה, שנא׳ והיו ימיו מאה ועשרים שנה. שלמה מנין, שנאמר הנה בן נולד לך (וקראת את שמו שלמה) [כי שלמה יהיה שמו]. ולמה נקרא שמו שלמה בלשון ארמית, על שם שנאמר שלום ושקט אתן את ישראל בימיו. יאשיהו מנין, שנא׳ הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. ולמה נקרא שמו יאשיהו, שנרצה כשי למזבח, יאי שי הו לפניך. מלך המשיח מנין, שנא׳ לפני שמש ינון שמו. ולמה נקרא שמו ינון, שהוא עתיד לינן ישני עפר. וכשבא אברהם מהר המוריה, חרה אפו של סמא״ל, שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם, מה עשה, הלך ואמ׳ לשרה, אי שרה, לא שמעת מה שנעשה בעולם, אמרה לו לאו, אמ׳ לה לקח אישך הזקן לנער יצחק והקריבו לעולה, והנער בוכה ומייליל שלא יכול להנצל, מיד התחילה בוכה ומייללת, בכתה שלש בכיות כנגד שלש תקיעות, שלש יללות כנגד שלש יבבות, ופרחה נשמתה ומתה, בא אברהם אבינו ומצאה שמתה, שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. מהיכן בא, מהר המוריה. ר׳ יוסי אומ׳ שלש שנים עשה יצחק אבל על שרה אמו, לאחר שלש שנים לקח את רבקה ושכח אבל אמו, מכאן אתה למד, עד שלא לקח אדם אשה, אהבתו הולכת אחר הוריו, לקח אשה אהבתו הולכת אחר אשתו, שנאמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, וכי יעזוב איש את אביו ואת אמו ממצות כבוד, אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו, שנאמר ודבק באשתו. רבי יהודה או׳ עשרים שנה היתה רבקה עקרה, לאחר עשרים שנה לקחה יצחק והלך עמה להר המוריה למקום שנעקד שם, והתפלל על ההריון ונעתר לו, שנאמ׳ ויעתר לו ה׳ וגו׳. באה ללדת ומחבליה הגיעה נפשה למות, והלכה להתפלל במקום טהור, שנאמר ותלך לדרוש את ה׳. והיו הבנים בתוך מעיה כגבורי כח, שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה. מה עשה יעקב אבינו, אחז בעקב עשו להפילו, שנא׳ וידו אוחזת בעקב עשו. מכאן אתה למד שאין בני עשו נופלים עד שיבא שריד מיעקב ויקצץ רגליו של עשו מהר שעיר, שנ׳ חזה הוית עד די התנזרת אבן. וכתוב אחר אומ׳ לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם. אמר רבי אחא גדול הנערים זה הלך בדרך חיים, וזה הלך בדרך המות, שנא׳ ויגדלו הנערים. יעקב אבינו הלך בדרך החיים, שהיה יושב אוהלים ועוסק בתורה כל ימיו, ועשו הרשע היה הולך בדרך המות, להרוג את יעקב אבינו, שנאמ׳ יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. רבי שמעון אומר בשעה שנעקד יצח׳ נשא את עיניו למעלה וראה את השכינה, וכתוב כי לא יראני האדם וחי. אלא תחת המיתה כהו עיניו לעת זקנתו, שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. מכאן אתה למד שהסומא חשוב כמת. הגיע ליל יום הפסח, וקרא יצחק לעשו בנו הגדול ואמר לו, בני זה הלילה, כל העולם כלו אומרים בו הלל, ואוצרות טללים נפתחים בזו הלילה, עשה לי מטעמים, עד שאני בעודי אברכך, ורוח הקדש משיבה ואומרת אל תלחם את לחם רע עין, הלך להביא ונתעכב שם, אמרה רבקה ליעקב, בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו, העליונים אומרין שירה, הלילה הזה עתידין בניך להגאל מיד שעבוד, הלילה הזה עתידין לומר שירה, עשה מטעמים לאביך עד שהוא בעודו יברכך, יעקב היה בקי בתורה, פחד לבו על קללת אביו, אמרה לו אמו, בני ברכות עליך ועל זרעך, ואם קללות עלי ועל נפשי, שנ׳ עלי קללתך בני. הלך והביא שני גדיי עזים, וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, והלא די לו באחד, שנא׳ צדיק אוכל לשובע נפשו. אלא אחד כנגד הפסח ואחד לעשות לו מטעמים לאכול, דתנינן הפסח אינו בא אלא על השבע. נכנס ואמר לו קום נא שבה ואוכלה מצידי, אמ׳ יצחק הקול קול יעקב ביחוד השם, הקול קול יעקב בהגיון תורה, והידים ידי עשו בכל שפיכות דמים ובכל מות רע, ולא עוד אלא כשמכריזין בשמים הקול קול יעקב, השמים רועשים, וכשמכריזין בארץ הקול קול יעקב, כל מי שהוא שומע ועושה חלקו עם הקול קול יעקב, וכל מי שאינו שומע ואינו עושה חלקו עם הידים ידי עשו. רבי יהודה אומ׳ עשרה ברכות ברך יצחק ליעקב, על טללי שמים, ועל דגן הארץ, כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שנאמ׳ ויתן לך האלהים מטל השמים וגו׳. וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו, יצא מעוטר כחתן וככלה בקשוריה, וירד עליו תחיית טל מן השמים, ונדשנו עצמותיו ונעשה גם הוא גבור חיל וכח, לכך נאמר מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל:

פירושים עריכה

פר אחד עריכה

והקריבו לעולה והנער בוכה ומילל. מה שהביא מוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] מהרב ישראל גאון הנה מפורש בחז"ל, עיין בספר שמו אברהם ערך עקדה אות י"ד ואות כ"ט, ועיין להרב שפתי כהן והובא שם בערך אבלות אות ל"א ודוק.

ועשו היה הולך בדרך המות להרוג את יעקב. אף על גב דמחשבה רעה מצרפה למעשה לגבי עשו, ומה גם דרדף אחריו ודכתב אגרת לישמעאל וחשיב מעשה בפועל, עם כל זה הריגה ממש הוא יותר רע, ועד כאן היינו באים לעשו דהוא הורג נפשות והוא הרג לנמרוד וכמה וכמה נפשות, וכאמרם ז"ל ולהלאן מזה בהאי פרקא והידים ידי עשו בכל שפיכות דמים ובכל מות רע ועבר ה' עבירות ביום שמת אברהם, ואיך תלה דרכיו במה שחשב על יעקב. ואפשר דהכונה עד היכן הגיע רשעותו דעם היותו אחיו רדף אחריו להורגו ולא תשאל על הזרים מה היה עושה. ועוד י"ל דכלהו דהרג היו קוצים כסוחים מרשעי הגוים כדאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אל תירא אברהם, לא כן יעקב צדיק יסוד עולם בחיר שבאבות הוא עולם מלא.

הגיע ליל יום פסח וגו' הלילה הזה. עיין למז"ה בספר מערכי לב ח"א דק"מ ע"ד ובמ"ש בקונטרס חיים לראש ובמ"ש בני ידידי יצחק ירנ"ן בספר אבות הראש ח"א דפ"ג ע"ד ודוק.

הקול קול יעקב ביחוד ה' בהגיון תורה. פי' מוה"ר ולע"א דאמר קום שבה דאוכל מעומד סכנה, וזה מפורש ואכלת ושבעת וברכת, דכמו שדרשו למטה לברכה כן למעלה לאכילה. ולי נראה ביחוד ה' על דיבור אם והגיון תורה ועל ב' גדיים לקרבן פסח כי היה ליל פסח כדין התורה, וזה לא בעשו דבא בעזות יקום אבי ומצידה:

ונדשנו עצמותיו ונעשה גם הוא גבור חיל מידי אביר יעקב. ואפשר דלכך אפקיה קרא לעשירות דידיה הוי גביר לאחיך, דאת כל היקום אשר ברגליהם יתגבר כארי וע"י הברכות נתגבר כחו וטרם מכה ציץ כדי להלחם אחרי כן עם המלאך שהוא שר עשו ונצחו דהראה את גבורתו, ולכך הסכים עמו המלאך בעת ההיא על הברכות בראותו דכבר נתקיים הברכות במה שהראה כחו ועוצם גבורתו וירא כי לא יכול לו בהלחמו אתו. ועוד זאת אהני ליה כדלקמן ריש פרק ל"ו כחו וגבורתו לגלגל האבן מעפ"י הבאר כיע"ש.