פרי עץ חיים שער תפילות ראש השנה פרק ג


ועתה נבאר פירוש הברכה. "ברוך" - כבר ידעת, כי עד גאל ישראל, העלינו המלכות בסוד נקודה לבד כלולה מי' בלתי פרצוף, בסוד לכי ומעטי את עצמך, ועדיין היה חסר ממנה סוד הדעת שלה, שהוא ע"ב ק"ל. ועתה כוונתינו לתת לה בחי' זו, ואנו מכוונים עתה, כי עתה ע"י רבוי ברכאין, שנכללה הנקודה הזו בכל היכלותיה כנזכר בזוהר, כי על ידי כן נקרא ברוך, אז אנו רומזין ג"כ לברוך העליון, שהוא היסוד העליון, שיורד ברבוי דברכאן עלאין, ונותן לה סוד הדעת, שהוא שם הויה העולה כ"ו. ואח"כ נעשה פשוט כפול משולש מרובע י, יה, יהו, יהוה, שהוא ע"ב. ואח"כ נעשה ק"ל, שהוא שם מ"ה, פשוט כפול משולש מרובע, כזה - יו"ד, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א וא"ו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כי כל זה הוא בדעת שלה, וכל אלו גי' ברוך, שהוא כ"ו ע"ב ק"ל. ואח"כ אנו נותנין בה כח הכ"ב אתוון שיש ביסוד כנודע, שעי"ז תעשה אח"כ סוד פרצוף שלם, וזהו אתה, את"ה, כי היא סוד ה' שבשם, ואנו ממשיכין לה כ"ב אתוון מן א' עד ת'. גם תכוין בה' של אתה, שהם ה' אותיות כפולות מנצפ"ך:

י"י, תכוין עתה להעלות נקודה של המלכות, עד מקום הת"ת כנגד החזה מאחוריו, במקום שהיתה תחלת אצילותה, ואח"כ אנו מתחילין לומר אלהינו וכו':

פי' תפלת ר"ה, דע, כי אין הפרש בין ברכה זו לימות החול, רק סוד הרי"ו לבד, שאנו מוסיפין סוד הרי"ו בכל בחי' ובחי', כי הוא יום דין, ואין אנו רוצין לבטלו, רק להמתיקם לבד:

ברוך - תכוין, כי הלא עד עתה המלכות דז"א היא למטה, בבחי' נקודה א' כלולה מי' בלי פרצוף. ועתה צריך להעלותה עד מקום אצילותה עד החזה אב"א, ואח"כ לעשותה פרצוף שלם, ולהחזירה פב"פ. והענין, כי ד' בחי' יש למלכות - א' בסוד קשר של תפילין ש"ר, תחת ג"ר דז"א, שהם חב"ד, ויש לה שם שורש א'. עוד יש לה שורש ב', תחת ג' אמצעיות שהם חג"ת, ושם הוא במקום החזה. עוד שורש ג', תחת ג' תחתונות נה"י, ושם הוא בסוד ה' אחרונה שבשם. עוד שורש ד', למטה בראש הבריאה, בסוד נקודה אחת כלול מי' בלתי פרצוף, וכוונתינו עתה להמשיכה אל שרשים העליונים:

ונתחיל עתה בביאור הענין, כי הלא עתה היא נקודה כלולה מי', ואפילו בחי' דעת קל שלה חסר ממנה, ואנו רוצין להמשיך לה סוד דעת ק"ל שלה מן היסוד, לזה ג"כ בהיות הנקודה א' כלול מי'. וכבר ידעת, כי הדעת ק"ל שלה הוא סוד עטרא דגבורה, מב' עטרין שבדעת ז"א. כי עטרא דחסדים נחלק לה' חסדים בז"א, מן החסד עד הוד, ונשארת עטרא דגבורה (הנחלקת לה' גבורות) ב-חגת"נה של המלכות. וכל אלו הן ביסוד, הנקרא ברוך כנודע:

ולכן תכוין, כי המלכות אותה נקודה, היא עתה ברוך, בכל הנהו רבוין דברכאין, שהם ההיכלות שלה שנכללו בה, ואז יורד מן ברוך העליון שהוא יסוד דז"א, ויורד אליה משם סוד העטרה דיליה שהוא גבורה. לכן תכוין, כי הלא תחלה ההיא עטרא דגבורה הוא סוד הוי"ה גי' כ"ו, וכשיורדת בדעת של המלכות, שם נחלקת לה' הויות, אשר הם ה"ג, וה' הויות גי' ק"ל, הרי לך כ"ו ק"ל. אחר כך תכוין, כי הלא המלכות בהיותה נקודה אחת אין בה רק סוד ג' קוין, והוא תלת כלול בתלת, כי חכמה בינה דעת שלה נכללין בחג"ת, וכן נה"י שלה נכללין בחג"ת שלה, הרי שאין בה רק הוראות ג' קוין, ולכן אלו הה' הויות הנכללין בדעת שלה, הם מתפשטין אח"כ בה"ס שלה, מחסד עד הוד, אך לפי שאין לה עתה רק בחי' נקודה אחת, לכן אין בה גילוי רק לג' קוין, לכן אין מתפשט בה רק ג' הויות, מן הה', בחג"ת שלה, אבל השנים האחרים אינם מתפשטין:

והנה סוד התפשטות הוא, כי מה שהיה עד עתה בדעת שלה, בסוד ד' אותיות הוי"ה, הוא עתה בהתפשטות כזה - י', י"ה, יה"ו, יהו"ה, שהוא גי' ע"ב, הרי לך כ"ו ע"ב ק"ל, גי' ברוך. והנה שצריך לכוין הרי"ו דכאן הוא, כי ג' הויו"ת המתפשטין בחג"ת שלה, כל אחת גי' ע"ב כנ"ל, וג"פ ע"ב גי' רי"ו. גם תכוין, אל מלת ברוך, כי הוא גי' רי"ו וי"ב, והרי"ו הם ג"פ ע"ב הנ"ל, וי"ב הם י"ב אותיות אדנ"י, כזה - אלף דלת נון יוד. כי זה הרי"ו נמשך אליה, כי כבר ידעת, כי שורש המלכות תחת היסוד, בסוד ה' תתאה שבשם, והמלכות בסוד נקודה בבריאה, הוא שם אדנ"י, הרי רי"ו, הרי ב"פ רי"ו:

אמנם כבר בארנו, בחי' מה שמתפשט בה, ועתה נבאר ע"י מי משכנו אלו. והענין, כי הלא ב' כריעות צריך לכוין, כריעה ראשונה הגוף לבדו, והב' צריך לכרוע הראש. והגוף צריך לכרוע במלת ברוך, והראש במלת אתה, דתמן גחין רישא. אמנם כוונתינו בכריעות אלו הם, כי הלא תחלה צריך לידע, כי הזעיר אנפין יש בו הויה שלם, והנה במלת ברוך בכריעת הגוף, תכוין תחלה להוריד ו' לגבי ה', כדי לתת כח בה, וע"י כח השפע הזה תוכל המלכות שם אדנ"י, שהיא אותה הנקודה לעלות למעלה. והה' שאנו מורידין ו' לגבה, הוא שורש המלכות שתחת היסוד. תכוין, כי אותיות ו"ה אלו, נעשין רי"ו, כי אות ה' צורת ר"י, ועם ו' הרי רי"ו. וכוונת רי"ו זו הוא ג' שמות הוי"ה דס"ג, ועם י' אותיותיהן דהויה הרי ע"ב, הרי ג' שמות הם גי' רי"ו, כי כל א המיותרת בכל שם מס"ג, הוא כוללת, ואלו נמשכו שם מן אות א דאהיה במלוי ההין שבבינה. וגם אות א צורת יו"ר שהוא רי"ו.

אתה - כאן צריך לכוין, כי אחר שניתנה בה סוד הדעת ק"ל שלה, בבחינת נקודה לבד, אנו צריכין לתת בה כח לעשותה אחר כך פרצוף שלם. והנה אין הפרצוף נעשה, אלא על ידי האותיות כנודע, ולכן צריך להוריד לה עתה בכריעה זו הב', שהוא כריעת הראש, סוד כ"ז אותיות, שהם כ"ב אותיות ומנצפ"ך. וכבר ידעת, כי כל האותיות הם ביסוד הנקרא ברוך, בסוד "נגילה ונשמחה בך", וזהו אתה - את ה', כי "את" הם כ"ב אתוון מן א' עד ת', וה' הם ה' מנצפ"ך:

והנה צריך שתכוין, אתה גי' ת"ו, והם גי' רי"ו צפ"ך. והענין - כי הנה המנצפ"ך של המלכות אנו צריכים להמתיק על ידי הורדת המנצפ"ך זה של ה' של אתה. אמנם הב' גבורות מהם כבר המתקנו אותו, כשאמרנו "ופי יגיד תהילתך", כי פי גי' מ"ן של מנצפ"ך (ואין להאריך בזה) לכן אין נשאר לנו עתה להמתיק, רק ג' גבורות צפ"ך. והנה אתה גי' רי"ו צפ"ך, והענין - רי"ו הוא בסוד כ"ב אתוון, הרמוזין בא"ת דאתה, וצפ"ך הוא אות ה' דאתה:

וענין היות הכ"ב אתוון סוד רי"ו הוא, כי כל א' מן כ"ב אתוון כלול מי', הרי כ"ב פעם י', גי' ר"ך. ואמנם ר"ך, הם רחמים גמורים, ולכן צריך להסיר הד' אותיות, ונשאר רי"ו, הוא סוד הגבורות, וד' אלו הם ד' אותיות גיכ"ק, שהם השרשים לבד, פי' - כי כל ד' גיכ"ק, כל א' כלול מי' הם מ', אך עתה אין אנו לוקחין מהם רק ד' אותיות לבד שהם גיכ"ק השרשים. וטעם הדבר, כי הלא הכ"ב אתוון נמשכין מה' מוצאות הפה, נעשין מחבור ח"ך עם גרון, שהם חכמה ובינה. ואותיות הח"ך הם גיכ"ק, שהם מן חכמה, ומשם נתפשטו כל האותיות אל הגרון שהיא בינה. והחכמה הוא רחמים, לכן ד' אותיות גיכ"ק שהוא חכמה שהם רחמים גמורים, ואין אנו צריכין להכניסם במנין, כי יתבטלו הדינין לגמרי, ואין כוונתינו רק למתוק. ונשארין עתה אותיות צפ"ך, ואם תחבר עמהם הוי"ה אחת העולה כ"ו, הרי רי"ו א' בה' של אתה:

אמנם שני רי"ו הנ"ל, הם מצוירין באותו א"ת של אתה: כי 'א' צורתה יו"ר. 'ת' ג"כ צורתו רי"ו, הרי ב' פעמים רי"ו ב' פעמים רי"ו שווה 432, א' נגד כ"ב אתוון, וא' נגד ה' אותיות מנצפך:

עוד צריך לכלול כל כ"ב אתוון וה' דמנצפ"ך, בחיבור אחד של רי"ו א', הוא לעשות אותה בצורת אהי"ה, כי א"ה של אהי"ה, הם א"ה של אתה, וצורת ת' של אתה הוא צורת רי"ו, ר"ו הוא צורת ה', וי' הרי י"ה של אהיה. ותכוון בת' זו שהוא רי"ו א', ותכוון כי רי"ו זה הוא סוד אהיה, שהוא גימטריא כ"א, וכל אחד כלול מי' הרי ר"י, ואהי"ה במילוי הרי י' אותיות, ואם תסיר ממנו ד' אותיות השורש, נשארו אותיות המלוי ו' לבד, ור"י הנ"ל הרי רי"ו, הרי ג"פ רי"ו. ועתה עוד יכוין, ע"י מי נמשכין אלו, והענין, כי עתה הוא כריעה ב' של ראש, והוא לכרוע י' לגבי ה', שהם חו"ב של ז"א עצמו, ותכוין בי"ה אלו שהם רי"ו, כנודע כי ה' זו צורתה ר"ו, ועם י' הם רי"ו. ותכוין כי רי"ו זה, הם ג' שמות הויה במלוי יודין, שכל אחד הוא ע"ב, הרי ג' פעמים ע"ב ג' פעמים ע"ב שווה 216 גי' רי"ו, ואלו נמשכין מן אותו א' של אהיה במלוי יודין שבבינה:

והנה כאן בארנו חמש רי"ו: שתים במלת "ברוך", כי שנים האחרים שכוננו בכריעה הם עצמן הב' רי"ו שבמלת ברוך; ושלש רי"ו שבמלת "אתה" יש כנ"ל -- הרי חמש רי"ו. אמנם תכוין כי ע"י אלו הרי"ו, יש כח אל המלכות לעלות בה' בחי', שהם ה', הנזכר בתיקונים תיקון י"ח דל"ז ע"ש.

  • יאהדונה"י במלכות שתחת היסוד;
  • יאהדונה"י ביסוד;
  • הויה בנצח;
  • אדני בהוד;
  • יאהדונה"י בת"ת;
  • הוי"ה בחסד;
  • אדנ"י בגבורה.

הרי ה"פ יאהדונה"י, שבהם עולה המלכות עד החזה, שיש עד שם ה' בחי' הנ"ל.


ועתה נבאר, איך בכל אחד מאלו, יש בו סוד רי"ו.

  • כי הלא במלכות הוא יאהדונ"הי הוא צ"א; גם יש בו סוד אדני ברבוע כזה: א', א"ד, אד"נ, אדנ"י, גי' קכ"ו; וצ"א -- הרי רי"ו ע"ה.
  • אח"כ עולה ביסוד, וכבר ידעת, כי יש נ' שערי בינה, והם נחלקין, כ"ה בז"א וכ"ה בנוקבא, והוא, כי ה"ח הם בזכר, וה"ג בנוקבא, וכל א' מן הה' כלול מכל הה', הרי ה' פעמים ה' שבזכר הם כ"ה. וכן בנוקבא הה' אחרים: (והנה דע, כי בדעת יש כ"ה, ובחסד כ"ה, ובגבורה כ"ה, ובנצח כ"ה, ובהוד כ"ה, וביסוד כ"ה, ובמלכות כ"ה. ובת"ת אין בו כ"ה, לפי שהוא מקום סיום יסוד דבינה, לכן אין בו בחי' כ"ה, והכ"ה שלו הם בדעת. גם טעם אחר, כי הלא תחלה היה ו"ק, וכל אחד מהם כלול מן הנ' שערי בינה, ואח"כ נתחלקו מהם כל אחד מהם לב', ונעשה כ"ה כ"ה. כיצד? החסד נחלקת חציו לחכמה, וחציו לחסד-- הרי כ"ה כ"ה. וכן בגבורה, וכן בת"ת.) ועתה נחזור אל הכוונה, כי הלא ביסוד יש יאהדונ"הי שהוא צ"א, והוא נטל

ה' פעמים כ"ה ה' פעמים כ"ה שווה 125 -- שהם כ"ה חסד, כ"ה גבורה, כ"ה נצח, כ"ה הוד, כ"ה יסוד, וצ"א -- הרי רי"ו.

  • ואח"כ נ"ה, יש בהם צ"א של יאהדונה"י, אבל לא בשלוב, רק הוי"ה בנצח, אד"ני בהוד כמש"ל, ונוטלין ה"פ כ"ה, שהם כ"ה דעת, כ"ה חסד, כ"ה גבורה, כ"ה נצח, כ"ה הוד. והיסוד אין לוקחת, כי עתה היא למעלה מיסוד שהיא בנ"ה, הרי רי"ו:
  • אח"כ הת"ת, יש בו יאהדונה"י שהם צ"א, ויש בו ג' שמות הנכללין בו, ע"ב ס"ג מ"ה, וכל א' יש בו מ"ב אתוון, הרי ג"פ מ"ב גי' קכ"ו, וצ"א הרי רי"ו והכולל.
  • אח"כ חסד גבורה יש בה צ"א, דיאהדונה"י, היינו הוי"ה בחסד, אדני בגבורה, ונוטלין ה' פעמים כ"ה, חב"ד חו"ג, הרי ה' רי"ו:


[ והנה דע, כי הלא כל בחי' שאנו מונין ענין כ"ה שהם בח"ג נה"י (כי בת"ת ומלכות אין הרי"ו שלהם נעשה ע"י כ"ה הנ"ל), הנה

ג' פעמים קכ"ה ג' פעמים קכ"ה שווה 375 שיש בכל א' מאלו הג' חלקים הם שע"ה, והם סוד המלכות הנקרא שעה. גם יש בשעה תתר"פ חלקים, והם ה' הנ"ל, שהם גי' תתר"ף. ]


ונחזור לענין בענין כריעה ו' לגבי ה'. והענין כי הלא הכתר יש בו תר"ך אורות, ונותן מהם חציו י"ש אל או"א. והם נחלקין: קנה חכמה קנה בינה (משלי ד, ה). והנה נמצא כי הקנ"ה מגיע לחלק אמא, אך לפי שהיא צריכה להוציא את ז"א שהוא ו"ק, צריך שיהיה לה ו' יתירים, והם קנה וששה, הרי קס"א כמנין אהיה דיודין בבינה. אמנם דע, כי אלו הם בסוד ל"ב נתיבות חכמה, אשר כולם הם סוד אלהים כנודע, והנה כל א' מהל"ב נתיבות אלו כלול מי' ספירות, הרי י' פעמים ל"ב י' פעמים ל"ב שווה 320 גי' ש"ך, והם ש"ך ניצוצין דבוצינא דקרדוניתא. והנה שם ניתנין י"ו לחכמה י"ו לבינה. וכן הל"ב של זו"ן, הם י"ו לז"א י"ו לנוקבא.

אמנם נבין עתה, סוד הב' ההין אלו.    כי הנה ה' תתאה נודע שצורתה ו' תחלה, וממנה נעשה ו' אחרת, ושניהן נעשין אות ד', הרי הם י"ב נתיב, ורגל ה' זה צורתה י', הרי כ"ב נתיב, שהם י"ו שלה, וו' הנותרים להוציא את ו' היכלין דתחותה. ואחר כך אנו מורידין ו' לגבי ה', והוא לתת בה כח ע"י ו' זו, להוציא הו' היכלין.   גם ה' עילאה יש לה כן והוא: צורתה תחלה היא צורת י', וממנה מתפשטין ב' ווין-- הרי ד' של אות ה', והם כ"ב נתיב, שהם ו' יתירים על הי"ו שלה, להוציא את ז"א שהוא ו"ק, שהוא רגל הה' זו שצורתה ו'.

אמנם לפי שכוונתינו לעשותה סוד רי"ו, שהוא ה' ר"ו, נמצא כי אות י' שהוא העוקץ שאחר הד' שזה אינו שם, לכן צריכין אנו להוריד י' לגבי ה' זו, למתק הדינין שהם בסוד רי"ו. הרי לפניך ה' בחינות, שעולה המלכות בהם. ותכוין כי ד' בחינות יאהדו"נהי, שהם עד החזה, עולים ע"י ה' לגבי ו'; וע"י ה' לגבי י', עולה בחי' ה' שלה, וי"ה אדני שבחסד וגבורה:

הנה עתה כללות כל זה הוא, להוריד י' של הויה, הכולל ד' אותיות הויה כנ"ל, ולהורידה אל אלף של שם אדני, כדי להעלותה עד החזה, וג' אותיות דנ"י נכללין באות א', ואינן ניכרים שם. ותכוין כי יורד שם מלוי יודין דאהיה, ונעשין א זו של אדני, אהיה במילוי אלפין, וזהו כללות ברוך אתה:

אמנם תכוין, כי ה' פעמים יאהדונה"י ה' פעמים יאהדונה"י שווה 455 הם גי' תנ"ה, וזהו "אשר תנה הודך על השמים", ר"ת אשר תנה הודך, אתה. הנה הענין, כי כבר בארנו איך מלת אתה, ציור אהי"ה; והנה ג' מלויי אהי"ה, שהם - יודין, ההי"ן, אלפי"ן, הרי הכל בגי' תנ"ה, כי ע"י אלו המילוים היא עולה ה"פ יאהדונה"י הנ"ל. ותכוין, כי ה' פעמים הוי"ה סוד ק"ל, וה' פעמים אדני שכ"ה, גי' תנ"ה. הרי כל מציאות הדינין הם מתמתקים עתה ועולין. גם תכוין, כי ד' בחי' הוי"ה אדנ"י שהם עד החזה, עולה ע"י ה' לגבי ו'; ובחי' ה' לגבי י'-- על ידו עולה בחי' חמישי של יאהדונה"י שבחו"ג.

ועתה צריכין לזקוף כל בחי' אלו במלת יהו"ה ופירושו כך: כי הלא עתה עולה א' של אדני, עם י' של הוי"ה, וזו פי' כל הזוקף זוקף בשם. והנה תכוין, כי יוד אלף, גי' קל"א, והכוונה להעלות עתה הק"ל שהורדנו במלת ברוך. ואח"כ תכוין, כי שם אדני בעצמו יש בו אות יוד אחרת, ותחבר יוד באלף, הרי קל"א אחר, הרי ב' פעמים קל"א ב' פעמים קל"א שווה 262, הוא רס"ב; וזה סוד רי"ו ומ"ו, והמ"ו הוא סוד עלייתו בשם ע"ב דמילוי יודין, כי המלוי שלו גי' מ"ו, חוץ מן השם עצמו, כי כמו שהיתה הכריעה בשם אהיה במלוי יודין, גם העליה על ידי הוי"ה במלוי יודין. גם תכוין, כי הרי י"א י"א, שהם ר"ת, יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד והם גי' כ"ב, והוא סוד הורדת כ"ב אתוון שהורדנו במלת אתה. גם תכוין, כי עיקר אותיות אלו, אינם רק יא"י, שהם אלף וב' יודין, והם גי' אהיה, כי האותיות מבינה הם, והם כ"ב אתוון. ועיקר הכוונה בשם זה של הוי"ה, כי עד עתה בארנו, מענין כריעה י' לגבי ה', ו' לגבי ה', והם סוד הויה שבכללות הז"א בכל הי"ס שלו. אך שם הוי"ה זה הוא בחי' הת"ת לבד הנקרא הוי"ה, ושם אנו מעלין נקודות המלכות עד חזה הת"ת. והנה זקיפה ראשונה הוא ה' לגבי ו', הוא הגוף נקרא ת"ת, (צ"ל ה' עולה לגבי הו',) ה' עולה שהוא המלכות תחת היסוד, ובכללה עולה ג"כ נקודת המלכות הנקרא אדני. אמנם כשעולה ה' זו לגבי ו', זו היא סוד ת"ת, ז"א הנקרא הוי"ה, ותכוין כי עולה ג"כ ה' עד ראש ו', שהוא י' שבראש הת"ת, הוא סוד י' של הוי"ה שבת"ת דז"א. והוא, כי הלא שם הוי"ה גי' כ"ו, ואם תעשה לג' שלישים, הנה מקום החזה ששם עליית ה' זו, באה במדרגה היו"ד מן כ"ו אלו. והיא סיום היו"ד של הוי"ה שבת"ת דז"א, אשר יוד זו היא ראשית הוא"ו של הויה דכללות זעיר אנפין, ואז בזקיפה ה' לגבי ו', תכוין ציור ה"ו שהוא רי"ו:

אח"כ תזקוף ראשך, ותכוין לזקוף ה' לגבי י', והוא הבינה של ז"א בחכמה שבו. וגם תכוין בציור רי"ו אחר. ותכוין כי ע"י עלות הבינה דז"א גבי חכמה, הנה הם נעשין מ"ן לאו"א עלאין, ה"י עלאין, ואז יורד משם כח אל הז"א. והענין, כי כאשר המלכות נתמעטה בסוד נקודה, גם הז"א עליו נאמר "מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ" (ישעיהו נב, יד), ואין בו כח לתקן פרצוף המלכות, כי נתמעט אורו. ולכן ע"י מ"ן אלו, גורמין לזווג או"א, ומורידין שפע בו לתקן את המלכות. והנה דע, כשעולה ה' לגבי י', וגם י' יורד לגבי ה', אז הוא לעשות מוחין לזו"ן. אך עתה שאנו מעלין ה' דאמא לגבי י' דאבא, ואין אנו מורידין את הי' לגבי ה', הוא כי אין הכוונה רק בעבור המלכות לבדה, והנה תכוין כי מחיבור או"א יורד שם הוי"ה אהי"ה להעלות את המלכות כמ"ש, ובתוך שמות אלו מתלבשין שם הוי"ה במלוי אלפין, אשר הוא ענין חידוש ותיקון הז"א עצמו, אשר בו הוא סוד שם הויה מ"ה לעולם, ע"י כח בחי' י' אותיות שם זה, מתרבה עוד אור י' ספירות שלו ומתקן המלכות:

והנה דע, כי הלא ז' פעמים יש הויה אהי"ה. והנה הם חלוקים לב' בחי': ד' מהם הם בחי' א', והוא עליות ה' לגבי ו' שהם ד' בחי' הוי"ה אהי"ה שמן המלכות עד הת"ת בחזה; וג' בחי' אחרות משם עד הכתר של זעיר אנפין. והנה כללות כולם, הם ז' פעמים י"א ה"ה ו"י ה"ה ז' פעמים י"א ה"ה ו"י ה"ה שווה 329, כולם הם גי' שכ"ט, והם סוד הדינין של מנצפ"ך. כי תחלה בסוד הוי"ה אדנ"י העלינו סוד הדינין של שכ"ה, ועתה אנו מעלין הדינין של מנצפ"ך (והם השכ"ט הנ"ל גי' פ"ר, שהוא סוד מנצפ"ך העולה פ"ר, והנשאר הוא מ"ט והוא כללות הוי"ה ואהיה שהם גי' מ"ט, עם כוללים הב' שמות עצמן). ושכ"ה דינין יורדין מחו"ב דז"א, ופ"ר יורדין מדעת דז"א. והענין - כי אין המלכות עולה, רק עד בחי' קשר של תפילין של ראש, ואינה יכולה לעלות עד כל הכתר עצמה של זעיר אנפין, ולכן אין כאן רק מ"ט, כי שער החמשים שהוא הכתר עצמו, אינה יכולה לעלות. ואם תחלק ז' פעמים הוי"ה ואהי"ה לשני מדרגות, ד' וג', הנה ד"פ הם קפ"ח, והוא אהיה דיודין גי' קס"א, ומלוי דמילוי העולה כ"ז הרי קפ"ח. והג"פ הם גי' קמ"א, והוא מלוי אהיה של יודי"ן העולה קס"א, תסיר השם עצמו העולה כ"א, ישאר קמ"א ע"ה. עתה נבאר כל הז' בחי', תחלה עולה המלכות תחת היסוד, בסוד הוי"ה אהי"ה, והנה הוי"ה אהי"ה אלו ביודי"ן, ע"ב קס"א, גי' רג"ל, תסיר ממנו רי"ו, נשאר י"ז, הם י' אותיות של מלוי הוי"ה ביודין, ואח"כ הז' ע"ה הם סוד ח' אותיות של הוי"ה אהי"ה. אח"כ עולה ביסוד, בשם הוי"ה אהי"ה, והנה הויה במלוי יודי"ן ע"ב, ואהי"ה בההין קנ"א, הרי רכ"ג, תסיר רי"ו, ועוד ז' אותיות ע"ה שהם ח' אותיות של הוי"ה אהי"ה:

ואח"כ עולה בנה"י, בהוי"ה ואהי"ה, והויה ביודין ע"ב, ואהי"ה באלפין קמ"ג, הם רי"ו ע"ה:

אח"כ בת"ת, עולה בהוי"ה ואהי"ה. והנה דע, כי כאן הוא סוד הכתר שלה, הנעשה מת"ת שלו, וכבר ידעת כי כל מציאותם הלא הוא שם ב"ן, והנה צריך לכוין לב' שמות הוי"ה, א' בת"ת שלו, וא' בכתר שלה. והוי"ה שלו הוא ע"ב, והויה שלה הוא שם ב"ן, ההין, שעולה ברבוע קמ"ד, כזה - יו"ד, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"ה ו"ו, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, הרי רי"ו. וכל אלו הד' בחי', ע"י זקיפות ה' לגבי ו':

ועתה בזקיפה ה' לגבי י', עולה בסוד ג' בחי' אחרות, והם בח"ג הוי"ה אהי"ה, ושם הויה ברבוע מ"ה עולה ק"ל, ושם אהי"ה ברבוע עולה ד"ם. ואח"כ שם אהיה במלוי ומלוי דמילוי עולה מ"א אותיות וע"ה הם רי"ו. ואח"כ בחו"ג, לפי שבדעת אינה יכולה לעלות, כי אין בה דעת עד אחר הזיווג. אמנם בחו"ב עולה בהוי"ה אהי"ה, ושם הוי"ה במלוי ס"ג ברבוע עולה קס"ו, וצורת אהיה זה הציור נעשה נ' - יוד, דו, י', דו, הרי הכל רי"ו. א ה י ה אח"כ עולה בכתר, ושם תכוין בכללותם הויות דעסמ"ב, העולים רל"ב, והם רי"ו, עם י"ו אותיות דד' שמות אלו, הרי עתה הגענו המלכות בבחי' נקודה אחת עד הכתר של ז"א בבחי' אבא. אמנם כבר הודעתיך, כי ביחוד ק"ש נעשו מוחין פנימים אל הז"א דאצילות, ואל הד' של קשר תפילין, והמוחין הפנימים של המלכות עצמה נשארו למעלה באות הד' של הקשר, והנה עתה חסרים ממנו א"מ אל המוחין האלו, וכל זה הוא בסוד הנשמות, שהם פנימית העולמות:

אמנם כוונתינו עתה, להאיר אור גדול בז"א, כדי לתת הארה גדולה בנוקבא דיליה, לעשותה פרצוף, והנה להוריד אלו המקיפים אל המוחין הפנימים, אנו צריכין אל זווג או"א עתה מחדש, אחר שכבר עשינו בק"ש בסוד מוחין פנימים אך עתה לצורך א"מ להם:

וזה ביאורו - אלהינו ואלהי אבותינו, תחלה תכוין כי אלהינו אמא, אלהי הוא אבא, ו' של ואלהי, הוא דעת המזווגם. אבותינו הם סוד המוחין של ז"א בסוד א"מ כמבואר, והנה הטעם שאנו מקדימין הבינה שהוא אלהינו, אל אבא הנקרא אלהי. הטעם הוא, כי הלא כיון שכוונתינו עתה לצורך הז"א, והכתוב אומר כונן שמים בתבונה, לכן אנו מקדימין הבינה. טעם ב', כי הלא המוחין של הז"א, הם נה"י של הבינה. טעם ג', לפי שכוונתינו עתה במלת אלהינו, לעשות כתר אל הז"א, וסוד הכתר נעשה מהת"ת של הבינה, לכן אנו מקדימין את הבינה. טעם ד', לפי שכוונתינו להקדים מ"ן של הבינה תחלה, כדי שיבואו אח"כ מ"ד של החכמה. טעם ה', לפי שכונתינו עתה לתת א"מ אל המוחין כנ"ל, וכל בחי' א"מ הוא מצד הבינה, הנקרא קו ירוק המקיף העולם, לכן אנו מתחילין בה:

והנה צריך לכוין, כי הנה הזווג זה של או"א, נעשה בסוד א"מ להם, וא"כ אנו צריכין לכוין בג' שמות המקיפים, באו"א ודעת. והנה שם ע"ב באבא, וס"ג באמא, ומ"ה בדעת. והנה יכוין, אלהינו היא אמא המזדווגת ע"י הדעת, שהוא הו' דואלהי, עם אבא שהוא אלהי עצמו, כמו שכתבנו לעיל. וממשכת המוחין העתידים לכנוס בברכה זו בראש זעיר אנפין, הנקרא אבותינו, כמ"ש לקמן גבי אלהי אברהם וכו', ששם הוא כניסת המוחין בז"א:

והנה באל מן אלהינו, תכוין ג' יודין ואלף שבס"ג שבבינה עולה אל, ואם תסיר אל משם ס"ג, ישאר ל"ב, והוא סוד א"מ אל ל"ב נתיבות שבמוחין. גם תכוין באות הינ"ו מן אלהינו, שהם ע"א, והוא ע' סנהדרין שבבינה, והנה כשתסיר משם ס"ג סוד הב"ל שהוא א"מ כנודע, ישאר כ"ו, והוא סוד ע"א מן אלהינו, שהוא הינ"ו שהם כ"ו הנ"ל, היורד למ"ה שבז"א, ושניהן הן ע"א:

ובאלהי תכוין, כי הוא חיבור חכמה ודעת, והנה אלהי שהוא החכמה הוא גי' מ"ו, והוא מלוי שם ע"ב, וו' של ואלהי רומז לדעת, כי יש בו שם מ"ה עד"ז, כי ופ"ו הם ל"ו כמנין אלה של אלהי, ותכוין עמה י' של אלהי הרי מ"ה, והכולל מ"ו. והטעם, כיון שמלת אלהי חיבור חכמה ודעת שלו, א"כ י' שלו תעלה לכאן ולכאן:

ורצוני לבאר לך איך נמשכין אלו המקיפין אל המוחין. דע, כי כבר בארתי לך, איך נמשך נימא אחת דשער מן הראש דא"א באחוריו, עד רישא דכתפין דיליה, והם מכים אחורי רישא דז"א, ונוסף אור במוחין פנימים שלו, ואז בולט במצח, ויוצא האור שלהם לחוץ בסוד א"מ, שהם התפילין כנודע. וכבר בארנו, כי רישי דכתפין דא"א, הם ב' עטרין עצמן של הז"א, אמנם כבר הורדנו בקריאת שמע פנימית אותן הב' עטרין בז"א, ועתה נשאר למעלה א"מ שלהם, שם ברישי כתפין דא"א, ואותו נימא דשערי של א"א אינה מגעת רק עד רישי דכתפין. אמנם שכמזדווגין עתה או"א, הם גורמין שירד אותו א"מ של רישא דכתפי למטה, ואז כשיורד אותו א"מ של רישא דכתפין, הנה גם ההוא נימא דשערי מתארכת, ומגעת עד למטה ברישא דז"א, ואז אותו א"מ מכח הכאת נימא באחוריו, נעשה תפילין במצח הז"א. והנה צריך שתכוין, בכ"מ שתמצא בתורה אותיות נ"ו בס"ת, כמו אלהינו אבותינו, הכל הוא סוד גבורה, והטעם, כי הלא כל הגבורות הם מנצפ"ך, והם ה' אותיות, ולכן אם תחלקם לה' חלקים, יהיה נ"ו כל חלק, כי ה"פ נ"ו גי' פ"ר, כמנין מנצפ"ך, ולכן בכ"מ שתמצא נ"ו, הוא דין:

והנה דע, כי כל אלו ה"ג של מנצפ"ך, כבר בארנו שהם ה' הויות העולין ק"ל, (עיין טעם לזה השם בספר מ"ש ש"ג ח"ב פט"ז ויונעם לך) אמנם מלוי כל הוי"ה מאלו, הוא, יוד הי וו הה, שהוא גי' נ"ז, כי הלא מנצפ"ך גי' פ"ר, ואם תחבר עמהם ה' של בינה, יהיה פר"ה, ואם תחלקם לה' חלקים, יהיה ה"פ נ"ז, כמנין אל הוי"ה:

והנה כבר ידעת, כי עתה אנו מורידין בחי' א"מ של תרין עטרין, שהם חו"ג, סוד הוי"ה אלהי"ם, הוי"ה נגד עטרא דחסד, אלהים עטרא דגבורה, והם ב"פ נ"ו של אלהינו אבותינו, שהוא גי' יב"ק, כמנין הוי"ה אלהים. ואע"פ שחד עטרא הוא חסד, עכ"ז לפי שעתה הוא בחי' א"מ אליו, וכל א"מ הוא מן הבינה והוא דינין, ולכן נרמזה באותיות נ"ו שהוא דין:

גם תכוין, כי הלא באלהינו שהוא בינה, יש בו נ"ו אחת, ובאבותינו נ"ו שני, והענין כי הלא יש בתפילין ד' מקיפי לד' מוחין, ואח"כ יש עוד מקיף א' לארבעתן מצד הבינה, ועוד יש מקיף ב' על כולם מצד החכמה, הנה הד' מקיפים נרמזו במלת אבותינו, שהם ד' מקיפים דמוחין הנ"ל, הנקרא אבות, סוד הקלפים שעליהם כתוב פרשיות התפילין. ונ"ו של אלהינו הוא מקיף מצד בינה, המקיף את כולם. ונ"ו של אבותינו, הוא המקיף מצד החכמה. והנה כנגד זה אנו מוצאין בעשיית התפילין, כי יש ד' קלפים להקיף הד' פרשיות והם ד' מקיפי המוחין, ואח"כ הבית עצמו של התפילין הוא מקיף א' לכולם מצד הבינה, כי כל תפילין הם מצד אמא, אמנם נגד מקיף של החכמה, אין לו כנגדו בתפילין שום מקיף א', כי אין לנו בו שום השגה:

אלהי אברהם - הנה עתה עשינו כבר זווג או"א בסוד א"מ, להוריד אור מקיף התחתון שהוא למטה מן המוחין, בסוד תפילין של ראש. ואמנם כבר ידעת, כי הכלים המחזיקין את המוחין נגד חב"ד, הם סוד חג"ת של ו"ק הראשונים, שנתעלו אח"כ בסוד חב"ד, והיו כלים לקבל המוחין בתוכם, ואלו הכלים הם אברהם יצחק יעקב, ואלו המקיפים היורדין והנמשכין עתה מן או"א, נקרא אלהי אברהם. והנה ודאי, כי אלו המקיפים הם יורדין תחלה, ופוגעין בד' מקיפים הראשונים שנשארו בת"ת של הבינה, שהוא כתר הז"א. ואחר כך נכנסו בנה"י דבינה, לכנוס ברישא דז"א, לעשות מוחין פנימים. ועתה כשאלו המקיפים השנים יורדין, פוגעין ג"כ במוחין, ואח"כ חוזרין ויוצאין בסוד התפילין. נמצא שיש להם ג' בחי' - א' כשפוגעין במקום המקיפים הראשונים שהם למעלה, קודם שנכנסו בנה"י דבינה. ואח"כ, בהכנסתן במוחין. ואח"כ בצאתו במצחו בסוד תפילין. והנה בכל בחי' מאלו מקבלין אור משם, א"כ הוא מוכרח שיקחו בכל בחי' מאלו שם אור א' כמ"ש:

ועתה נבאר מהיכן יצאו אלו המקיפים. דע, כי הלא כאשר ירדו תחלה המוחין בקריאת שמע, הנה הם סוד חכמה ובינה דאבא ואמא וב' עטרין, וירדו משם אלו הד' מוחין עם ד' מקיפין שהיו להם שם בתחלה במקומן, ואלו ירדו בעת קריאת שמע למטה, והנה פשיטא כי אלו המקיפים האחרונים הם סוד התפילין, שהם יותר גרועים במעלה מן המוחין עצמם פנימים, כי הלא הם מקבלים אור מהם, ומכח אור שלהם הם מתנוצצים במצח כנודע, אם כן המקום ביאת המקיפים אלו, הם יותר למטה מהראשונים, כי אלו הם מחסד גבורה ת"ת דבינה, ואלו הם מנה"י דבינה, כנודע בסוד הצלם. וכן הוא מקיפי אבא העליונים, באים מחג"ת דאבא. וכאן הכוונה בשניהם, כמש"ל:

והנה כבר ידעת, כי ז' שמות ס"ג, יש בז' תחתונות דבינה, והנה במלוי כל שם ס"ג, יש בו סוד הבל, והם ז' הבלים דבינה הנקרא קהלת, והנה בשם ס"ג זה שבחסד דבינה, יש בו ג' יודין ואלף, שהוא אל. והנה כשיורד א"מ זה, מקיף מוח החכמה, היה הוא שם אל, ואם כן כשיורד בד' מקיפים ראשונים, ולוקח אור משם, הוא ממש לוקח ג"כ שם אל. והענין, שהוא מתערב שם, ולוקח מכל הד' מקיפים ההם ביחד, ומה שלוקח משם, הוא ג' יודין מן ג' מקיפים ראשונים, ולוקח אות אלף מן מקיף הד', שהוא סוד מקיף עטרא דגבורה כמ"ש, והרי יש אל, וז"ס אל מאלהי אברהם, וכן זה הענין עצמו במקיף הב', וזהו אל מאלהי יצחק, וכן באלהי יעקב:

ונבאר עתה מה ענין אל זה הנעשה בג' מקיפין אלו, ואע"פ שד' מקיפים הם, הנה ב' מהם נכללין בא', עד אח"כ שיוצאין תפילין ע"י הכאת נימא דשערי דאחורי כתפין כנודע, ואז נעשו ד'. ואמנם סוד היודין שבג' מקיפים, הם ט' יודין וג' אלפין, והנה היודין מהם יורד אור אל הז"א, כי כולם באו מסוד ג' מוחין הראשונים, אך האלפין שבאו מסוד עטרא דגבורה, לכן הם יורדין במלכות לתקנה, ולעשותה פרצוף, כי לעולם המלכות ע"י עטרא דגבורה נעשית. והנה ט' יודין אלו, אחר שיצאו בסוד התפילין, הנה הם נמשכין בכל הט"ס דז"א, בסוד א"מ שלהם, בבחי' חיצוניות שלו והשלישית, כמו שידעת בסוד המקיפים:

וסדור חלוקם הוא זה - כי הלא מקיף הראשון מצד חכמה, כבר בארנו כי נטל חלק מכל הד' מקיפים. והנה הוא ג' יודין ואלף, והנה הג' יודין שקיבל מבחי' מקיף ח"ב וחסד, הן אח"כ מקיפים, אל חכמה חסד נצח, קו ימין דז"א, לפי שכולם הם מקיף א' של חכמה. אח"כ הג' יודין של מקיף ב', הם נעשין ע"ד הראשון, קו שמאל שלו, שהם בג"ה. אח"כ ג' יודין של מקיף ג', הם נמשכין בקו אמצעי של דת"י, והרי נשלם סדר ז"א. ועתה יורדין הג' אלפין, לתקן המלכות שהיא עתה אב"א נקודה א', ונמשכין בדרך זה - א' ראשונה נמשכה ונעשה ממנה ב' יודין עם ו', שהם צורת א כנודע, וממנה נעשית ב' הפנים שלה והחוטם. ואח"כ מן א הב', מן ב' יודי"ן וו', נעשין הב' ידים וגוף, שהם חג"ת שלה. אח"כ מן א ג', נעשית נה"י שלה, והרי נבנית עתה המלכות בג' אלפין, בסוד אב"א:

ועתה נבאר סוד ג' ההי"ן, שבג"פ אלהי אברהם וכו', מה עניינם, והוא, כי הלא אחר שאלו המקיפים השניים נכנסו במוחין, ונתערבו שם, וגם שם לקחו אור גדול, והם ג' ההי"ן אלו, והנה נבאר תחלה ה' ראשונה, שנטל המקיף הראשון, כי הנה תחלה נטל א"ל, שהם ד' אותיות ג' יודי"ן ואל"ף, לפי שסוד המקיפין הם ד', אך מוחין הפנימין אינם רק ג' כנודע, לכן אינו לוקח כי אם ג' אותיות, והם ג' ווי"ן באות ה', ו' עלאה מחכמה, ו' שנייה מבינה, וג' שהיא התלויה באות ה', מן מוח ג' הנקרא דעת. וכן הענין בכל ההין עד"ז. ונבאר טעם, למה וו זו מן הג' היא תלויה, ואינה מחוברת עם השנים האחרות, והטעם הוא, כי הנה ו' זו רומזת לדעת, והנה כבר ידעת, כי הדעת שבחכמה ובינה הוא עלם ואינו ניכר רק דעת הב' שבין חו"ג, כי כל עיקר אלו הם נקרא דעת, ואם ו' זו היתה מחוברת עם ב' ווי"ן הראשונים, היה ניכר בהם מציאת הכרעת הדעת, ולכן נחלק מהם, להורות כי אין הכרעת הדעת ניכר עד למטה בחו"ג, ולא למעלה. והנה דע, כי אע"פ שצורת ה', אין בה רק ג' ווי"ן, עכ"ז יש בה ד' אותיות ג"כ, כמו שיש בבחי' אל הראשון, ג' יודי"ן ואלף, והם נחלקין על אותו דרך עצמו, כי ו' הג' הרומזת לדעת, יש בה בצורה סוד פסיעה לבר, כמו שידעת בה' ראשונה שבשם הוי"ה, נמצא כי נחלקת ו' זו לב', שהם חו"ג, ואותו הפסיעה הוא עטרא דגבורה שהוא למלכות דוגמת אלף שבא"ל כנזכר בגבורה, וניתנית למלכות וגו', וו זו רומזת לסוד עטרא דחסדים. והרי בכאן ג' ההי"ן, והם נחלקין ע"ד ג"פ א"ל הנ"ל, עד"ז, כי הלא צורת הה' הם ג' ווי"ן, הרי ט' ווי"ן הם, מלבד אותן הפסיעות שבארנו, והם נחלקין לג' קווין של הז"א. נמצא, כי אותו פסיעה אשר בקו הה' כנ"ל, הנה הוא נמצא מקומה אצל היסוד דז"א, לתת משם אל המלכות. וה' שנייה נתפשטה בג' קווי המלכות, וג' מתפשטות בסוד בחי' הדעת המחבר את זו"נ, וגם הוא צורת ג' קווין. והרי בארנו ג' ההי"ן של ג"פ אלהי, אשר לקחו המקיפין הנ"ל מן ג' מוחין:

אמנם נבאר איך נתפשטו תחלה אלו הג' ההי"ן, דע כי אלו נתפשטו תחלה בחוטמא דז"א, כי לפי שההין אלו מציאותן מהמוחין הפנימין הנ"ל, לכן הם נכנסין דרך פנימית עד החוטם שלו. וכבר ידעת, כי יש ג' קווין בנקבי החוטם, א' לימין, וא' לשמאל, וא' באמצע. ושם ירדו ג' ההי"ן הנ"ל, הימין בימין, וכן כולם. אח"כ משם נתפשטו למטה ע"ד הנ"ל:

אמנם נבאר ג' יודין שבג' פעמים אלהי, כי הלא אחר שנכנסו המקיפין במוחין, הנה יורד נימא דשערי דרישא דא"א, ומגיע עד עורף ז"א, והאיר שם, ומכח אותו האור יצאו אח"כ אלו המקיפין לחוץ במצח, אחר שהיו תחלה סתומים בתוך המוחין. והנה דע, כי סוד הגומא אשר משם יוצא השיער, הוא צורת י', והשיער הוא צורת ו', והאור היוצא הוא צורת י', וכל אלו הם צורת א יו"י, ולכן לפי שהאור היוצא מן השיער הוא צורת י', לכן האור שלוקחין המקיפין ממנו בהכאתו שם, הוא סוד יודין שבסוף ג' תיבות אלהי:

ועתה נבאר כל דבר ודבר בפרטות - אלהי אברהם, כאן יכוין ירידת מקיפי מוח אימא, שהם הל' והמ' דצלם שלה, בקו ימין שלהם, הנכנס עתה בז"א, בציור אותיות אלהי בדרך זה - א דאלהי הוא בצורת יו"י, וממנה נעשה ב' פנים שלה והחוטם שלה, הנעשה ממקיף עטרא דגבורה העומד בת"ת דאימא, כמ"ש לעיל. בל' דאלהי, הוא סוד חכמה חסד נצח, קו ימין דז"א, הנעשה מג' יודי"ן שמספרם ל', היוצאים ממקיפי ג' מוחין חו"ב ועטרא דחסדים כמ"ש לעיל, העומדים בת"ת דאימא, שבפגעו בו מקיף זה דחכמה ז"א, נטל אור מג' מוחין אלו כמ"ש לעיל. וג' יודי"ן אלו, נעשו מקיפין לקו ימין דז"א, כי כולן הם מקיף א' לחכמה דז"א: