פרי עץ חיים שער תפילות ראש השנה פרק א
כללות ר"ה, קודם ערבית אז בחינתה בבריאה, וע"י תפלת ערבית, עולה עד הגבורה, שבו"ק שלה עצמה שבאצילות, ושני המלכים זו"נ (נ"ל כי המלכים הם יעקב ורחל) בכתר א'. ובבוקר בתפלה בלחש, עולין שניהן בגבורה שבו"ק הזכר עצמו, ובחזרה עולין שניהם בעטרא דגבורה, שהיא בדעת שלו, כנודע מב' עטרין שיש בדעת שלו. ודע כי לעולם סוד החזרה, הוא בסוד אבות שהם חג"ת, והם עולין למעלה במוחין ובבינה:
ובתפילת לחש דמוסף, עולין שניהם בגבורה שבו"ק הבינה. ובחזרת מוסף, עולין שניהם בבינה שבבינה, כי לעולם דעתן של נשים קלה, ולכן אין עולין בסוד הדעת, כי אין לה, רק עולין בבינה שבבינה, כי היא מסוד הגבורה דא"א. ובמנחה חוזרין שניהן בגבורה של ו"ק דמלכות, ובחזרה עולין בבינה של מלכות, כי גם הוא מצד עטרא דגבורה כנודע, וגם היא דעתה קלה, ואין בה דעת, ולכן עולין בה:
ובליל ב' דר"ה, כבר נכנסו כל מציאת הדינין שיש מן ראש הזכר עד חצי הת"ת שלו, וכולן ניתנין בראשה, כי שם מקומה. והנה כבר נתפשטו בו ה"ח, וכח ה"ג אשר מצד עטרא דגבורה שבה, כבר הם מזומנים שם להכלל בה, כי אז מתחיל ענינם ומציאותן, והם שם עדיין בכח בראשה. וסוד תפלת ערבית זו, בבחי' הגבורות שבה"ג אלו, אשר עתידה להתפשט אח"כ בגבורה שבו"ק דנוקבא עצמה. ענין תפלת ר"ה בערבית, שניהן בהוד שלו, אך היא אינה מקבלת רק דרך חוץ, כנודע כי כבר נסתלק אמא מז"א, ונשאר ישן, אך מגיע אליה, בהיותה עומדת בהוד שלו, ואח"כ היא נוטלת ממנו בהוד שלה. ובבוקר בלחש, שניהן בגבורה שלו, ובחזרה שניהן בעטרא דגבורה שלו, ובמוסף בלחש שניהן בגבורה דו"ק דבינה שלו, ובחזרה שניהן בבינה דבינה:
מהחברים - ניקוד הויו"ת יום א', צירי, שהוא בלאה. יום ב', בנקוד צבאות, שהוא ברח"ל. וככה יכוין בכניסתו לבה"כ, ובכל אזכרות של אותן הימים, וכל עשרת ימי תשובה, כמו ביום א' דר"ה. ובשעת קריאת התורה, יכוון למ"ב דהויה, דהיינו פשוט ומלא ומלא דמלא. ובמוסף, בב' ימים בשורק. במ"ח כתב, מ"ב דע"ב, מפני שהוא יום דין:
עליות של ר"ה, בערבית עולות מ"י, (ס"א מלכות) שעולה אל מקום גבורה דרחל, שהוא כנגד פרקי אמצעי דהוד ז"א באצילות. ובשחרית בלחש, עולה אל הגבורה דז"א, ובחזרה אל הגבורה דז"א שבדעת שלו. ובמוסף בלחש, אל הגבורה דאמא, ובחזרה אל בינה שלה. ובמנחה בלחש, אל פרקי אמצעי דהוד שלו, שהוא גבורה שלה, כמו בערבית. ובחזרה, אל פרק עליון דהוד שלו, שהוא בינה שלה. וביום ב' כמו ביום א', ואין בה הפרש:
בענין ר"ה ויה"כ, כבר נתבאר, אמנם קיצור הדברים, כי להיות שבר"ה נברא העולם, לכן אירע בימים אלו, מה שהיה בבריאת עולם, והוא כי עתה חוזרין זו"ן אב"א, וצריכין נסירה, וחוזרין פב"פ, וחבוק ונשוק וזווג. והנה מר"ה עד עיה"כ, כי אז אע"פ שהוא ט', חשוב כט' וי', בסוד כל האוכל ושותה בט' כאלו התענה וכו', ואז עמדה הנסירה להנסר כל י"ס דנוקבא. וכל הזווגים שאנו עושים בתפלתינו מר"ה עד ש"ע, כולם הם בישראל, או יעקב עם לאה:
דע, כי קודם ערבית, בחינת רחל היא בבריאה, ועל ידי תפלת ערבית, עולה עד הגבורה שבששה קצוותיה עצמה שבאצילות. ויעקב ורחל עולים שניהם שם. נמצא כל כללות הזכר, וכל כללות הנקבה, כולם נכללים בקו הגבורה, ואפילו כל שאר הספירות שבהם, שהם מגבורה ולמטה, כולם הם אז בסוד גבורה והבן זה. ובכניסתו לבה"כ, יכוין הוי"ה בנקוד צירי, סוד לאה הננסר ביום א', כמ"ש לעיל. ועוד יכוין הוי"ה משולב באהי"ה, והוי"ה נקוד ציר"י, ואהיה נקוד סגו"ל. וביום ב' הוי"ה בנקוד צבאות. סוד רחל כנודע. ועוד יכוין משולב הוי"ה ואהי"ה, והוי"ה בנקוד צבאות, וה' אחרונה נקוד סגול, ואהי"ה סגול, חוץ ה' אחרונה בשב"א:
ודע, כי ברכת אבות דר"ה, הוא דומה לשל חול ממש, חוץ כוונות הרי"ו אשר יתבאר לקמן, שהם סוד גבורה, כנודע שכוונתינו למתקם, ולא לבטלם, שאין לכוין אלא בר"ה ולא בחול, לכן אבאר לך הסדר היטב. והנה פסוק אדני שפתי וגו', כבר נתבאר בעמידה דחול, ושייך לכאן ולאו להתם. כמו שכבר כתבתי זה בחלק א' מזה. רק עתה נבאר מברוך אתה וגו', הכוונות הנוספת בר"ה, חוץ אותן של חול. רק נחזור הכוונות של הכריעות והזקיפות שנתבאר בעמידה דחול, לבל יליזו מעיניך גם בר"ה וי"הכ, ואח"ז נתחיל לבאר השינוי שביניהם: