פרי עץ חיים שער תיקון חצות פרק ב

אמנם סוד ענין זה, דע, כי הלא כבר בארתי לך בענין פסוק "עקב ענוה יראת ה' " (ועיין שם היטיב) כי הרגלים של לאה ועקביים שלה, הם נכנסין תוך עטרה וכתר רחל, וכל זה הוא בשליש אמצעי של ת"ת דז"א. ונמצא, כי אורך רחל ולאה, הם זה על גבי זה; והוא מן הדעת דז"א עד סיום רגלי נה"י דז"א. אך בודאי שיותר ארוכים הם מן השיעור הזה של אחוריים דז"א. כי הלא הכתר של רחל^[1] לא היה שם למעלה מתערב תוך מקום רגלי לאה, אלא שהיתה מתחלת אחר סיום רגלי לאה לגמרי, ודאי שהיה רגלי של רחל עודפים ויתרים למטה מרגלי נה"י ז"א, והיתה צריכה להתפשט למטה, והיתה נכנסת בבריאה בהכרח. לכן הוצרך שתעלה הכתר שלה במקום שרגלי לאה עומדים ממש, ועי"כ היא יכולה לעמוד באצילות, ולא תתפשט לגמרי ותכנוס בתוך הבריאה:

והנה ידוע כי עתה בלילה בתפלת ערבית הזיווג הוא דיעקב ולאה, כיון שלאה מאחורי ז"א הוא עד החזה לבדו, גם כשחזרה פב"פ הוא הזווג שלה עד החזה בלבד דז"א. והנה אחר תפלת ערבית, חוזרת גם היא לאחור עם רחל, כי בעת תפלת ערבית עמדה רחל באחור, ועתה חוזרת גם כן לאה עמה באחור:

אמנם אחר השינה כבר בארנו, שיוצאין המוחין דז"א הנתונים תוך נה"י דאמא, ונכנסין תוך הנוקבא העומדת באחור:

והנה צריך לידע, כי נוקבא הזו אינה רחל, כי רחל היא עומדת למטה מן לאה. אם כן כשנכנסין המוחין הם פוגעים בלאה תחלה ונכנסין בה:

והנה דע, כי לפעמים כשהמוחין נכנסין להגדיל את רחל, הם מתערבין ומתחברין יחד -- לאה ורחל. כי הלא בהיות נה"י דאמא תוך ז"א, היו אורכן שוה לאורך ז"א ממש; ועתה כשנכנסין בנוקבא, הנה אורך ב' הנקבות שוה לאורך ז"א, וא"כ הוא צריך שיכנסו תוך הב' נקיבות ביחד לארכן, כדי להתלבש תוך שניהן, כי אין מספיק להן לנוקבא אחת לבד. והנה, אע"פ שהם ב' נקבות מחולקות, עכ"ז בהכנס בתוכם נה"י דאמא, שהם בחינה א' ארוכה, היא מחברת שתיהן, ועושה אותן פרצוף א' לשניהן, ע"ד מה שבארנו בענין בינה ותבונה שלפעמים מתחברים ונעשים פרצוף אחד. והנה כשעיקר הזיווג היא לרחל, אז לאה משאלת ונותנת בהלואה הגוף והכלים שלה לרחל, כדי שתתארך. וכן להיפך, לוקחת לאה הגוף של רחל והכל נקרא "לאה":

והנה עתה קודם חצות נכנסין נה"י דבינה תוך לאה בהיותה באחור, ונכנסין מעט מעט עד חצות, עד שנמצא כי בחצי הלילה נגמרים נה"י דתבונה לכנוס עד סיום רגלי רחל, אז נגמר פרצוף לאה לגמרי באורך ז"א, ואז חוזרת בחצות הלילה לאה פב"פ כנודע, והיא ארוכה בכל אורך ז"א פב"פ. וזו, מחמת שלוקחת לאה גוף רחל בהלואה. וגם יעקב נגדל, לפי שבחצות לילה הראשונה כשנכנסו נה"י דיש"ס ותבונה שם, הוא יוצא מלאה בחינת יעקב, ונתחבר אותה רשימה והארה ההיא, עם יעקב היוצא מז"א עצמו, אחר שנכנס בו הנה"י דיש"ס ותבונה. ועל ידי כל אלו ההארות, יש בו כח לגדלו בכל אורך ז"א, ואז מתחברים יחד יעקב ולאה:

ונבאר לך ענין זה מה ענין הלואה זו. דע, כי הלא כבר בארנו לך, כי רחל לא היתה בתחלה רק נקודה א' לבד, וזו שורשה ומציאותה לבד. אח"כ ע"י המוחין, אז נתוספו לה ט' נקודות אחרות בסוד תוספות ואז נתהוים בה י' ספירות, ומזדווגות בז"א. נמצא, כי שורש רחל נקודה א' לבד מן הי', ושאר הט' הם תוספות, ואינם משורש מציאותה. והנה בלילה, אלו הט' נקודות של תוספות, לקחם לאה היא לעצמה, ועל ידיהן נגדלת בכל אחורי הז"א, ואז נמצא שלאה נגדלת ורחל מתמעטת, עד שנשארה בסוד נקודה א', אך פחות מאותה נקודה אינה מתמעטת:

והנה כבר אמרנו לעיל, כי בהיות לאה ורחל באחורי הז"א, צריכין להיות רגלי לאה תוך כתר רחל, כדי שיהיה המקום מספיק להם, ולא תוריד רחל אל הבריאה. אמנם זה התיקון הוא כאשר הם ב' פרצופים שידחיקו שתיהם את עצמם וישבו בדוחק. אך כאשר הוא פרצוף א', אי אפשר שישבו שם באותו שליש האמצע אורות כפולים, רק שיתפשטו זה תחת זה. כי גוף אחד, אי אפשר להיות כפול קצתו תוך קצתו ומובלע בתוכו, וזה פשוט. וא"כ מוכרח הוא, שכשיתחברו לאה עם רחל פרצוף א', מוכרח הוא שתעדיף רחל ותרד קצתה למטה מן האצילות לבריאה:

וכאשר נרצה להבין איזה חלק הוא אותו שיורד לבריאה, בוודאי שנאמר כי אותה הנקודה עצמות של רחל שנתמעטה, כנ"ל. כי שאר הט' נקודות נתקשרו יחד, ונעשו פרצוף א' של לאה. אך אותה נקודה דרחל שלא נתקשרה עם פרצוף לאה, היא המיותרת ויורדת ונדחית למטה בבריאה. נמצא, כי בחצות לילה נמצא שיורדת רחל ונכנסת לבריאה, כי דחו אותה רגלי לאה:

[ והנה מה שנתבאר לעיל כי ט' נקודות המלכות לוקחם לאה לגדל, ונקודה הי' דמלכות יורד מלמטה לבריאה. והנה מצאתי כתוב אצלי כתוב בהיפך - כי הט' נקודות הם תוספות ואלו הם יורדין בבריאה, אך הנקודה עצמה אינה יכולה לירד וליפול בבריאה. ואח"כ בבוקר כשאומרים זמירות וקרבנות והיכלות, אז אנו מעלין כל ניצוצי אבי"ע שירדו לעולמות אלו, וגם הט' נקודות של המלכות עצמה כנ"ל. אך משכתבתי לעיל נלע"ד יותר אמיתי: ]

והנה נודע כי מדור הנשמות הם בבריאה כסא הכבוד. והנה ז"ס ג"ע העליון כמבואר אצלינו, כי ג"ע העליון כנגד הבריאה שהוא בינה, גן עליון, בסוד נקודת יסוד שבה. וגן תחתון בעשיה, נקודות יסוד מלכות. וז"ס שאמרו רז"ל, שהקב"ה נכנס לג"ע להשתעשע בנשמת הצדיקים אחר חצות לילה. והענין הוא, כי לאה היא בעת ההיא מזדווגת ביעקב, אך רחל אין לה שעשוע בעת ההיא אלא בנשמות הצדיקים. וז"ס "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו" - כי קודם חצות אינה תחת מרגלותיו, רק היא עומדת בצדו; אך אחר חצות אז "שוכבת מרגלותיו" למטה ממש, כי ירדה תחת רגליו במקום הבריאה. לכן "ויחרד האיש וילפת" וצועק בקול מר כי נדחית אשתו למטה, כי כל זה מחמת העונות, שאל"כ היו תמיד פב"פ כנודע. ^[2](גם פירשתי למעלה פירוש אחר בסוד שעשוע הקב"ה בנשמות הצדיקים, שהוא העלאות נשמותיהן בסוד מ"נ אל לאה.)

ולכן רחל כל חצי הלילה האחרונה צועקת וקוראת למעלה, כי היא עומדת בחוץ ונדחית ממקומה בגלות. וז"ס "אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל". ובזה תבין כי בזוהר

• במקום אחד אומר, כי אחר חצות הקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים במה שעוסקין בתורה כמ"ש "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך";
• ובמקום אחר נראה שהוא מזדווג עם הנוקבא;
• ובמקום אחר נראה כי הוא זיוג עליון של או"א אחר חצות, לכן הוא סתום ונעלם בלתי תפלה ע"י בני אדם.

והרי לך ג' מקומות חלוקים, וכולם אמת. כי זו"נ שהם מזדוגים אחר חצות הם יעקב ולאה; אך רחל וז"א הם אינם מזדווגים, ואלו הם השומעים קול העוסקים בתורה אחר חצות לילה. גם קראוה בזוהר "זווגא סתימאה דאבא ואמא" כי כבר ידעת, כי לאה נקרא עלמא דאתכסיא סתימאה. גם ידעת, כי יעקב ולאה הם האחוריים של או"א עצמן. הרי שהכל אמת ודברי אלהים חיים:

והנה צריך שיכוין האדם כוונה גמורה לב' דברים הנ"ל, ובזה יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, וחוט של חסד משוך עליו ביום, והוא יהיה מבני היכלי דמטרוניתא. כי תחילת הלילה בלכתו לישן, יחשוב ויכוין להעלות נשמתו בסוד דרומיטא ובסוד מ"נ, כדי לזווג יעקב ולאה. ובבוא חצות הלילה, אז כבר אין צריך הזעיר אנפין להעלות מ"נ, ואז יכוין כוונה שניה, והוא להשתתף בצער של רחל, כי בעת ההיא היא יורדת למטה בבריאה, וצועקת וקוראת לבעלה, כי היא עומדת בחוץ נדחית ממקומה בגלות. לכן אז יבכה כמו חצי שעה או יותר, על טרדת רחל וגרושיה למטה בבריאה וגלותה, ועל חורבן:

ובפרט מה שראוי לכוין הוא, כי כיון שאנו חטאנו והשלכנו את הנשמות תוך הקליפות, והכרחנו את רחל שהיא השכינה שתרד למטה בגלות לבין הקליפות ללקט אותן הנשמות כמ"ש "אל גנת אגוז ירדתי" - נמצא כי בעוונותינו היא נצרכה לירד בגלות ואנו גרמנו לה כל זה. ובפרט, מי שהוא משורש קין, שריבה בו זוהמת הנחש, שבה נתונין הנשמות, ראוי לבכות ולהתעורר יותר, כי ידו במעל הזה יותר משאר השרשים. וכן הזהרנו מורי זלה"ה על זה:

ואחר כך שאר חצות לילה יעסוק בתורה עד אור הבוקר, ויכוין לתת נחת רוחו והעלאה אל השכינה רחל, ושתתקן על ידי התורה שאתה עוסק בה אז, כדי שתהא מתוקנת בעלות השחר לעלות בתפלת השחר עם בעלה להזדווג על ידי הכח שהוספת בה בלילה, ואז אתה נקרא "שושבינא דמטרוניתא" כשתכוין לזה להשתתף עמה בצערה ולתקנה:

אמנם היותר טוב הוא, להיות עוסק בתורה כל חצות לילה, עד שתלך להתפלל בלי שום הפסק. אך אם לא תוכל בעצמך, אז התיקון הוא שאחר שתעשה סדר הבכיה על החורבן תעסוק בתורה ואח"כ תישן. ותזהר לקום חצי שעה קודם עלות השחר ותעסוק בתורה, כדי שקודם שיבא השחר (אז רחל עולה ומתחלת לעלות) לימצאך אז שאתה מבני היכלי דידה, ותעלה אותך עמך שמה:

1. נ"ל דצריך להוסיף כאן מלת "אם" - ויקיעורך
2. הוספת הסוגריים והקטנת הטקסט הן הוספות שלי כפי תוכן הדברים - ויקיעורך