פרי עץ חיים שער ראש השנה פרק ג

מדרושי החברים - ענין השינה שהוצרכה לצורך הנסירה, כי כמו שהנשמות שלנו עולין למעלה בכל לילה, בהיותן ישינים, ואז הם עושין מ"נ לזווג העליון לצורך עצמן, כדי שיחזרו להתחדש, כי בזמן שבית המקדש היה קיים, היה הזווג פב"פ לנשמות חדשות, אבל עתה אחר החורבן, התפלות שלנו מועילים לפי שעה להביא נשמות חדשות בסוד אב"א לבד. וע"כ אנו אומרים יחוד ק"ש בעת התפלה, לצורך זווג אבא ואמא, כדי שמאותו הזווג ינחיל מוחין לבניהם שהם זו"נ, כדי שיזדווגו אח"כ בעת התפלה ועמידה כנודע, וזהו בזווג היום:

אמנם גם הזווג הלילה, אנו מיחדים יחוד ק"ש על מטותינו. וחסידים הראשונים, לא היו אומרים רק פסוקי דרחמי, ושמע ישראל, והוי סגי להו בהכי. אבל אנו צריכין לפרט, והלואי שנוכל לגרום הזווג העליון אחר חצות הלילה, לחדש את הנשמות הישנות. ותחלה אנו קוראין קריאת שמע לצורך הזיווג או"א, וינחילו עטרין לצורך זו"נ, שיזדווגו גם הם אחר חצות, לחדש נשמות. ונמצא, כי כמו שזווג זו"נ של היום גדול משל זווג הלילה, גם יחוד ק"ש של יום, גדול משל לילה, ונתבאר אצלי במקום חר. והנה הוא סוד חדשים לבקרים רבה אמונתך, כי המלכות הנקרא אמונתך, היא נעשית רבה וגדולה בכל לילה, ע"י הכללות של הנשמות בתוכה, ואז מתחדשים בתוכה. ובבוקר יוצאין מחודשות, וזהו חדשים לבקרים:

והנה בזווג של הלילה, בין אותו של או"א, בין של זו"ן, כיון שהוא גרוע משל היום, לכן הוא צורך התחלת תיקון לזווג של היום, כי זה של לילה, גורם הכנה ותיקון כלי של היסוד דנוקבא, שתוכל אח"כ בזווג של היום, להעלות מ"נ. וסוד התבוננות זה הוא, כי הלא עלית הנשמה בלילה, הוא ברחם של המלכות, שהוא היסוד שלה, והוא הנקרא יד, אשר הוא סוד כוונת הפסוק, בידך אפקיד רוחי, שאנו אומרים בלילה:

והענין - כי הלא ה"ג, הם ה' אותיות אלהים, והם חמשה אותיות מנצפ"ך, ושרשם הם למעלה, בה' מקומות - בחוטמא, בפומא, בדרועין, בידין, באצבען. וכל אחד ממקומות אלו, כלולים בו כל הה"ג, רק שאינו ניכרת שם, אלא גבורה אחת בלבד בחוטמא, ובה כלולין ונעלמים כל הה'. וכן הוא בפומא וכו'. ואמנם בסוף הה' מקומות שהוא סוד ה' אצבעות, נתגלו כל הה' גבורות, לכן היה נגדו ה' אצבעות שהוא סוד יד הנ"ל. ויד זו הוא מן בינה, אמא עלאה, ומשם נמשכה למטה עד יסוד המלכות, ותיקנה, ועשאה כלי. והענין - כי הלא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה, גם ארז"ל, אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, פי' - שמן ביאה ראשונה, נותן הזכר בנוקבא ה"ג, ואלו הם נשארין בה תמיד, בסוד שם ב"ן, דההוא רוחא דשדי בגווה, ובכחם מעלה מ"ן תמיד בשאר הביאות, ויש שמה מקום לקבל הטיפה, ולציירה בצורת ולד, ואם לא היתה אותה כלי, היו כל הטפות הולכות לבטלה, ולכן אין אשה מתעברת מביאה ראשונה, כי אותה הטיפה עושה כלי, ואין וולד מצטייר עד שיהיה תחלה בחינת כלי. ואמנם בימים הראשונים היו מוציאין הבתולות באצבע, והיו ממעכים ביד:

והענין, כי כדי שביאה ראשונה לא יהיה לבטלה, לכן היו ממעכין ביד, שכבר תהיה כלי שבה מתוקן, ואז תוכל להתעבר מביאה ראשונה. והנה גם בחי' זו היתה בנוקבא העליונה מלכות, כי ירדה היד העליונה של אמא ביסוד שלה, ושם מיעכה ביד, ונשארו אותן הה' אצבעות לצורך כלי המלכות. וז"ס מקדש אדני כוננו ידיך, פי' - המקדש הנקרא אדנ"י, כוננו אותו ידיך העליונים. ואמנם כאשר המוחין נסתלקו בכל יום, כנודע שהם נה"י דאמא, כמ"ש שגם הידים שלה, שהם יותר גבוהים הם מסתלקין משם, ולכן בלילה אנו צריכין להמשיך אותן ידים עליונים, ולתקן לה בחי' כלי לצורך זווג היום, ולכן אין זווג זה מועיל לנשמות חדשות, רק לחדש נשמות הישנות, דוגמת מה שגם הכלי שלה נתחדש בלילה בק"ש בבשכמל"ו, כמבואר אצלינו. ואחר שאמרנו ק"ש, ונעשה בה בחי' הכלי, אז אנו אומרים בידך אפקיד רוחי, באותו היד שנתקנו שם, אפקיד רוחי כדי שתתחדש:

ואח"כ בזיוג היום, כבר יוצא הכלי מתוקן, ועושה נשמות חדשות, רק שהוא בסוד אחור כנ"ל, וכן הוא באו"א, כי פסוק שמע ישראל של לילה, אנו עושין בו בחי' כלי של אמא עצמה, מן הידים היותר עליונים ממנה, וכן היא מורידה אח"כ אחר שנתקנה, היא מורידה הידים שלה, לעשות כלי למלכות בבשכמל"ו. ובק"ש של שחרית בפסוק שמע ישראל, אז מזדווגים או"א זווג גמור, וכח אותן המוחין, נותנת היא ג"כ למלכות בבשכמל"ו, להוציא נשמות חדשות כנ"ל, וכן נזכר בתיקונים, כי שמע נגד בינה, ובשכמל"ו נגד מלכות. והנה לפי שבאצבעות ידו שמאלית נתגלו ה' גבורות, כי ה"ג נתגלו באצבעות היד, לכן הוצרכו לסמוך את המלכות בכל יום בתפילה של יד, לקשרה בזרוע שמאל, שהוא נגד ה' גבורות דא"א, שהוא שורש הדינין כולם, ועל ידם יתמתקו כל הדינין שבה, כנודע כי אין מיתוק הדין אלא בשרשו. ואמנם כבר ידעת, כי המלכות נקרא אסתר, אשר רחמה צר, וחביבה על בעלה היא, כי תמיד בתולה ומעיינה סתום, ולכן בכל יום אנו צריכים לחדש בה בחינת כלי שבה:

והנה דוגמת מה שביארנו, בעליות נשמות בעת שינה בלילה, כן הוא סוד השינה ודורמיטא בז"א, כי נשמתו עולה למעלה אל הבינה, להיות שם בסוד בחי' מ"נ, כדי לזווג את או"א שישפיעו באותו זיווג מוחין לצורך המלכות כדי לבנותה ולהגדילה כמוהו. ואמנם אם גם שניהן זו"נ היו עולין בסוד מ"נ, הנה אז היתה צריכה לקבל המוחין של ידו, ובזה לא היתה נגדלת כמוהו שיעור מדתו, כיון שהארתה באה על ידו, אי אפשר שתהיה שוה אליו, ולכן הוא לבדו עולה בסוד מ"נ, ואח"כ המוחין ניתנין לה שלא ע"י:

והנה הנשמות אנו רואין בסוד השינה, שעולין של זכרים ושל נקבות, והטעם, שכיון שצורך מ"ן אלו של הנשמות, הם לצורך התחדשות הנשמות של הזכרים ושל הנקבות עצמן, לכן צריכין לעלות בין זכרים בין נקבות, כי מ"נ של הזכרים מועילים לצורך הנקבות, ומ"נ של הנקבות מועילין לצורך הזכרים, כי לעולם אין המ"ן עולין אלא לצורך זולתן. וכן כשצריכין זו"נ מוחין, אז עולין שניהם בסוד מ"נ, והז"א מעלה מ"נ לצורך הנוקבא, ונוקבא מעלה לצורך ז"א, ואז כיון שבא השפע לשניהן, א"כ מוכרח הוא שתהיה הנקבה טפילה לזכר. אך כשהמוחין לצורך הנוקבא לבד, אז עולה הז"א לבדו בסוד מ"נ, ואז היא נוטלת מוחין שלה לעצמה שלא על ידו, כי אין באים מעורבים יחד מוחין שלו ושלה כדי שיטלם הוא תחלה הכל. והרי בארנו דרוש זה היטב כמו שקבלתי אני חיים ממורי זלה"ה: