פרי עץ חיים שער מקרא קודש פרק ו

אסרו חג נבאר סוד אסרו חג, של אחר י"ט, משא"כ בשבת. ולכאורה היה נראה להיפך, שתשאר יותר קדושה אחר שבת, מן אחר יו"ט, כמו שקדושת שבת גדולה משל יום טוב. אך הענין, ע"ש הנזכר לעיל, כי בשבת עולה ז"א עד דיקנא דא"א, ונוקבא עלתה בחיק אביה. ועולם הבריאה עלה במקום אמא, כי שם עיקר מקומה האמיתי, כי אמא מקננא בכורסייא. ויצירה, במקום ז"א. ועשייה, במקום נוקבא. והכל נכנס באור האצילות. אך בי"ט זו"נ לא עלו רק עד אמא כנ"ל, ובריאה במקום ז"א, ויצירה במקום נוקבא:

ונודע כי מקום נוקבא דז"א, אין לה רק מקום שיעור ד' מדות לבד, שהם נהי"ם דז"א, מהחזה ולמטה, וא"כ כשעולה יצירה במקום נוקבא דאצילות, נשארו ו"ת דיצירה, במקום ו' ראשונות דבריאה, וד' ראשונות העשייה, במקום ד' תחתונות דבריאה, וו' תחתונות דעשייה, בו' ראשונות דיצירה. נמצא כי ו' תחתונות דיצירה, וכל העשייה, נשארין למטה מן האצילות, ולכן יש קצת אחיזה בהם אל החיצונים:

ולכן הותר אוכל נפש בי"ט, כי החיצונים שהם סוד המלאכה, כנודע בסוד ט"ל מלאכות דשבת, כמנין ט"ל מלקיות. ובי"ט ו' תחתונים דיצירה למטה, יונקים משם. ויצירה נקרא אוכל נפש, יש אל החיצונים בי"ט, ולכן הותר מלאכת אוכל נפש בי"ט. אך מלאכה אחרת שאינה אוכל נפש, שהוא חיות לבד, לא הותרה, כי אין אחיזה אל החיצונים, רק חיות לבד, כי שורש המלאכה שהוא בעשייה, כי מלאכה גי' אל אדנ"י שהוא העשייה, וזה אין כח בחיצונים ביום טוב, כי ראש היצירה נכנס באצילות, ואין יונקים רק אוכל נפש, מן ו' תחתונים דיצירה, הנקרא אוכל של נפש שהוא עשייה, שגם היא למטה:

לכן יש אסרו חג ביום טוב, כי הלא החול היא ביצירה, ומשם ולמטה כנודע, והשבת בבריאה. ולכן כיון שיצירה ועשייה, שהם סוד ימי החול ישארו למטה גם ביום טוב כנזכר לעיל, ומשם נמשך להם האור בהיותן למטה, לכן אחר הי"ט שהוא החול, ישאר בהם קצת הארה של יום טוב אל החול, כי הארה הנמשכת להם ביום טוב היא קטנה ומיעוט, גם בי"ט היו קצתן עומדים במקום החול, ויש יכולת אפילו אחר י"ט בחול ממש, להשאיר קצת הארה של י"ט אל החול, להשאיר קצת הארה במקום זה, אחר שהיא הארה מועטת ואנו עושין בשביל הארה זה, וזהו אסרו חג. אך בשבת גם היצירה ועשייה שהוא סוד החול, עלו במקום הקודש גמור, שהוא עולם אצילות. ולכן במ"ש אשר יורדין ימי החול שהם יצירה ועשייה, וחוזרים מן הקודש חול, ואין כח בחול להשאיר בו הארת קודש דאצילות בחול, ולכן לא יש אסרו חג בשבת, כמו בי"ט, אשר האור שלהם בי"ט עצמו, הוא מבחינת החול ממש, ולכן יש כח בחול הגמור, לקבל ההארה ההוא קצת ממנה:

וז"ס, ה' יאר לנו אסרו חג וכו', וביאור הענין, כי הנס היו ו"ת דיצירה בראש הבריאה, ואח"כ עולה העשיה בד"ת דבריאה, ובו"ר דיצירה. ועתה באסרו חג, יורדין מדרגה אחת לבד, כי הבריאה יורדת במקום שהיתה יצירה בי"ט, והיצירה במקום שהיתה עשייה בי"ט, שהוא בד"ת דבריאה ובו"ר דיצירה, ועשייה היא עתה בד"ת דיצירה ובו"ר דעשייה, ונמצא כי יש הארה אל ד"ר דעשייה, והם בד"ת דיצירה ממש, והנה היצירה נקרא אל י"י כנודע, ובהיות עתה במקום גבוה שהוא ד"ר דיליה בד"ת דבריאה, יש לו מעלה יתירה, כי שם א"ל שבו מתעלה, ונקרא אלף למד י"י, והוא גי' יאר, וזהו אל י"י ויאר לנו, כי מה שהיה לנו בחול אל ה', האיר בו הארה עליונה ונעשה גי' יאר, וזהו לפי שנשאר בד"ת דבריאה, הנקרא אלהים, כנודע כי אלהים במלוי ההין, וברבוע עולה אלף עלמין דבריאה, וזהו ויאר לנו, כי לנו גי' אלהים, ומהם נמשכה לו הארה זו הנ"ל, כמנין יאר, הרי נתפרשה הארה הראשונה דיצירה, בהיותה בד"ת דבריאה, ושניהן גי' יאר לנו:

ועתה ביאר ג"כ הארת ו"ת דיצירה, שהם עתה בו"ר דיצירה, וזהו אסרו חג בעבותים, פי' - אסרו וקשרו את הארת החג הוא י"ט, שנשאר הארה ההוא בו"ת דיצירה, הנקרא בעבותים, פי' ב' עבותים, שהם ב"פ ג', כי כל עבות הוא ג', נמצא כי ו"ת נקרא ב' עבותים, וזהו בעבותים. והענין, שאלו הב' עבותים ישארו בראש יצירה בו"ר שלה ולא ירדו במקומן. אח"כ ביאר הארת העשיה, והם ד"ר של עשייה שהם יצירה ממש, ועומדין בד"ת דיצירה, וז"ש עד קרנות המזבח, פי' - כי באסירת החג הנ"ל, ההארה ההוא תמשיך עד עשייה, שהוא עתה קרנות המזבח, כי מזבח הוא בעשיה, ששם זובחים הקרבנות, שסודם העשיה כנודע:

והנה מזבח הוא ביצירה ג"כ, כי מזבח גי' א"ל יהו"ה שהוא היצירה, א"כ איך יתקיימו ב' דברים אלו, והענין מובן עם הנ"ל, כי מזבח שורש העיקרי, הוא מלכות דיצירה, כי כן שמו מורה, שהוא אל הויה כנ"ל, אמנם להיות כי נתבאר אצלינו, שמלכות אצילות בראש הבריאה, וכן מלכות דבריאה בראש יצירה, וכן מלכות דיצירה בראש עשיה, בהיכל ק"ק דעשיה, נמצא שא"כ הב' דברים אמיתים, כי מזבח העולה אל יהו"ה הוא בעשיה ודאי כן, שהוא מלכות דיצירה העומדת שם בראש העשייה:

ונחזור לענין, כי הלא עתה באסרו חג, עומדים ד"ר דעשיה, במקום ד"ת דיצירה, ועתה המזבח שהוא מלכות דיצירה, היא עומדת במקומה האמיתי שהוא ביצירה, כי אפילו ד"ר דעשיה הם שם, ואז נמצא כי המזבח הוא מלכות דיצירה, וד' קרנותיהם הם ד"ר דעשיה העומדים שם למעלה, ונעשין לה בחי' ד' קרנות, כי כל הקרנות בראש הם עומדין, וז"ס ד"ר דעשיה שהם ראש העשיה, ועומדין ביצירה, ונעשין ד' קרנות המזבח, שהוא מלכות דיצירה. ואמנם אותן ד"ר דעשיה, הם סוד ד' מוחין, שהם סוד ד' שמות של יה"ו, של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, מלובשים בד' אה"י, ב' ביודין וא' באלפין וא' בההין, שהוא סוד המוחין המלובשים בנה"י דאמא כנודע, ושמות אלו גי' קרנות, והם בד"ר דעשייה כנ"ל. והם גי' שנות חיים, כנודע כי המוחין האלו הנקרא חיים שהם חיי המלך, והם אהיה הויה אהיה, גי' חיים, ונחלקים לד' מוחין בסוד השמות כנ"ל העולין גי' שנות, ונקרא שנות חיים. וזה סוד הארה הנמשכת אל העשיה, עתה ביום אסרו חג. והנה להיותו כי עיקר מה שאנו צריכין להאיר עתה בחול, אינו אלא לו"ת דיצירה, ומשם ולמטה, אשר אלו אפילו בי"ט נשארו חוץ לעולם אצילות, לכן לא נזכר אסירת החג והארתו רק בהם לבד, וזהו אסרו חג בעבותים, הם ו"ת דיצירה הנקרא ב' עבותים כנ"ל, אשר אפילו בי"ט נשארו חוץ מהאצילות. וגם סוד הארה הזאת תמשיך עד קרנות המזבח שהוא העשיה כנ"ל, שגם היא נשארת בי"ט חוץ לאצילות:

השער הכ"א הוא שער חג המצות ובו יתבאר ענין פסח ויציאת מצרים, מצות ומרורים, וד' כוסות, וסיפור הגדה. ויתחלק לח' פרקים: