פרי עץ חיים שער מקרא קודש פרק ה

להאר"י זצ"ל, חול המועד, ודע, כי אין קדושת שבת, דומה לקדושת י"ט, כי בשבת הבנים יורשים את אביהם ממש, ונקרא קודש, ומקבלין שפע מעתיקא קדישא כמוהם, אמנם בי"ט, עולים אל חיק אביהם לקבל שפע ממנו, והם נקראו קרואים אצלו, לפיכך הם מקראי קודש:

והנה בשבת, יעלו הבנים כאביהם שווין לו, ויהיה כולם במקומם, מראשם ועד רגליהם, ואין שם חול כלל. אמנם בי"ט, גבוה ראשם אצל אביהם, וו' קוצותיהם נשארין למטה, ויהיו חג"ת שלהם במקום חב"ד, ונה"י במקום חג"ת, וו"ק אלו נקראו חול המועד, ואינם חול גמור חס ושלום, כי נתעלו ממדרגה הראשונה, למדרגה אחרת עליונה, כדפירשתי, אבל מפני שעלו עד או"א בג"ר, נקראו חול המועד:

נמצא לפי זה, כי קדושת המועד למעלה מקדושת ראש חודש, כי בראש חודש נתחדש ראש לבד, לעלות למעלה מאצילותיה, ולכך נקרא ראש חודש. ובחול המועד ראשם במקום גבוה בחיק אביהם, והזרועות והגוף במקום הראש, ונה"י במקום הזרועות והגוף, ולפיכך אין מניחין תפילין בחול המועד כלל, משא"כ בראש חודש, שמסלקין אותן בתפילת מוסף לבד, כי אז נגלה אליה שפע ע"ק, ויורד דרך המדרגות, והוא למעלה מתפילין:

כי הנה הנחת תפילין יורה על החתן היורש את או"א, במקום אצילות, ומחותיו ג' שנעשו ד', חו"ב חו"ג. ועל הכלה, המקבלת מתנה"י למטה במקומה. והנה בחול המועד, שניהן עולין למעלה למקום הנחת תפילין, כי ראש שניהם בחיק אביהם. כדפירשתי:

וגם בר"ח, אע"פ שאין עולין למעלה ממקום אצילותן, מכ"מ שפע כ"ע כנ"ל, יורד להם דרך המדרגות, בתפלת המוסף, והוא גדול מהנחת תפילין, והבן כל זה, כי בזה תבין מפני מה לא הותר מלאכת אוכל נפש בשבת, ובי"ט מותר, ובחה"מ מותר דבר האבד, ובר"ח אין בו איסור מלאכה כלל. וזהו - כי המלאכה מורה על הקליפות, בסוד העשייה, ששת ימי המעשה, והנה בשבת המלך והמלכה כולם נכנסים אל הקודש פנימה, ואין מהם דבר בספירות הבנין, ואז הוא השבתת הקליפה לגמרי, לפיכך נאסר בכל מין מלאכה. אמנם ביום טוב, קצותיהן למטה בספירות ששם שולטת ומגיע יד הקליפה, אבל נתעלו, כי חג"ת חזרו במקום חב"ד, וחב"ד בחיק אביהם, ונה"י במקום חג"ת, ולפיכך נאסרו מלאכת עבודה, כי אין שליטת הקליפה במקום חג"ת, אמנם יש להם יניקה חיות משם להחיות נפשם, והנה השליטה בסוד מלאכת עבודה שהוא הנה"י, כי מהם יגיע להם הממשלה לשלוט על הטהרה, ולהעבירה, ולהיות ישראל משועבדים לקליפה, כמו עתה בזמן הגלות, שאנו משועבדים מצד הוד, כמ"ש והודי נהפך עלי למשחית, כל היום דוה. וגם סמא"ל נגע ליעקב מצד הירך, והם נצח הוד בתי בראי, שמהם מגיע ממשלה לחיצונים, והאבר הקדוש נמשך ממנו צינור לקליפות כנודע. אבל בגופא שהם סוד חג"ת, אין להם מהם ממשלה ושליטה כלל, אלא חיות וקיום ומזון לעמוד על משמרתן הקבוע, ולהיותן נכנעים לטהרה, נמשך להם מיסוד חג"ת, ולפיכך מלאכת אוכל נפש הותרה:

ודע, כי חיות זה נמשך להם מג"ר, ויורד דרך המדרגות, ולפיכך בי"ט עצמו שהג"ר שולטות ומשפיע לו"ק אלו, הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד, כי אין העליונים משפיעים לחיצונים רק דרך חיות לבד ולא שליטה ח"ו. אבל בחו"ה, הו"ק שולטין, ולפיכך הם ו' ימים, ולהיות כי ו"ק אלו נתעלו, כי חג"ת עלו לחב"ד, ונה"י עלו לחג"ת, אין להם שליטה להחיצונים ולקליפות כ"כ, רק בדבר האבד, בסוד קצת ניצוצי קדושה שנכנסו בעמקי הקליפות ונאבדו שם בעון העולם, ועל אלו יש להם שליטה, אבל אין שליטה מחדש על הקדושה ח"ו, רק בדבר האבד, וכדכתבינא. עוד אני אומר, דבר האבד, היינו הקליפה שנכנסה, וחזר לקדושה בסוד נג"ה, והם נשמות אשר היו בעמקי הקליפות אבודים, וחזרו ונטהרו, ונכנסו במקום הקדושה, במקום מדרגות העשייה בפנימית, חוץ למקום הקליפה, ואלו לא זכו לעלות למעלה ביצירה, וכ"ש בבריאה, וצריכין אנחנו להשפיע בעשייה ומדרגותיה בסוד המלאכה, להשפיע לאותו הנשמה האבודה שם, לפיכך הותרה המלאכה בדבר האבד בחו"ה, אף לפי פשוטה של דבר, נבין ממנו לעומק העליון, כי כמו שהמלאכה בדבר האבד מעמידה שלא יאבד, כן ג"כ בכאן, ע"כ מהרב ז"ל: