פרי עץ חיים שער מקרא קודש פרק א
שער מקרא קודש ויחלק לששה פרקים:
בענין ההפרש שיש בין שבת לי"ט, בארנו ב' פרושים, ומצאתי להר"ם נאגרה, כדברי פירוש הב', כי בי"ט אין באים בעצמם, רק נה"י דאמא לבדן, ובתוכם המוחין מצד אמא לבד, ולכן אין הי"ט נקרא קודש, אלא מקראי קודש, כי הקודש העליון שהוא אבא, אינה מתגלה בו בעצמו, רק אימא לבד. ואחר כך ע"י תפלה ומעשים, אנו קוראים ומזמנים את הקודש שהוא אבא, שיכנס תוך הבינה, וזהו מקראי קודש, ולא קודש גמור. וז"ס אלה מועדי ה', ר"ת אמי. פי' - כי כל המועדים כולם מצד אמא לבד, ואין הארת אבא מתגלה בעצמו בהם כמו בשבת. ואח"כ ע"י מעשינו, אנו קוראין את הקודש העליון, ומתחבר גם הוא שם, וזהו אשר תקראו אותם, אתם כתיב חסר ו', כי ע"י מעשינו וקריאתינו תלוי הדבר הזה, לכן ר"ת אותם במועדם ר"ת א"ב, הוא אבא, כי אבא תלוי ע"י קריאתינו, הרי הפרש א' שיש בין שבת לי"ט. עוד יש הפרש ב', כי בשבת באים נה"י דאבא עם המוחין שלהם בתוכם, ונה"י של אמא ממש עם המוחין שלהם בתוכם, ואח"כ מתחברין ונכנסין נה"י דאבא תוך נה"י דאמא, ונה"י דאמא תוך הז"א, נמצא כי בשבת היא קודש עצמה, בסוד אבא הנקרא קודש ממש הנכנסין עתה:
אך בי"ט, אשר אין הארה שלו מעצמו וממילא, רק מאמא היא מעצמה ולא מאבא, רק ע"י מעשינו אנו קוראין את אבא, ומכניסין אותו תוך ז"א, ואינו מתלבש הנה"י שלו דאבא בעצמו, רק באים המוחין של אבא ונכנסין תוך המוחין של אמא, ומתחברין במוחין של אמא, וב' בחי' אלו מוחין דאו"א, ב' בחי' יחד, ומתחברין המוחין אלו תוך נה"י דאמא הם עומדין, ואין כ"כ גדול הארת מוחין דאמא כמו בשבת:
ובפשוט הוא כי כניסת המוחין דאבא תוך נה"י דאמא, גרעון הוא, ומורה על היותן בלתי מאירין ומעולים כ"כ כמו בשבת, אשר לגודל ערכם ואורם, לא היה כח בנה"י דאמא לסובלם בתוכם, אם לא כי הם באים מתלבשים תחלה בנה"י דאבא עצמו, אך עתה שבאים תוך נה"י דאמא עצמה, ויש בנה"י דאימא עצמה כח לסובלם בתוכה מגולים, זה יורה שאינם כ"כ מעולים ומאירין כמו בשבת, לכן אינן נקראים קדש אלא מקראי קודש, כי אין עצמות הקודש העליון מתגלה, שא"כ לא היה יכולת בנה"י דאימא לקבלם מגולים, אמנם הם מקראי קודש, מזומנים מקדש שנמשכה להם קצת הארה לבד מקודש העליון. ועל ידי תפלתינו ומעשינו, אנו קורין ומזמנין למוחין דאבא, ונקרא קודש, לכן אותם במועדם ר"ת אב, וגם כי עתה עיקר הארה הם מאמא ולא מאבא כמו בשבת, ולכן אין י"ט קודש ממש. אך בשבת עיקר הארה הם מאבא, כי במקום שיש אבא, אמא טפילה אליו, ולכן בשבת היא קודש ממש:
עוד יש הפרש ג', כי בשבת בא הדעת מצד אבא, מלובש ביסוד אבא כנ"ל, והוא ארוך ומתפשט, כי אינו דומה ליסוד הנוקבא שיסודו קצר כנודע, יש כוח בדעת הזה להתפשט תוך הז"א, אבל בי"ט בא הדעת דאבא מלובש תוך יסוד דאמא תוך ז"א כנ"ל, ויסוד דאמא קצר מלהשתרע, ולהתפשט גם כן מגולה אי אפשר, כי אין כח בז"א לקבל הארתו מגולה, ולכן נשאר למעלה ברישא דז"א, מכוסה תוך היסוד אמא. ולכן הותר בי"ט אוכל נפש, כי יש קצת אחיזה אל החיצונים בסוד אוכל נפש, כמבואר אצלינו מציאת הארת אוכל נפש מה ענינו, כיון שאין אור דאבא יורד עד למטה. אך בשבת שיורד אור הדעת עד למטה בגופא דזעיר אנפין, אין אחיזה לחיצונים כלל, אפילו באוכל נפש:
מהחברים. (וענין קדושת יום טוב עצמו, הוא מאור הבינה, לכן אין שמחה אלא בבשר, בסוד הדינין הממותקים בתפלתינו ממשיכין אור דאבא). וזהו ענין אין בין שבת לי"ט אלא אוכל נפש בלבד, אמנם בבחי' אחרת, שאף על פי שהמוחין דאבא העומדין עתה בנצח הוד יסוד דאמא, הם יורה מעוט הארתן מבשבת כנ"ל, על כל זה בבחינת היותן עתה יותר מגולים כי אין להם ב' מסכים כמו בשבת, רק מסך א' ולבוש א' לבד, שהם נצח הוד יסוד דאמא, ובבחי' זו יתירה שמחת יום טוב מבשבת, כמ"ש ושמחת בחגיך. וא"כ נמצא, כי אע"פ שאנו אומרים בי"ט כתר איה מקום כבודו כו', כל זה הוא באמא לבד, כי בתוכן הם אורות אבא כנ"ל, ועל ידי אמא מקבלם ז"א, ולא מאבא עצמו כמו בשבת. נמצא כי ביום טוב כל קבלת ז"א אינה, רק מאמא לבד, ומשם לוקחין זו"נ כתר דאמא לבדה, ושם עלייתן, זה בימין אמא, וזה בשמאל. דוגמת יעקב ורחל בזעיר אנפין, איהו בנצח ז"א ואיהי בהוד כנודע, אך בשבת זה באבא, וזה באמא: