פרי עץ חיים שער יום הכפורים פרק א
שער יום הכיפורים ויתחלק לה' פרקים:
מנהג מורי זלה"ה, לשחוט תרנגול לבן, ערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר אחר הסליחות. ויהיה כפי חשבון בני אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה לנקבה. ואם האשה מעוברת, שוחט עליה ג' - א' בעבורה, וב' בעבור הולד, או זכר או נקבה מספק, א' זכר וא' נקבה. והוא סוד כפיית הגבורות, כי תרנגול נקרא גבר, והוא סוד הגבורות של יסוד, הנקרא גבר, הוא סוד נוקבא, והוא יום ט' נגד יסוד, ואנו שוחטין אותה למתק גבורות היסוד שבה, ולהכניעם. אך ביה"כ, אז הוא גבורות מלכות, שבה דינין קשין, וכנגדם שעיר המשתלח. נמצא כי התרנגול הזה, הוא דוגמת השעיר, רק שהוא נמתק יותר, ולכן הוא נמתק באשמורת, כי אז רחמים גוברים כנודע:
ענין כל האוכל ושותה בט' כו', מעלה כאלו התענה ט' וי'. והענין, כי הלא כבר בארנו, כי המלכות עולה ביוה"כ אצל הבינה ממש, לאכול ולשתות מאותן הקולות הפנימים, בסוד הבל. ואמנם הבינה נקרא אהי"ה, וגם המלכות נקרא גן נעול, כי חותם שלה וסיום שלה, הוא גי' חותם שהוא אהי"ה בכל מלואיו, שהם יודי"ן ההי"ן אלפי"ן, גימ' תנ"ה, ועם הכוללת של חותם ג"כ גי' תנ"ה, וחותם הפוכו חומ"ת, כי זהו חומת ירושלים. גם הוא צירוף חותם תחו"ם, כי עד שם הוא תחום המלכות. והנה הם ג' אהי"ה, וכל א' מתחיל באל"ף, לכן אלף הראשון שהוא אהי"ה יודין, היא מציאותה עצמה. אך הב' אהי"ה דאלפי"ן וההין, הם סוד ב' אלפים אמה דתחום שבת, אח"כ הוא מקום רה"ר של החיצונים:
ונחזור לענין, כי זהו מעין החתום, וביה"כ אז מעיינה חתום, ועולה לבינה הנקרא אהיה, כי הג' אהיה אלו יודין ההי"ן אלפין, הנמשכין לה משם. וע"י הג' אהי"ה אלו, הוא עולה למעלה. וגם מעיין, הוא גי' ד' מלואים, של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם גימט' קכ"ח, תחבר עמהן שם ב"ן כולו, כי הוא סוד המ"ן דמלכות, ואז היא מעיין גי' ק"פ. (ס"א ג' הוי"ה מלאים ע"ב ס"ג מ"ה, גי' ק"פ) כמנין מעיי"ן, הרי כי חיבור הויו"ת עם שמות אהי"ה, הכל גימ' מעיין חתום:
גם מעיין גי' מנ"ץ שהוא מנ"ץ מן מנצפ"ך, שהוא מקום המלכות. גם הוא ב"פ מ"נ, שהוא בסוד האכילה שהוא סוד מ"נ, ואח"כ ע"י הטחינה יש שם פעם אחרת מ"נ, הרי האכילה היא ב"פ מ"נ, כמנין מעיין:
והשתיה היא ג"כ סוד ג' אהי"ה כנ"ל, שהוא סוד חותם, הרי כי מעין חתום, הוא סוד אכילה ושתיה ברמז שלהם, כמבואר לעיל בסוד אכילה ושתיה. והנה ע"י אלו, הוא עולה למעלה תחלה ע"י אכילה ושתיה, ואחר שעלה למעלה אל הבינה, אז אינה אוכלת אכילה ושתיה זו, אלא יותר פנימית כנ"ל. וא"כ כל האוכל ושותה, כאלו התענה, כי התענית הוי סוד אכילה ושתיה פנימית:
ענין יוה"כ בקיצור נמרץ, וענין כל האוכל ושותה בט' וכו', וכבר נתבאר לעיל, כי בכל ימות השנה, ע"י אכילתו ושתייתו הגופנית, שאנו מברכין כמה ברכות, כמו המוציא וברכת המזון וכיוצא בהם, הנה על ידיהן, אנו ממשיכין שפע ומזון אמא עלאה אל מלכות רחל נוקבא דז"א, (כי אכילה גי' אדנ"י ע"ה) וגם היא אכילה גופנית, מן חיצונית הבינה כנ"ל. אך ביוה"כ, אנו נותנין לה אכילה ושתיה, ושארי דברים מסוד הפנימית דבינה, שהם ה' קולות, כי אז עולה היא עד בינה ממש, לכן אנו מתענין ביה"כ, כדי להמשיך אליה אכילה ושתיה, בסוד ה' קולות הפנימית, שהם ה"ג מאימא ג"כ:
גם התענית נקרא צו"ם, וצו"ם גי' קו"ל, כי הוא ממשיך הקולות הפנימים עליונים, וז"ס מוצא פי' ה', שעליו יחיה האדם ביה"כ בלבד, כי צו"ם אותיות מוצ"א. ובשאר השנה יחיה במוצא פי ה', השם המעורב תוך הלחם הגופני, וז"ש כי לא על הלחם לבדו וכו', רק בשתוף מוצא פי ה', וז"ש כי לא על הלחם לבדו:
והנה צריך תחלה, שישלמו כל הבחי' הנ"ל דמלכות בסוד חיצונית, כדי שתוכל לקבל אח"כ פנימית. והנה עתה בעיה"כ, אנו צריכין לתקן יסוד ומלכות של הנוקבא, ואלו אינן נתקנין רק בסוד חיצונית, ע"י אכילה ושתיה החיצונית שלנו, ולכן צריך להרבות ביום זה באכילה ושתיה, משא"כ בשאר הימים. לפי שבכל יום מי' ימי תשובה, אינו נתקן אלא מדרגה אחת לבד, ועתה ביום ט', אנו צריכין לתקן מדרגתו שהיא בחי' הוד, הנתקנת וננסרת ביום ט', ומלבד זה צריך לתקן גם הבחי' המגעת ליום י', שהוא יסוד ומלכות, כי יסוד ומלכות הם מחוברים תמיד, ואין להפרידן, ונקרא מדרגה אחת. נמצא כי ביום ט' נתקנת מדרגתו, ומדרגת יום י', וכולם בסוד אכילה ושתיה חיצונית, ולכן צריך לאכול כפי ערך ב' ימים, כי אם לא יעשה כן, יצטרך ביום י' לתקן מדרגת של יסוד ומלכות, בסוד אכילה חיצונית, ולא תוכל לעלות לאכילה פנימית. הרי נמצא, כי האכילה ושתיה בט' גורם להתענות ביוה"כ, כי גורם לאכילה ושתיה הפנימית, וא"כ האוכל ושותה בט', הרי כאלו התענה גם בי', כי לולי אכילות הט', לא היה תענית בעשירי:
מע"ח - קודם שתתפלל מנחה, מלקות. ומורי ז"ל לא היה מקפיד, רק היה לוקה ד' מלקות, נגד יהו"ה ד' אותיות. ואחר המלקות טבילה, בסוד באנו באש ובמים:
ענין ליל יה"כ - הנה ליל יה"כ, מתחלת המלכות לעלות עד אמא, אחר שכבר ננסרה כולה, כדי להתעטר ולהתקשט שם, ולוקחת אז סוד ה"ג מנצפ"ך מאמא, בסוד ה' ענוים:
אמנם אחר הנעילה דיה"כ, אנו אומרים ה' הוא האלהים. פי' - כי הלא נודע, כי הקטן נתלה בגדול, וא"כ היה לנו לומר, אלהים הוא ה', ר"ל אלהים שהיא הנוקבא, היא הוי"ה שהוא דכורא. אמנם הענין, כי הלא עתה אחר הנעילה, שגם הוא עולה למעלה עד מקום אשר עומדת הנוקבא, הנקראת אלהים. ואומרים ז"פ, נגד ז"ק, שכולן עולה הז"א למעלה מהן, ועלה למעלה ממקום חסד עד הבינה. אמנם ע"י כל זה, נמתקו הדינין של הנוקבא. וז"ס שמאלו תחת לראשי, כנזכר בזוהר, מיום ר"ה ועד יה"כ, ואז חזרה להיות פב"פ, ואין חבוק רק עם שמאל:
וכבר הודעתי, כי הלא סוד הנסירה הוא לדחות הדינין אשר בדכורא אל הנוקבא, ונמצאת הנוקבא כולה דינים, ולכן מחבקה בשמאל. כי כבר הודעתיך, כי אין הדינין נמתקין אלא בשרשן, לכן כאשר השמאל דדכורא הוא שורש ומקום אל הדינים דנוקבא כנודע, וכאשר הוא מחבק האחוריים של הנוקבא אשר שם הדינין של כל הנסירה, הנה מתמתקין ונכנעים אז ע"י מקורם, שהוא גבורה ושמאל דדכורא:
להרח"ו ז"ל. סדר עליית יה"כ - הד' תחתונים בחי' רחל, עלתה בראש תבונה ע"י קדושת היום, בחי' ד"ת דאמא. ובתפלת ערבית, אנו מעלין את רחל למלכות שבבינה, שהיא ד"ת דאמא. ובתפילת שחרית, אנו מעלין לרחל לחג"ת דאמא, ובחזרה לדעת שלה, ובמוסף לחו"ב שלה, ובחזרה לכתר שלה. ובמנחה, עולה ז"א שעד עתה היה מזדווג עם בחי' לאה, ועתה אנו אומרים מלך עוזר ומושיע ומגן, ועתה עולה עם בחי' לאה עד ראש התבונה, ובחזרה עולין עד החזה דבינה. ובנעילה בלחש עולה ז"א ולאה עד ראש בינה, כי לעולם עולה ז"א כשעור מדתו. ובחזרה עולה ז"א ורחל ולאה עם בינה בדיקנא דא"א, ואז אומרים ה' הוא האלהים כדלקמן: