פרי עץ חיים שער חג הסוכות פרק ד

ענין הסוכה, כבר נת"ל, כי סוד הסוכה הוא בחי' המקיפים של החסדים דאימא. והנה ראוי שתדע, כי הלא ארז"ל כי כמה מיני סוכות הם - סוכת גנב"ך ורקב"ש וכו'. אמנם שורש כולם, הם ג' מוחין, וכנגדם הוזכר בפסוק ג"פ סוכה, שנאמר בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכת, כי בסוכות הושבתי וכו'. הרי ג"פ סוכת בכתוב, והוא, כי הלא מצינו בזוהר ובתיקונים בחי' שונות, כי פעם אחד אומר, כי סוכה, הוא אמא עלאה דמסככא על בנין. ופ"א אומר, כי סוכה, היא מלכות תתאה. ופעם אחד אומר, כי סוכה חיבור זו"ן, הוי"ה אדנ"י:

אמנם סוד הענין הוא - כי לעולם סוד הסוכה, היא בחי' אור הבינה, המסככת על בנין. אבל מציאות סיכוך זה, הוא בא' מג' בחי' הנ"ל, והוא, בחי' א"מ אל המלכות לבדה, ובחי' מקיף אל ז"א לבד, ובחי' א"מ לזו"ן ביחד. וכל ג' מקיפים אלו, הם מן הבינה, כי היא הסוככת ומקפת על הבנים:

אמנם לטעם זה, ג"פ נזכר סוכה בזה הפסוק, ב' פעמים הם חסרים בסכת, והג' מלא בסוכות. כי ב"פ החסרים, הן נגד מקיף ז"א, וכנגד נוקבא לחודיה. אך בסוכת הג' מלא, היא נגד הזו"ן ביחד. והענין, כי סוכה מלא, גי' כ"ו ה"ס. פי' - שהם הוי"ה אדנ"י, זו"ן ביחד, הסוככים ומוקפים מאמא עלאה, לכן הוא מלא בוי"ו. אך סוכה חסירה, הוא א"מ אל הז"א לבדו, אל הנוקבא לבדה, כי סוכה בלא וי"ו, וע"ה, גי' אלהי"ם, וזה סוד המלכות הנקראת אלהים, המוקפת מאימא עלאה. או פי' אימא עלאה, הנקראת אלהי"ם, המסככת לז"א לבדו. אך סוכה מלא, הוא חיבור זו"ן:

אבל לעולם כל בחי' סוכה, אינו אלא א"מ של בינה על הבנים. והענין, כי הלא יש בחי' ז"א שהוא גבוה מן הנוקבא, כי הנוקבא מתחלת מחזה ולמטה, אך משם ולמעלה, נמצא הז"א מוקף מאמא הוא לבדו. גם יש בחי' זרוע ז"א המחבק את הנוקבא לבדה, וימינו תחבקני, ושם הם ביחד בסוד זו"ן. וכבר נודע, כי החבוק הוא אור מקיף. וגם יש בחי' א"מ אל הנוקבא לבדה מאחורי הז"א, וכמ"ש בע"ה, והרי הם ג' בחי':

ונבאר עתה ענין הסוכה המסככת לשניהן, שהוא בחי' זרוע ימין דז"א, המקיף את הנוקבא. כי הלא באותו הזרוע ימין, יש בו בודאי אור המקיף אותו, והנה כשהוא מחבק את הנוקבא, נמצא מוקפת ומסוככת בו, והנה נודע זה שארז"ל, כי עיקר הסוכה הם ב' דפנות כהלכתן, וג' אפילו טפח, והוא ענין חיבוק הזרוע הנ"ל, והוא, כשהאדם מחבק את אשתו, הנה היא עומדת פב"פ, ואז מתחבקת בזרועו. והנה בזרועו יש בו ג"פ, א' היא הפרק הסמוך לכתף, ופרק הזרוע עצמו, ופרקי של אצבעות. והנה כשאדם מחבק, הוא מחבק בצד שמאל של נוקבא, עם פרק העליון של הזרוע עצמו, אחר כך כופף זרועו יותר, ומחבק האחור של הנוקבא, בפרק ב' של הזרוע, הרי הם ב' דפנות גמורים, ואמנם עוד כופף דופן ג' שהוא פרק היד עם האצבעות לבדם, הנכפף ומחבק צד הפנים של הנוקבא, וזהו שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח, כי צד הפנים של הנוקבא אינה בבחי' חיבוק כולה, רק בחי' שיעור טפח ממנה לבד, גם יש סוכה העשוי כמבוי מפולש, שצריך שיניח פס א' שיהיה בו טפח ומשהו, ומעמידו בצד א' בפחות מג' לדופן זה, ופחות מג' לדופן זה, ו עיד"ז נכשר. והענין, כי הלא רחל, בין בהיותה עומדת אב"א או פב"פ, לעולם אין ניכר יציאתה, אלא בקו אמצעי כנודע, כנגד החזה. ובינה, הנ"ה דבינה נודע הוא, כי הם מתפשטות עד סיום רגלי ז"א, והנה הנוקבא היא בנתיים בקו האמצעי. ונמצא מוקפת ב' דפנות שהם נ"ה, והוא כנגד קו האמצעי באמצע, והרי הוא כמבוי בב' דפנות זו כנגד זו, והחלל בנתיים, ששם עומד האדם בתוכם, שהוא הנוקבא. ואמנם נקרא מבוי מפולש, אך דינו הוא שיביא פס א', שיהיה בו טפח ומשהו ומעמידו וכו' כנ"ל, באופן שתהיה הפס זה מכוון בנתיים בין ב' הדפנות, ועי"ז נכשרת. וסוד הפס הזה, הוא סוד היסוד של אמא, שהיא כלה ונפסק בחזה דז"א, ושם ודאי הוא מובדל מנה"י דאמא עצמה, רק שהוא באמצע שתי הדפנות, והוא סוד הפס הניתן באמצע הדפנות בראש של מבוי, ובזה מוכשר:

אמנם זהו הפס שהוא היסוד, הוי שיעורו טפח. והענין - כי בטפח יש בו ה"ח או ה"ג כנודע, שהם ה' אצבעות שיש ביד, והוא שיעור הפס, הרי נתבאר צורת סוכה העשויה כמבוי שאינו מפולש, ע"י פס טפח. והענין - כי אותו אור של אמא אשר בתוך הז"א, יש כנגדו א"מ חוץ לז"א, ושם עומדת הנוקבא חוץ לז"א, ונמצא כי היא מוקפת מן אותו אור דאמא, בסוד מבוי שאינו מפולש כנ"ל. העולה מכל זה, כי הסוכה בכ"מ, הוא סוד א"מ של אמא, המסככת את הבנים:

(מע"ח - צריך שיעשה הסוכה, באופן שיראו הכוכבים מתוכה, כי הכוכבים הם ניצוצי החסדים, שדומה לכוכבים. ועיין בכוונת ופרוס ויובן):

אמנם ענין סכך הסוכה שאמרו רז"ל, אם הוא למעלה מכ' פסולה. הענין הוא - כי הלא הדפנות של הסוכה, כבר בארנו, שהם ב' קוין של נ"ה דאמא, העומדים באורך הז"א מלמעלה למטה. אמנם הסכך, הוא למעלה מב' קוין דנ"ה דאמא, והוא סוד ת"ת של אמא, שהוא הסוכך למעלה ע"ג ב' דפנות, שהם נ"ה. והנה נודע, כי חצי תחתון של ת"ת דאמא, הוא הכתר דז"א, והוא סוכך על הז"א, ומכ"ש על הנוקבא כנודע, והנה כתר לשון היקף וסובב וכותרת, כי הת"ת דאמא סוככת מלמעלה, בסוד סכך וגג הסוכה, והנה תחת סכך זה, עומדים זו"ן, וכל א' ארכה י"ס, הרי הם כ' ספירות, וסכך זה נמצא שעומד גבוה שיעור כ' אמה, כי למטה מסכך זה, יש כ' אמה, שהם כ' ספירות דזו"ן:

והנה עד כ' אמה, אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה פי' - כי הזו"ן אינם משיגים למעלה ממדרגתו, והז"א הוא שם מ"ה, שהוא גי' אדם, וכן נוקבא נכללות בשם אדם, כנודע זכר ונקבה בראם, ויקרא שמם אדם. והנה אדם זה שהוא ז"א, אינו משיג למעלה מכ' אמה, שהוא למעלה מחצי ת"ת דאמא, ואינו מכיר האדם, באותו הסכך העליון למעלה מן הכתר, כי הוא גבוה למעלה מכ' אמה, שהוא למעלה ממנו, לכן שיעור הסכך עד כ' אמה ותו לא:

אמנם פי' מלת סכך הוא - כי כבר בארנו, כי הכתר כולל כל מה שלמעלה ממנו, ויש בו כללות כל מה שלמטה ממנו. גם ענין אחר, כי הרי הת"ת עצמו של אמא, בודאי שכל האורות שלה שמשם ולמטה, כולם עוברים דרך שם ודאי, א"כ נמצא, כי ת"ת של אמא אשר ממנו נעשה הכתר דז"א, יש בו כללות כל מה שלמטה, וכל האורות של מטה ממנו, כולם עוברים בה. והנה אורות של בינה הנכנסין תוך הז"א, כבר בארנו שהם ק' אורות, ק' ברכות, שהם ס"ג ומלוי ל"ז שהם גי' מאה, שהוא מקום המכוסה והמגולה, וכמבואר בסוד ששה בני לאה ע"ש והנה כולם הם למטה מכתר דז"א, שהוא ת"ת דאמא, לכן הכתר הזה נקרא סכך, שהוא גי' ק', כנגד ק' אורות דבינה הנכנסין תוך ז"א, וכולם נכנסין דרך הכתר והסכך הזה, וגם כי כולם נכללין בו, ומניחים הרושם שלהם בו, רק שזה האור של הסכך הוא בבחי' א"מ כנ"ל, והוא בבחי' הסוכה שהוא א"מ:

שבעה ימי הסוכות, הזווג הוא בסוד ו"ק, וזווג יום ש"ע הוא בבחי' היסוד, אחר שנכללין בו כל הו"ק, לכן היסוד ו'. וז"ס הנזכר בזוהר בס"ת בזוהר פרשת בראשית ד"ט ע"ב, שחוזרת להעשות בעת הזווג בחי' ו', כי הו' קצוות שהם ב' גדפוי דא', והם סוד ב' יודין שבה, ומיטמרין ונכללין תוך ו' דא', ואינה ניכרת אלא ו' לבד, לכן הוא יום א'. אך פסח וסוכה הם ז' ימים שהם ו"ק. (צמח, הרח"ו ז"ל היה נותן בערב סוכות, הקופה לעניים, ואמר שאז מועיל הצדקה מאוד, מפני שאז רחל הנקראת צדק, עולה במקום הצדקה. ויזהר שלא לדבר בסוכה אלא בד"ת, כי מצות סוכה גדולה קדושתה, עד כי עצי סוכה אסורים בהנאה. ויהיו עניים מאוכלי שולחנו, כי חלק האושפיזין צריך לתת לעניים, כי זה תאוות צדיקים, שעניים יאכלו חלקן. ויעמוד על רגליו ויקדש, כמ"ש כבר בקידוש דפסח. ויברך לישב בסוכה, והוי"ה זו נקוד סגול ביום א' דסוכה. ויברך שהחיינו. ואחר סעודה נכון ללמוד מסכת סוכה, וצריך לישן בסוכה, ואין לפטור עצמו כ"א באונס גדול, ומותר לשמש מטתו בסוכה: