פרי עץ חיים שער חג הסוכות פרק ג
ונבאר סוד הסוכה - כי הלא לעיל בארנו, כי ב' בחי' של החסדים הם - בחי' א' מן הז"א עצמו, וזה נעשה ע"י הלולב. ובחי' ב', הוא שלוקחת מן אמא עצמה. ושם בארנו, כי אלו החסדים נמשכין בה ע"י סגולת הימים עצמן הוא, כי הלא מי הגורם שימים אלו יהיה ימי חג וי"ט, ודאי הוא שהוא ע"י עשיית הסוכה, כי הרי חג הסוכת נקרא. וכן שבעת ימי הסוכה נקראו, ולא ז' ימי הלולב. א"כ נמצא, כי סגולת הימים אלו, נקשר עם עשיית מצות סוכה. וא"כ נמצא, כי אלו החסדים נמשכין אליה, ע"י עשיית הסוכה:
והענין - כי כבר בארנו, כי החסדים הנכנסים בה, בז' ימי הסוכה, הם המקיפים, כי הפנימים כבר נכנסו מקודם, ואז הוא סוד הסוכה, שאדם חייב לישב בה כל ז' ימים אלו, כי הסוכה הוא סוד א"מ אל הנוק' שבחי' חסדים, ואנו בני מלכים, בני הנוקבא העליונה רחל, אנו עושין כנגדה, ויושבים תחת הסוכה, לקבל א"מ ההוא, וישאר אור מקיף זה, יסכך אלינו ויקיפנו מכל צדדים, ולכן ישראל היו מוקפים במדבר בז' ענני כבוד, כי כבר ידעת, כי כל הענן הוא מצד החסד, כמ"ש כי ענן י"י עליהם יומם, ואין יומם אלא החסדים. יומם יצוה י"י חסדו, ולכן ענני כבוד בזכות אהרון איש החסד, הם המקיפים של החסדים, והם ז' עננים מחסד עד המלכות כמבואר לעיל בסוד ז' ימי הסוכה:
להרח"ו ז"ל - ארז"ל, כי הסוכה סודה למתק הדינין ובזה נבין מחלוקת רז"ל חד אמר, סוכה דירת קבע בעינן. וח"א, דירת ארעי. והענין, שיש במלכות ב' בחי' אחר הנסירה, ר"ל ב' אלהים כחות הדינין שננסרו ונתחברו לה, וב"פ אלהים, גי' קבע. וסבר האי תנא, כי לזה בא המיתוק. ומ"ס שהמיתוק בא, להמתיק הה"ג דמנצפ"ך, שעולין ע"ה גי' ארעי. וא"ת מאי נפקא מיניה, אך הענין, כי מר סבר כיון שבא להמתיק הב' אלהים, שהוא סוד החיבוק, ובזה לבד די. ומר סבר, שאינו אלא מתוק מנצפ"ך, שהוא ענין הזווג:
מ"כ, סוכה גי' אלהים, ולפי שהסוכה רומזת בבינה, שיש בה שם אלהים, שבו ק"ך צרופים. וכ' אמה, כל אמה בת ו"ט, הרי ק"ך טפחים. סוד הסוכה כי סוכה גי' כ"ו ה"ס, והם הויה אדני. והנה רוחב הסוכה ד' ומשהו, נגד ד' אותיות השם. (א) ו"ק. וקוץ היו"ד הוא משהו, כי אינו אות שלם. וגבוה י', נגד הוי"ה דיודי"ן, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, יש בו י' אותיות. ויכוין ע"י שם זה שעולה חסד, לחבר הויה אדני, בסוד חיבוק הימין, הנעשה בסוכה:
הגהה (א) צ"ע שהוא נגד הדין דהא הלכתא סוכה צריך להיות ז' טפחים כמבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים וכ"מ לקמן ועיין בטור סימן תרל"ד. וברמב"ם פ"ד מהלכות סוכה:
והנה אמרו רז"ל צל סוכה בעינן, ולא צל דפנות. היינו - כי הכוונה להביא מקיפי אמא, שהם צל סוכה, וצל דפנות מקיפי ז"א, אינו כ"כ בהכרח לכוין. כי בכלל מאתים מנה, וכשבאים מקיפי אמא הגבוהים ממקיפי ז"א, ועומדין עליהן מלמעלה. ממילא הוא שכבר נעשו הדפנות, ונכנסו מקיפי ז"א. לכך צריך לעשות הדפנות קודם לסכך. (ב):
הגהה (ב) והוא כדעת לבוש ולא כדעת ב"ח שמכשיר בדיעבד וק"ל:
לכן מאחר שא"א כלל לשום דין ליינק ממקיפי אמא, כי עולם חסד ורחמים, לכן הסכך בדבר שאינו מקבל טומאה. אבל מהדפנות דהיינו זו"ן, מסיומי קוצוותיהן יונקים ישמעאל ועשו, ומקבלין טומאה. וטעם היות סוכה גבוה מכ' פסולה, בסוד י' הויות שבקומת ז"א בנקודותיהם, והם מלובשים תוך י"ס שהם הכלים, הרי כ'. ועד תכלית קומת ז"א יש השגה, אבל בבינה עצמה, אתר דקיימא לשאלה היא, ואין יודע מצל סוכה, ועיין בקונטרס מה שכתבתי אני חיים. סוכ"ה במלואו, סמך ו"ו כ"ף ה"ה, גי' רח"ל:
למהר"י ז"ל - סוד הסוכה, צריך לכוין בשם אהי"ה דיודי"ן, (ג) קס"א, לצד דרום. והסכך יכוין לשם קנ"ו, אלף הי יוד הה. בקרקע יכוין לשם קנ"ו הב', אלף הה יוד הי. במזרח יכוין לשם קמ"ג, אלף הא יוד הא. בצפון יכוין קמ"ז, אלף ה"א יו"ד ה"ה. במערב יכוין קנ"ב, אלף הא יוד הי. (נ"א אלף הה יוד הה.):
הגהה (ג) עיין בספר ל"א, שער עולם וכמ"ש בע"ה שער הנ"ל, ותבין הסדר של אהי"ה אלו, וגם בכוונת חנוכה:
ותכוין, כי שמות אהי"ה אלו, עולין תתקי"ד, ושם שדי במלואו גי' תתי"ד. והנה יש שם אל, ששרשו ג' יודין וא' שבשם אהי"ה. עוד יש אל, שהוא משורש שד"י. הרי ב' אל. ואל של הניקוף הם ג' אל, עם ו' אותיותיהן וע"ה, הרי ק', ותתי"ד דשד"י, הם תתקי"ד. ותתקי"ד דו' שמות אהי"ה הנ"ל, הם ביום זה:
וכמו שנכנסו בכל יום מאלו הימים, בין יה"כ לסוכות, כי ביום א' אחר יה"כ נכנס א' דאב"ג ית"ץ וכו', וביום ז' נכנס אות צ' במילואו, גי' תתקי"ד, הרי ג"פ תתקי"ד, עולה אלפים תשמ"ב. וכן עולה שם מ"ב ב' אלפים, ושם ר"ת ז' מאות, ומ"ב הנותרים הוא עצמותו דמ"ב. כמשרז"ל שבכל יום מאלו הימים שבין יוה"כ לסוכות, נכנס אות א' עם החסד שנכנס, חוץ מאות א' שהיא כוללת כל השם כנודע. ולכלול כל החסדים, נכנס אות ץ' כנ"ל, עם החסד הגדול, שהוא חסד דכולהו יומא. והניקוף שלו א"ל של אל במלואו, נקרא היקף, שכן בגי' היקף. ובשאר הימים יכוין ביום ב', לאות ב' של אבגית"ץ, וקר"ע שט"ן. וכעד"ז, עד צדי. ויגל פז"ק, פסוק ביומו, ואבגית"ץ, ושקוצי"ת שניהן משמשים ביום ז', כי אבגית"ץ כולו מנהיגו לשם מ"ב:
מיד אחר יה"כ, ישתדל בעשיות הסוכה, ויעשנה במקום נקי וטהור, ויזהר מדברים הפוסלים אותה כמ"ש רז"ל. וביום ד' שהוא ערב סוכות, יש להרבות בצדקה, והוא כי עתה עליות רחל, הנקראת צדק, ויש לחלק הקופה לעניים. וילך לטבול, ויכוין כונת הטבילה שנתבאר כבר:
ויתקן הסוכה בשלחן מסודר בד' רגלים, ומטה לשכוב בה. וישים שולחן בדרום, מנורה בצפון, והמטה ראשה למזרח, ורגליה למערב. וטוב להדליק ז' נרות, נגד ז' צדיקים הבאים בסוכה - אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן, ודוד. ויכוין, כי כל עליות סוכות, הם בבחי' חסדים, בין בחסד ז"א, בין בחסד או"א, ובין בחסד א"א, ובין בחסד ע"י. ודרך כלל יכוין בז' ימי החג, שם ס"ג, הזכרים בצירי והנקבות בפתח, ויתפלל ערבית כמו בערבית דפסח. ואח"כ יבא לביתו, ויכנוס לסוכתו: