פרי עץ חיים שער חג הסוכות פרק א

והנה מן מוצאי יו"כ, עד יום ש"ע, הכל הוא סוד חיבוק הימין, וימינו תחבקני. כי מן מוצאי יה"כ עד ש"ע, תמיד עומדת רחל עם ז"א פב"פ ממש, ולא עם יעקב. והענין, כי כבר הודעתיך, כי בר"ה יצאו נה"י דאמא מראש ז"א, בסוד הפלת דורמיטא, ואז הוד דאמא לחודה, עולה ונכנסת בראש הנוקבא, עם מוח דהוד, שהוא בינה, ועם עטרא דגבורות, אך שאר המוחין, נשארין בסוד א"מ לראש הז"א, כנ"ל באורך. נמצא כי לוקחת הנוקבא עטרא דגבורות דידיה. והוא סוד חיבוק השמאל, והנה ביה"כ, כבר נמתקו הגבורות וחזרה להיות פב"פ, ועתה היא צריכה אל החסדים ג"כ, והוא סוד וימינו תחבקני, ואלו ניתנין אליה בסוד א"פ וא"מ, מיה"כ עד ה"ר כמבואר. וכל אלו החסדים הם שלוקחת מאמא, אמנם ענין חתימת נעילה, נבאר אותה בה"ר:

והנה גם היא צריכה להחסדים מן הדעת דז"א עצמו, ואלו לוקחתם המלכות, בסוד נטילת הלולב, אך החסדים של אמא, לוקחתם ממילא, בסוד סגולת הימים עצמן. וגם החסדים דדכורא יש א"פ וא"מ, ולכן גם בלולב יש נטילה בלתי היקף, ונטילה ע"י הקפת התיבה. וכל החסדים בין פנימים בין מקיפים, כולם הם לצורך תיקון הפרצוף שלה, כי לצורך הזווג הם בה"ר, וביום ש"ע, כמ"ש בע"ה. ונבאר עתה בחי' החסדים שלוקחת מן אמא עצמה שלא ע"י הז"א, וכבר בארנו כי אלו החסדים היא לוקחתם בסוד הימים בעצמן, כי ימים בעצמן יש להם שלימות הזה, אך החסדים שלקחם מן הז"א, הם ע"י הלולב, אמנם החסדים שלקחם מן אמא, ודאי שהם דומים אל החסדים שלוקחת מן ז"א. כיצד - כי הלא לוקחת ה"ח, המתפשטות מחסד שלה, אח"כ הארת ה"ח האלו, מתקבצין יחד, וניתנין שם ביסוד שבה, שנקרא כל כנודע. אח"כ עוד הארה אחת מתפשטת אל המלכות שבה, והיא כוללת כל החסדים ג"כ, הרי הם ז' חסדים ג"כ. הרי הם ז' ספירות כל זה בבחי' א"פ. וכיוצא בזה הוא ג"כ בסוד א"מ, אל הז' בחי' הנ"ל:

ועתה נבאר סדר כניסתן בסוד הימים, כי הלא כתיב והוכן בחסד כסא, כי המלכות שנקראת כסא, אין עיקר תיקונה אלא בסוד החסדים, ונודע כי החסד נקרא ימין, וחג של סוכות, הוא בסוד וימינו תחבקני, הרי איך מן אחר יה"כ עד ש"ע, היא חיבוק ימין, שהוא כניסת החסדים בנוקבא. אמנם אין החיבוק הנ"ל ניכר, אלא מן החג לבד ולא קודם, וכמ"ש:

והענין - כי הלא אין המקיפים של החסדים הנקרא ימין נכנסין בנוקבא, רק מי"ט ראשון של חג ואילך, ואין חיבוק רק בא"מ, שהוא חיבוק את הנוקבא מבחוץ בסוד א"מ, וזהו הטעם, שאע"פ שחסדים נכנסין תיכף קודם חג הסוכות, עכ"ז אינו נקרא וימינו תחבקני, רק בימי חג דווקא. והנה תחלה הם נכנסין החסדים הפנימים ואח"כ המקיפים, כנודע כי המקיף נכנס באחרונה בכ"מ. אמנם יש חילוק בענין אופן כניסת החסדים הפנימים, לכניסת המקיפים, כי כשנכנסין המקיפים הם נכנסין מעילא לתתא, כדרכן האמיתי, שקודם מתפשט החסד, ואח"כ יורד הגבורה וכו', עד שבאחרונה יורדין כללות החסדים המקיפים, במלכות שבו, וזהו הדרך הנכון תמיד. אבל החסדים הפנימים, נכנסין בחי' המלכות, ואח"כ בחי' היסוד וכו', עד שבאחרונה נכנס החסד הפנימי של ספירת החסד, וזהו אינו כדרך שהוא תמיד. והנה טעם לזה הוא, כי הלא רחל עתה היא כולה בסוד גבורות מכמה צדדין, אם בחי' גבורות דאמא, אם בחי' גבורות דז"א, באופן שכולה גבורות, כי הוא סוד שמאלו תחת לראשי כנודע, והנה נמשך זמן הרבה אליה, שלא היה בה רק גבורות לבדם, שהוא מר"ה עד יוה"כ, לכן נתחזקו בתוכה הגבורות הרבה, אמנם כוונתינו עתה למתק, שהוא סוד החבוק הימין, להמתיקם ע"י החסדים. ואמנם כשנכנסו בה החסדים, כל חסד מהם נכנס ביום א', כמ"ש בע"ה, כי כולם ביחד אי אפשר כנ"ל, כי אדה"ר גרם בחטאו, שלא תוכל המלכות לתקן, רק ע"י אורך הזמן, מן יה"כ עד ש"ע. באופן, שנמצא כי בכל יום, נכנס במלכות חסד אחד. ואמנם כשנכנס חסד א' תוך המלכות, שכולה מליאה גבורות, בודאי שמתבטל מתוק החסד, שהוא תוך אותן הגבורות הרבות וגדולות, א"כ אם יהיה נכנס החסד הגדול שבכולם, שהוא החסד שבחסד, אם יהיה הוא נכנס תחלה, היה הוא מתבטל באותן גבורות, ואח"כ אף אם נכנסו שאר החסדים הקטנים, ממש היו גם הם מתבטלים, כי החסד של יום ב', גרוע משל יום א', וכן הג' גרוע מהב', וכן כולם. ולפ"ז היו מתבטלין כולם, ולא היו נעשה חיבוק הימין:

ולכך הם נכנסין מתתא לעילא, כי הנה תחלה נכנס בחי' הז"א, ואף שהיא מתבטלת תוך הגבורות, עכ"ז איזה רושם היה עושה, ואח"כ ביום ב' שנכנס בחי' הו', שהוא יותר גדולה, היה נעשה הרושם יותר גדול, וכן ממדרגה למדרגה, עד שמתגברים החסדים, וכאשר יבוא יום האחרון, שנכנס בחינת החסד הגדול שבכולם, שהוא חסד שבחסד, ובפרט שכבר מוצא איזה הכנה, שעשו שאר החסדים הקודמין אליו, אז מתגברים החסדים ומתמתקים גבורות. נמצא כי הפנימים נכנסין מתתא לעילא, ומקיפים מעילא לתתא, וכולם מבינה עצמה אל המלכות כנ"ל:

ונבאר עתה הסדר, הנה לעיל בארנו, כי עיה"כ אמרו עליו, כל האוכל ושותה בתשיעי, כאלו מתענה תשיעי ועשירי, ושם בארנו, כי ט' וי' הם בחי' יסוד ומלכות בסוד הנסירה כנ"ל. אמנם ג"כ נכנסין אז בו בחי' החסדים התחתונים, שהם כללות ה"ח שבמלכות, ובחי' כללותן ה"ח שביסוד, וז"ס כאלו התענה ט' וי'. נמצא כי בעיה"כ, נכנסין בו בחינתו, ובחי' יוה"כ שהם יסוד ומלכות, ט' וי'. ואח"כ בד' ימים שבין יוה"כ לסוכות, נכנסין ד' חסדים אחרים מתתא לעילא, שהוא בחי' ההוד ביום א', נצח ביום ב', ות"ת ביום ג', וגבורה יום ד', שהוא ערב חג הסוכות. אח"כ ביום הראשון של סוכות, נכנס בחי' חסד שבחסד, לכן אז אנו עושין י"ט, כי אז נכנס החסד הגדול שבכולן, כי הוא נקרא יומא, כי הוא יומא דאזיל עם כולהו יומין, והרי נשלמו לכנוס בה כל החסדים הפנימים:

ביום א' דסוכות, יכוין שנכנס חסד, נקרא יומא דכולהו, שהוא הוי"ה דיודין, בניקוד סגו"ל כל אות, ועיקרו בחסד, לפי שהוא יומא דכולהו יומין, ועיקר חג זה להביא שבע בעולם, וכן תמצא שם זה בניקוד גימ' שב"ע:

עוד תדע, שזה החסד שנכנס במקיף זה, הוא שם א"ל בניקוד ציר"י, גי' ע"א, שהוא כ"ו מ"ה, הרי ביום זה, כמו שנכנסו בכל יום מאלו הימים שבין יה"כ לסוכות, כי ביום א' נכנס אות א משם אבגית"ץ וכו', וביום זה נכנס אות ץ' במלואו, ועיין עוד לקמן:

והלא גם יש טעם אחר לשיהיה עתה י"ט, והוא, לפי שגם עתה מתחילין לכנס החסדים המקיפים, ועתה ביום א' של חג, נכנס החסד העליון והראשון מבחי' המקיפים כנ"ל, וז"ש בזוהר, כי החג סוד וימינו תחבקני, כי עתה מתחיל בחי' החיבוק שהוא בחי' א"מ. שהוא מחבק הנוקבא מבחוץ בסוד א"מ. וגם ביארנו לעיל, כי המקיפין נכנסין מעילא לתתא, וע"כ ראוי להיות עתה י"ט גמור, כי בשאר הימים נכנסים החסדים התחתונים, ועתה החסד העליון שבפנימים, והעליון שבמקיפין, ואמנם שאר המקיפין נכנסין בשאר הימים דחג הסוכות, והנה בוודאי כי א"מ גדול מאוד מן אור פנימי מאוד מאוד, ולכן תמצא כשנכנסו הפנימים קודם חג הסוכות, אז היה חול גמור. וכשנכנסו המקיפים שהם יותר גדולים, אז הוא סוד חול המועד. וביום א' דסוכות, כשנכנסו ב' בחי' ביחד, וגם שהם גדולים, אז הוא י"ט גמור. אמנם הכתוב אומר ולקחתם לכם ביום הראשון, אע"פ שכבר נכנס החסדים פנימים, אך כיון שביום זה נכנס הראשון של כל המקיפים, ולכן נקרא יום ראשון, והוא כי המקיפים הם העיקרים:

אכן תשובה זו צריכה למ"ש לעיל, כי הלא כל הכוונה של עתה הוא לעשות חיבוק, ואם כן היום ראשון של חיבוק, הוא יום ראשון של חג הסוכות, כי אור מקיף הוא בחינת החבוק כנ"ל. נמצא, כי בימי בגד"ה, נכנסו שאר המקיפים, שהם ארבע מן גבורה עד הוד, כסדרן מלמעלה למטה כנ"ל. אחר כך ביום ו' של חג הסוכות נכנס הארת כללות ה"ח המקיפים, בבחי' יסוד שבה. אח"כ בה"ר, כבר ידעת כי מעלת יום זה גדולה מכל שאר הימי ח"ה, והענין כי ביום זה נעשין בחי' רבות, אם בחי' ז' הקפות שבלולב, כמ"ש ע"ה בלולב ע"ש, ואם בחי' אחרת שבהם, כי הלא ביום הזה יכנס כללות הארות ה"ח המקיפים, בבחי' המלכות שבה. וגם כשנכנסו בחי' הה"ג ביסוד שבה כמ"ש בע"ה:

אמנם ענין ה"ג אלו, יש לי ספק, כי מצאתי להר"ר גדליה הלוי, כי הלא מר"ה עד יה"כ, הוא סוד שמאלו תחת לראשי, שהם ה"ג של ז"א עצמן שניתנין אליה, וז"ס שמאלו ממש, ואח"כ בה"ר אינם באים גבורות מחדש, רק שאנו מעוררים הגבורות, כדי לתת להם כח שיעלו מ"ן ביום עצרת לצורך הזיווג, וז"ס חבטת ערבה בקרקע, כדי לעורר הגבורות שביסוד שבה. אך מה שמ"כ אצלי, הוא ממה שזכרתי הוא זה, כי אחר שנכנסו בה כל החסדים, נכנסין בה כל הה"ג ביום ה"ר. ואמנם ה"ג אלו, אינן לצורך הזיווג, כי אלו ניתנין לו ביום ש"ע, אמנם ניתנין לה לצורך תיקון ובנין הנוקבא עצמה, כנודע שהוא ע"י הגבורות, והוא לצורך המלכות שבה:

וביאור הענין הוא - כדי לעשות בה בחי' כלי, כדי שתוכל להעלות מ"ן ביום ש"ע, באופן כי ה"ג אלו, הם הכלי של המ"ן שבה, וכמ"ש בע"ה בסוד החותם:

אמנם נבאר עתה, ענין ה"ג אלו, אימתי נכנסין. והענין, כי כבר נת"ל, כי החסדים שבמלכות שבה, הם נכנסין בבחי' י"ט עצמו, ובבחי' הסוכה כמ"ש בע"ה, אך בחי' ה"ג נכנסין ע"י הערבה של ה"ר, חוץ מאותו שבלולב. ובד' ימים שבין יה"כ לסוכות היא מקבלת ה"ח ממטה למעלה, כי עד עתה היתה התיקון דרחל כולו לבנותה, אם מן הנסירה שנטלה ממנו, ואם מן הגבורות ממנו ומאמא כאמור, ולכן היה בסוד שמאלו תחת לראשי, ומעתה מתחיל וימינו תחבקני, ליתן לה החסדים, מפני שהוא אומר לה הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני, לרבוי הדינין שבה, ולכן להמתיק אותה כדי שתהא ראוייה אל הזיוג ביום ש"ע, לכן ניתנין אליה החסדים כאשר נפרש:

והנה עתה באלו הד' ימים, מקבלת מהחסדים דאמא, ביום א' הוד, ובב' נצח, וביום ג' ת"ת, וביום ד' גבורה. והטעם, כי ידוע שהחסדים הם ה' כנודע, והם מתפשטים בחג"ת נ"ה, והם ז', כי יש להם ב' כוללים, א' ביסוד, ולכן נקרא כל, שהוא כולל כל הה'. ועוד כולל ב' במלכות, ולכן נקרא כלה, שהיא כללות הה'. וכבר כתבתי לעיל, שנטלה רחל בעיה"כ הב' כוללים מן הה"ח דאמא, שהם יסוד ומלכות, ואף שבאו שלא בזמנן, כי עדיין היה לה לקבל תחלה הה"ג דאמא ביה"כ, אלא כי בעיה"כ קבלה רחל מאמא אורות שבנה"י שלה, אגב זה קדמה ונטלה כל אלו הב' כוללים קודם זמנם, שהוא במקום ההוד עצמו, ונמשך לה אורם, אגב האורות אחרים שהיתה מקבלת, לכן עכשיו מקבלת כסדר ממטה למעלה, כי כן התחילה ממטה למעלה בב' כוללים שהם התחתונים, לכן באלו הד' ימים אין אומרים תחנונים, לפי שמקבלת חסדים פנימים שלהם. ולא כן בימים שבין ר"ה ליה"כ, שהיא מקבלת גבורות וגבורות, לכן אומרים תחנונים. וביום א' דסוכות, היא מקבלת אור החסד הפנימי, שהוא העליון והגדול שבכל ה"ח. ומקבלת המקיף ג"כ שלו, לכן הוא י"ט, שהיא מקבלת א"פ וא"מ דחסד אמא, וגם מקבלת א"פ וא"מ דחסד דז"א. והנה א"מ דאמא, אנו ממשיכין אותה לרחל, ע"י מצות הסוכה, כי היא סוכת שלם. ולפי שהיא בחי' וימינו תחבקני, ובזרוע יש ב' פרקין שלימים, ואחריהם הוד שהוא טפח, ולכן שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. וחסד דז"א, אנו ממשיכין אותו ע"י נטילת הלולב הפנימי, וע"י הקפה שאנו מקיפין בלולב בכל יום, אנו ממשיכין המקיף. הרי שביום א', קיבל אור גדול, חסד עליון דאמא א"פ וא"מ, וחסד עליון דז"א א"פ וא"מ. וביום א' דח"ה, מקבלת היא מקיף דחסד ב' דאמא ע"י הסוכה כנ"ל, שהוא חסד המתפשט אל הגבורה, וגם חסד ב' דז"א, א"פ ע"י הלולב, וא"מ ע"י הקפה. וכן עד יום ז', הכל ממעלה למטה, ולכך הוא מועד, לפי שאז יש אורות מקיפין, כי גדול אור המקיף, ולא כן בד' ימים שאחר יה"כ, שאין בהם מקיף אלא א"פ לבד, ולפי שאינן מחסד העליון, לכך הוא חול המועד, ולא יום טוב ממש: