פרי עץ חיים שער השופר פרק ה


בענין הוידוי של ר"ה, הנזכר בזוהר פנחס ח"ג דרל"א, דבעי בר נש לפרש חטאוי, ובמ"א אמר להיפך, היה אומר מורי ז"ל, ונהג להתודות בין שפתיו, שלא ישמעו דבריו, ואמר, כי מקום הזוהר שאוסר אינו אוסר אלא בקול רם, והמקום המתיר, הוא בלחש דווקא, ואפילו בלחש לא היה מתיר אלא בעת תקיעת שופר דמיושב, (ס"א והוידוי יהיה מעומד) והטעם, כי אז השטן מתערבב, ודברי הוידוי של אדם עולין למעלה ע"י קול השופר, ובאמצעותם לא יש קטרוג עליו. (בס"א, מ"כ צריך לכוין בסדר תקיעות כנודע, יכוין בשמוע אותם על ע"א ש"ד ג"ע):

גם היה מנהג מורי ז"ל לבכות בר"ה וביה"כ, ואמר כי מי שאינו בוכה בימים אלו, אין נשמתו טובה ושלימה. גם אמר, כי מי שבוכה אז מעצמו, ומעורר אז בבכיה גדולה מאליו, כי אותה שעה דנין אותו בב"ד של מעלה, ונפשו מרגשת, ולזה בא לו בכיה:

כבר נתבאר, כי בלחש דמוסף, עולים שניהם בגבורה דבינה, ויכוין בהוי"ה בנקוד שורק בו', נגד יסוד, הנקרא מוסף, כמ"ש כבר בשער השבת. ויאמר ג' ברכות ראשונות - אבות, וגבורות, וקדושת השם, ומפני חטאינו וגו', ובחדש השביעי וגו', ואח"כ יאמר עלינו לשבח בכוונת שנתבאר כבר בתפלת חול ע"ש. ואח"כ יאמר אוחילה לאל כו', וישלם סדר עלינו שלו. ואח"כ יקדים פסוקי כתובים לפסוקי נביאים. ואח"כ אלהינו כו', מלוך על כל העולם כולו כו', ויחתום מקדש ישראל ויום הזכרון. ויתקע ג"פ תשר"ת. ויכוין בהם כמו מיושב, אלא ששלושים קולות אלו הם בבינה, ול' קולות אלו דמוסף דלחש, הם לבטל יצרה"ר דגילוי עריות. עקדת יצחק היום לזרעו תזכור, אמר לי הר"ר יצחק כהן, כי נראה לו ששמע מפי מורי ז"ל, שהסדר האמיתי הוא לזרעו, ולא כאותם שנוהגים לומר לזרע יעקב:

היום הרת עולם, סוד קיבוץ כל הדינין ברחם הנוקבא, הן דינין דכורין הן דינין נוקבין שהם שכ"ה ופ"ר כנודע, והיא גי' הרת, ולכן היום דין, והיום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים:

להרח"ו ז"ל, ענין זכרונות מלכויות ושופרות הוא, כי בר"ה נבראו זו"ן, בסוד זה היום תחלת מעשיך, והנה נוקבא דז"א, שיעור ט"ס שלה נגד נה"י דז"א. נמצא כי נה"י דז"א, הם ג' של ג"ג, וכנגדן ט' ברכות של ר"ה, ג"ר וג"א וג"ת. ואלו עצמן, הם סוד מלכיות זכרונות שופרות, אמנם י' למלכיות, לכלול נה"י דנוקבא דז"א בחג"ת שלה נקרא מלכיות כי הם שיעור קומתם מנה"י. וזכרונות, לכלול חג"ת שלה בדעת שלה. ושופרות, לכלול כולם בחב"ד. ונקרא שופרות, ע"ש בינה, הנקראת שופר. ע"כ מהרח"ו:

ומה שאנו אומרים בר"ה היום הרת עולם, ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלקו במציאות במחלוקת זה, ואיך יצדק ע"ז אלו ואלו דברי אלהים חיים. והתירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומ"א חדא ולא פליגי. כי בתשרי היה העיבור, וכן אותיות תשרי, והם אותיות ראשית. ובניסן היתה הלידה, שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת לידתה, וכן מורה ניסן ענין נס, ובו היתה הגאולה בנס. וידוע כי כל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך. וכן אמר כאן, היום הרת עולם לשון הריון, ולא אמר נברא העולם, כי בתשרי היה הריון:

וכאן מדבר על אדם, אע"פ שאותו עולם עצמו בכ"ה באלול נברא, ומן האדם יובן העולם, ונקרא האדם עולם מלשון העלם, לפי שהנשמה מתעלמת בתוכו, שנמצא שגוף האדם הוא הנקרא עולם, וזשארז"ל כי הולך אדם אל בית עולמו, כי גם שם נתעלמה הנשמה לעה"ב, כמו שמתעלמת תוך הגוף בעה"ז, כי לכל צדיק וצדיק יש עולם לפי כבודו, והיא הלבוש שעשה לו במצותיו אשר סיגל בעה"ז. וכן הגוף בעה"ז, כמו לבוש אל הנשמה, וכן לכל א' וא' נותנין לו את אשר תיקן לעצמו, וזהו מה שאמרו לר"א בן פדת כשהקיז דם, ולא היה לו אלא שום א', ונתעלף, ואמר לו הקב"ה אם תרצה אחריב את העולם וכו', וכי כל שאר הצדיקים שבעולם שהיו אז באותו הדור, מה תהא עליהם אם יחריב העולם בשביל ר"א, אלא העולם שאמר, היה על גופו של ר"א, שימות אז וישוב לעה"ז, ולכן אמר שמא יצא במזל עשיר שאם היה מחריב העולם כפשוטו, בהכרח הוא היה בורא אותו במזל טוב, אלא בהיותו מתגלגל, אז עדיין היה בו מסופק:

אח"כ יאמר אתה זוכר, ובי' פסוקים דזכרונות, יכוין לי' פרקין דרחל, ט' דקו אמצעי שלה שכנגד יסוד ז"א, ומלכותה הרי עשר. ויאמר ועקידת יצחק לזרעו תזכור, ולא כאותם הנוהגים לומר לזרע יעקב תזכור. וחותם בא"י זוכר הברית. ויתקע ג"פ תש"ת, ויכוין בהם כמו בתש"ת דמיושב. היום הרת עולם, ואח"כ אתה נגלית כו'. ובי' פסוקים דשופרות, לי' פרקין דרחל, ט' דקו שמאל שלה שכנגד הוד ז"א, ועם מלכותה הוא עשר. ואח"כ תקע בשופר גדול כו', וחותם שומע קול תרועת כו', ויתקע ג"פ תר"ת, ויכוין בהם כמו מיושב. היום הרת עולם וגו', ג' ברכות אחרונות די"ח:

אח"כ מחזיר הש"ץ התפלה ובחזרה עולה בבינה דבינה, כי דעתן של נשים קלה, לכן אין עולין בסוד הדעת, כי אין להם דעת, רק עולים בבינה דדעת, והיא גבורה דא"א כנודע. ואומרים בו קדושת כתר. ובאי"ה, אם ירצה ישאל או עושר מופלג לעבודתו, או בנים צדיקים וחכמים, או להשיג רוח הקודש. ובשלשים קולות דחזרה, שהם ע"ד הל' דלחש, יכוין לבטל בהם יצה"ר דש"ד. ובי' קולות דקדיש תתקבל, יכוין לבטל יצה"ר דלה"ר. וכבר נתבאר שהמאה קולות הם נגד ס"ג ומלואו. ומספר כל הטורמוטין של מאה קולות, הם תת"ק, לשבר כח הדין דאלהים פשוט, ושד"י מלא שעולים תת"ק, כי שד"י משבר הדין דאלהים. ויכווין עוד כי הטורמיטין של י"פ תשר"ת, הם מנין שט"ן ע"ה, ותכוין לבטל כח השט"ן ע"י טורמיטין אלו. והטורמיטין של י"פ תש"ת, הם כמנין ר"ע, לבטל היצה"ר הנקרא רע, הממונה על הלאוין, דינין תקיפין שהם שברים כמ"ש לעיל. וכן הוא מספר הטרמוטין של י"פ תר"ת, לבטל היצה"ר הנקרא רע הממונה על ביטול מצות עשה לבטלם, ואינו דינו קשה כמו השברים, והבן זה מאוד, ובזה נשלם סדר מוסף:

בענין השינה, נלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה, שהטעם לפי שעד התקיעות הוא ישן, כמבואר אצלינו, ועתה התעורר, וכמ"ש הרמב"ם ורבינו יעקב בעל הטורים, כי תקיעות שופר לומר, עורו ישינים מתרדמתכם, והוא ע"ד הנ"ל. ונלע"ד כי הוא לשון מדרש רז"ל, שכוונו לדבר זה. וכבר בארנו, כי עד יום ב' נקרא עדיין ישן, וכוונתינו לעוררו, לכן ראוי שלא לישן בר"ה. אך לעד"נ ג"כ ששמעתי ממורי זל"הה, שאין זה אלא עד חצי היום, כי אח"כ כבר נתעורר ע"י המוסף והתקיעות, ואני ראיתי שהוא היה ישן אחר חצי היום:

ובמנחה דר"ה דיום א', חוזרים שניהם בגבורה דו"ק דמלכות. ובחזרה, עולים בבינה דמלכות שכנגד פ"א דהוד ז"א כנודע, כי גם היא מצד עטרא דגבורה כנודע, וגם היא דעתה קלה ואין בה דעת, לכן עולין בבינה שבה:

נכון לילך ביום א' דר"ה, קודם שקיעת החמה, אל מעיין ובאר של מים חיים, וטוב אם יהיה חוץ לעיר, ולומר שם (י"ג מדות) י"ג מכילין דרחמי של מיכה המורשתי, מי אל כמוך וכו', עד מימי קדם, שהם י"ג ת"ד דא"א. ומנהג טוב לומר אחר מנחה קודם שקיעת החמה, ולכוין אל פירושים איך הם נמנין לחשבון י"ג ת"ד, נגד י"ג מכילין, והיכן מקום כל א' וא' בדיקנא, שתכוין באיזה מקום בדיקנא הם רמוזים:

והנה מי אל כמוך, יש ב' תיקונים שהם - יכבוש עונותינו, ותכווין אותו ניקוד נוצר חסד די"ג מכילין. והב', ותשליך במצולות ים, ותכוין נגד תיקון לאלפים. והכוונה, כי מקום הדינין למעלה, הוא התיקון דלאלפים, כאשר בארנו בענין מצולות ים. ונוצר חסד הוא הכובש העוונות, והכוונה הוא, לכוין להמשיך מן נוצר חסד ההוא, מזל החסד, הוי"ה דיודין כמנין חסד, וממנו תאיר אור לאלפים, שהוא תיקון ט', והוא שם אהי"ה דההין, ועולה קס"א עם י' אותיות, והוא גי' אלפים, ונקרא כן, ע"ש ג' שמות המתחילין באלפין, שהם - אהיה, אלהים, אדני. ותכוין להמתיק אלהים אדני, הנקראים מצולת ים, כי אלהי"ם אדנ"י הם שורש הדינין, הנקרא מצולת ים. והנה אהי"ה דיודי"ן העולה קס"א כנ"ל, ע"י השפע שהשפיע בו נוצר חסד, כנ"ל לאלפים העולה קס"א, הנה ממתיק אח"כ אלהים אדנ"י, שהם מתחילין באלפין, הגם כי הם במנין קס"א העולה לאלפים, (ר"ל עם ט' אותיות וכולל) ואז ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שהוא תיקון ט' של מי אל כמוך:

ואז, אותן החטאים שעשה האדם, שהם אותן המזיקים אשר ברא ע"י חטאו, הם יורדים במצולת ים, וסמאל ונחש שהם צלמות, אינם יונקים מלמעלה, שכבר נמתק שורש יניקתם שהם הדינין, והם אדנ"י אלהים, ואינם יונקים מהם. לכן תכוין באמרך ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שהם הקליפות שבעון, ואינו משליך אותם, אלא כובש אותם, לכן אמר חטאתם שלא לנוכח, ולא אמר חטאתינו, שהכוונה להשליך הקליפות שבעון, ובזה יכבוש עונותינו, ותשליך אותה הקליפה במצולת ים. ולפי שאין חטאת וקליפה שאין בתוכה ניצוץ קדושה ע"י חטאת, לכן בהגיעך אל ונקה מזל י"ג, שהוא אהי"ה דיודין העולה קס"א כמנין אלפים, וכמנין אלהים אדני כנ"ל, הנה אז תכוין בונקה שהוא קס"א כנ"ל, ולשון ונקה לשון נקוי הכסף מן העופרת, והוא המברר והמנקה קדושה מתוך הקליפה. וכן צריך שתכוין, ג"כ באמרך ותשליך במצולת ים כל חטאתם, תכוין שתשליך כל חטאת וכל מקטרג במצולת ים עליון, לכן טוב לאומרו על שפת הים, או באר מים חיים, או מעיין נובע כנ"ל, וינער שולי הבגדים כשאומרים ותשליך במצולות ים וכו':

כבר נתבאר הטעם, שאנו עושין ב' ימים דר"ה, אף בא"י. וביום זה הדינים דחכמה שלו עד ת"ת ז"א, שירדו בכתרה ביום א', יורדים ביום זה בחכמתה, הננסר מפרק עליון דנצח ז"א כנודע, וכל הדינים מושרשים בו, לכן הוא י"ט כמ"ש כ"ז לעיל. ויום זה הוא דינא רפיא:

ויכוין בכניסתו לבה"כ, הוי"ה בניקוד צבאות נגד רחל, וג"כ משולבת באהי"ה כמ"ש לעיל. ובערבית בליל ב' דר"ה, עולה בגבורה שבדעת שלה, שהוא נגד פ"א דיסוד ז"א כנודע, וה"ג של הדעת הם עדיין בכח בראשה, ועתידים להתפשט בה, כמו ה"ח בזכר כנודע. ובליל א' עולה עד הגבורה שבו"ק שלה, שהיא נגד הוד שלו כנודע, ומקבלת דרך חוץ ממנו, כי כבר נסתלקה האימא מז"א, ונשאר ישן, רק מגיע אליה דרך חוץ, בהיותה עומדת בהוד שלו, ואח"כ הוא נוטל בהוד שלו, והבן:

ואינו צריך לחפש גם בליל ב' אחר פרי חדש לברך שהחיינו. למחרת מתפלל כיום א' דר"ה. ובמזמור דמעמקים, יכוין ג"כ לעומק ראשית, אלא שהוא בבחי' חיצונית העולמות כמ"ש כבר. וכשתוקעים שופר ביום זה, נמתקים הדינים ברחל פעם ב', כמ"ש כ"ז באריכות ביום א' דר"ה. וכל העליות ביום זה, הם כמו ביום א', ואין הפרש ביניהם, וחזור בהם היטיב:

כבר נתבאר, הפעולה הנעשה בכל יום מימי תשובה, ויכוין בכל יום הנסירה השייך לו, כמ"ש כבר. ובימים האלה יעשה תשובה גמורה, כי בכל יום מוחלין לו מה שחטא ביום ההוא לעולם, ויתנהג בטהרה בכל מה דאפשר בימים אלו. וילמוד קבלה בהם, ללמוד ממנו תיקון הראוי לכל מה שפגם בעוונותיו. וכבר נתבאר תיקוני עוונות במקומם, לכל פגם ופגם: