פרי עץ חיים שער השופר פרק ג

נלע"ד, כי ב' שופרות הן, שופר קטן של עה"ז, בתבונה. ושופר גדול של לע"ל, בבינה עלאה. גם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל, תקיעות דמיושב הן בתבונה, ושל מוסף בבינה, כי שם עלייתן במוסף. ובענין תקיעות שופר תשר"ת תש"ת תר"ת - נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל, כי תשר"ת בראש ז"א דאצילות, תר"ת בראש הבריאה, לפי ששם מקום הדינין, ומתקבצין שם, כי כבר נסתיים האצילות, ואע"פ שמלשון הזוהר פרשת אמור בסדרא תליתאי הוא תר"ת, הוא דאנו מסלקין ומחזירין אותן לעלות למעלה. הכוונה הוא, כי אחר שתחלה היותו בז"ון אע"פ שהיה באצילות, כיון שעתה הוא בראש הבריאה, מיקרי עלייה:

או אפשר ששמעתי ממנו, כי תשר"ת באצילות ותש"ת בבריאה, תר"ת חוזר לאצילות. גם אני מסופק, אם כל אלו הפירושים אינם:

אך הענין הוא, כי בפעם א' שהם י' קולות, שהם תשר"ת תש"ת תר"ת הראשונים, הם באצילות. וי' קולות אמצעים, הם בבריאה. וי' קולות אחרונים חוזרים לאצילות. (או אם י' ראשונים בז"א דאצילות, וי' אמצעים בנוקבא, וי' אחרונים הם בראש הבריאה) ס"א (וכן בל' קולות אמצעים, וכן בל' קולות אחרונים. ואח"כ בי' קולות אחרונים, אנו מכוונים בראש ז"א דאצילות):

גם תקיעה גי' תקפ"ו ע"ה, וגי' שופר, והוא ג' מוחין דאלהים, א' ביודין, וא' דאחוריים, וא' פשוט, הכל גי' שופר. ויש ספק אם שמעתי מפי מורי זלה"ה, אח"כ זכרתי שהיה אומר מורי ז"ל, כי שברים הם דינא קשיא (ס"א, תקיעה ראשונה בז"א, והוא בחסד, והיא לאה. ותרועה הוא דינא רפיא, (ס"א תקיעה אחרונה חוזר לז"א) והיא רחל:

א"מ - כי לאה היא ס"ג, וע"ה גי' דין. ורחל אדני, תסיר א' נשאר דין):

וכוונתינו להמשיך מוחין אלו להם, ולכן אנו עושין תחלה תשר"ת, כנגד שתיהן. והיותו ג"פ תשר"ת, כבר אמרנו, שהוא א' באצילות, וא' בבריאה, וא' להחזירם באצילות. ואח"כ, מספק אנו עושין תש"ת, כי אין לנו עתה המשכה אלא ללאה (ס"א וג"כ ג"פ תש"ת ע"ד הנ"ל, באצילות ובבריאה ובאצילות) ואולי אין כל הכוונה אלא לרחל, שהוא סוף הכוונה, לכן עושין תר"ת. (ס"א וג"כ ג"פ תר"ת ע"ד הנ"ל):

ענין השופר, כבר בארנו שהוא א"מ של בינה, לכן נקרא שופר, מלשון שפופרת, כי הוא חלול, כי הוא א"מ המלביש הפנימי, והוא חלול כדי לקבל מה שבתוכה. גם הוא לשון שופרא, כי הוא יופי של פנים דעתיקא המתגלין ע"י השופר כשמתאדמין פני התוקע:

להרמ"ז - לפי מה שאנו נוהגין לתקוע במוסף, בלחש, יכוין כי בהם עולין זו"נ בגבורה דאמא. ובחזרה יכוין בתקיעות אלו, שהם בבינה דאמא, ששם עולין זו"נ. והכוונה בכלל, שבתקיעות מיושב, באים לזו"נ מוחין מתבונה. ובלחש, באים מוחין מהתפשטות ו"ק דבינה, מהמוחין שבהם. ובחזרה, משרשם הם מחב"ד דבינה. ויש לכוין בלחש ובחזרה, בכל תשר"ת הראשונים, לקבל חו"ב וח"ג, שיהיו אל ראש ז"א. ואין לכוין בשינה, כמו שמכוין בתשר"ת דמיושב, ובתשר"ת הב' דלחש, חזרה לבריאה, שהיא עתה במקום ז"א, שעלה הוא לבינה (היינו בלחש הבריאה עומדת בו"ק דז"א, ובחזרה עומדת בחג"ת חב"ד נה"י דז"א. ובתשר"ת הג' דלחש, חזרה לחזור למקומה לבינה, (או לגבורה דאמא, או לבינה דז"א) ובתש"ת ובתר"ת דלחש, חזרה בלאה ורחל. ובי' אחרונים, בז"א ולאה ורחל, בהארה הכולל אותן. ולא יכוין בזה תשר"ת אחרון למוחין חדשים, אלא להארה הכולל במוחי ז"א ולאה ורחל בתש"ת ותר"ת, כמ"ש לפניך כל זה בפרטות. ולפי שנהגו חכמי צרפת שלא לתקוע בלחש, נלע"ד שכוונת שלושים השניים, שהם בחזרת עמידה תוספת מוחין לז"א וללאה ולרחל בבינה, ולצורך בריאה שעלתה באצילות, ותשר"ת א' בבינה, (היינו בגבורה דאמא) הב' לבריאה שעלתה באצילות, הג' לחזור לאצילות:

ותש"ת ותר"ת ללאה ולרחל. השלשים קולות שאחר עמידה, שנוהגין בני אשכנזים הם מבריאה שבאצילות, להשפיע ביצירה שגם היא באצילות, לפי שהבריאה במקום חב"ד דז"א, והיצירה במקום ו"ק דז"א, כנודע במנחת שבת. וי' אחרונים חוזר לזו"נ שבבינה, לחזור ולקשור המוחין במקומן, כמ"ש אי"ה עכ"מ. ועתה נבאר סדר התקיעות - תשר"ת, תקיעה ראשונה פשוטה, ויכוין כי תקיעה גי' עשר י"ה. פי' - שתמשיך ק"ן נהורין, שהם גימט' י"פ י"ה, מאבא הנקרא י"ה, לז"א, ומשם לנוקבא. ותכוין, כי תקיעה שיעורה ט' טורמיטין, סודם יתבאר באחרונה בע"ה. ותכוין, כי כל סוד התקיעות האלו, הם בסוד שם כ"ב של ברכת כהנים כמ"ש בע"ה. והנה תקיעה, הוא שם פסת"ם עם ד' אותיות והכולל. גם תכוין, כי זה נקרא תקיעה פשוטה, וכבר ביארנו מלת תקיעה. והנה מלת פשוטה, גימ' ת', סוד ד' יודין שמשם ע"ב דיודין, כי תקיעה פשוטה, הוא בסוד החסד, שהוא גי' הוי"ה דע"ב ביודי"ן:

שברים - ט' טורמיטין אחרים הם ח"י, עם ראשונים של תקיעה. שברים גי' אלהים דיודי"ן ש', אחוריים דאלהים פשוט גי' ר', וב"ן אותיות שיש באלהים פשוט ומלוי ומלוי דמלוי, הכל הוא תקנ"ב, כמנין שברים. ותכוין לכלול שם ב"ן זה של אלהים, עם שם ב"ן דהוי"ה דההי"ן, כי שם ב"ן דההי"ן, הוא סוד ים העליונה, וב"ן אותיות דאלהים הנ"ל, יורדין שם במלכות, ונעשין שם סוד גלי הים, ומתגעשים ורועשים שם, ומשם נאחזין החיצונים הנקראין אלה, בסוד אלה אותיות שיש בפשוט ומלוי ומלוי דמלוי של ב"ן דההין, שהם גי' לאה. והם סוד לאה טורמיטין, שיש בסימן תשר"ת, ד"פ ט' הם לאה. גם תכוין לשם פספסי"ם דיונסי"ם, שהם גי' תק"י, ותכוין עמהם מ"ב אותיות שיש בשם מ"ב אבגית"ץ, הרי תקנ"ב כמנין שברים. (ת):

הגהה (ת) הגה"ה, איני מבין דבריו של החשבון, כי שם ב"ן דההי"ן בפשוט ד' אותיות, ומלוי ט' אותיות, ובמלוי דמלוי כ' אותיות, וסימן כד"ט, הרי ל"ג אותיות, כמבואר בסוד ל"ג בעומר. ודוחק לומר בג' כוללים, ועיין בהל' ציצית. ונלע"ד בישוב, ע"ש שכתב בשער הזמירות בפסוק נפשינו חכתה לי"י, ר"ת נח"ל, שכתב שם נלע"ד חיים, כשמשימין אות א' תוך הוא"ו, הרי ל"ו ע"ש, ומי לנו גדול ממנו שכתב בעצמו הפירוש:

תרועה, גי' תרפ"א, ועם ה' אותיות והכולל שלהם, הרי תרפ"ז, שהם גי' ד' הויות של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וג' אהי"ה דיודין דההין דאלפין. גם הוא גי' אדנ"י במלואו תרע"א, ועם י"ב אותיות המלואין שלה, וד' אותיות השורש גי' תרפ"ז. ובנוסח אחר מצאתי ג"כ, כי תרועה חסר ו', גי' אדני במלואו וד' אותיות מהשורש, גי' תרע"ה. ושעורה ט' טורמיטין. ומצאתי ג"כ (בנ"א) שנמחק בדיו והעביר עליו קולמס וכתב שם, כי תרועה הוא אדנ"י במילואו, עם כללות ט' טורמיטין. גם תכוין, כי תרועה גי' שם פסת"ם במילוי כזה, פא סמ"ך תיו מם:

א"מ, ואני הכותב אינו מבין דבריו של הרב, הלא סתם ת"ו בכל מקום בלא יוד, כזה ת"ו, כדמשמע בברכת המזון. א"כ השם פסת"ם במלוי עולה תרפ"ז, מכוון כמ"ש תחלה. תרועה עם ה' אותיות וע"ה, כמנין ד' הויו"ת מלאים וג' אהיה מלאים כנ"ל עכ"מ. ונ"ל חיים, כי הם י' יתירים, ומתוך זה הבנתי הנ"ל. וכך נ"ל פסת"ם במלוי הנ"ל, הוא תרועה, והעשר העודפים אליו תחברם עם אדנ"י במלואו, והוא ג"כ גי' תרועה, וזהו האמת כנלענ"ד מתוך כתבי:

תקיעה אחרונה, עם ה' אותיות והכולל, גי' שם אנקת"ם. גם תקיעה זו גי' פסת"ם, כנ"ל בתקיעה א'. כל המספר של הטורמיטין של תשר"ת הם גי' ב"ן. ונלענ"ד, כי בכל פעם יש לאה טורמיטין, שהם ל"ו אותיות דב"ן כנ"ל. נמצא כי ג' תשר"ת, הם ג' לאה, והם ח"ק טורמיטין והוא סוד כי חק לישראל הוא משפט, הנאמר בר"ה יום הדין. ותכוין שהם ב' שמות ס"ג מ"ה, שהוא סוד אמא עלאה וז"א:

תש"ת, תקיעה ראשונה פשוטה ע"ד הנ"ל, שהוא תקיעה גי' עשר יה, ר"ל י"פ י"ה הם ק"ן, להמשיך נהורין מאבא לז"א, ומשם לנוקבא. גם הוא גי' פסת"ם, ופשוטה גי' ד' יודין דע"ב, גי' ת', כנ"ל והם ט' טורמיטין:

שברים - אלהים מלא ביודין, ובאחור י', וב"ן אותיות כנ"ל, גם שם הוא פספסי"ם דיונסי"ם, עם המ"ב אותיות דשם מ"ב כנ"ל, והם ט' טורמיטין:

תקיעה אחרונה, עם אותיות והכולל, גימטריא אנקת"ם. כל מספר הטורמיטין דתש"ת, הם ז"ך טורמיטין, שהם כ"ז אותיות של המלוי דאהי"ה, וג"פ תש"ת הם ג"פ כ"ז טורמיטין, והם ג"פ ז"ך אותיות שיש במלוי המלוי דאהיה, שיש בג' מלוי שמות אהי"ה, א' דיודי"ן, ב' דיודי"ן ג"כ, ג' אלפין. ונ"לח, כפי זה נמצא שבתש"ת הא', יהיה כ"ז טורמיטין לאהי"ה ביודי"ן, ובתש"ת ב' לאהיה ביודי"ן גם כן, ובתש"ת ג' לאהי"ה באלפי"ן. כל הטורמיטין שבג' פעמים תש"ת, שהם פ"א טורמיטין, ותכוין לבטל כח האף הגדול, בשם י"ה אדנ"י שהוא גי' אף עם הכולל. גם תכוין ליה"ו דשם מ"ה מלא באלפין, הוא ט"ל, ובשם ס"ג המ"ב שלו, נמצא מ"ב וט"ל גי' אף:

תר"ת, תקיעה ראשונה תכוין ע"ד הנ"ל, המשכת ק"נ נהורין כנ"ל, גם לשם פספסי"ם, גם במלת פשוטה לד' יודין של ע"ב כנ"ל:

תרועה, תכוין כנ"ל גם כן, ז"ך טורמיטין יש בתר"ת, ותכוין כמו בתש"ת. אבל כשתחבר ג"פ ז"ך טורמיטין דתר"ת שהם פ"א טורמיטין, לא תכוין כנ"ל בג' תש"ת, רק כוונה אחרת, והוא, כי תש"ת הם שברים דינא קשיא, ונקרא אף הגדול, ותר"ת הוא דינא רפיא, ואינו אף קשה, לכן מה שתכוין הוא, כי על ידי אף טורמיטין, יכנע אף רפיא, בסוד מ"ה דאלפי"ן ול"ו אותיות משם ב"ן כנ"ל, הרי אף. גם תכוין אל י"הו שם מ"ה דאצילות דאלפי"ן גי' ט"ל, ועם מ"ב דשם מ"ה גם כן, הרי אף ג"כ:

וג"פ תש"ת, וג"פ תר"ת, וג"פ תשר"ת, הם שלשים קולות דמיושב, תכוין שיש בהם ר"ע טורמיטין, ותכוין לבטל היצה"ר של עבודה זרה, בר"ע טורמיטין אלו. והל' קולות במוסף בלחש, תכוין לבטל היצה"ר של ג"ע, ונ"ל דחזרת מוסף לבטל היצה"ר דש"ד. והי' קולות אחרונים אחר התפלה בקדיש תתקבל, לבטל היצה"ר של לה"ר. כל מספר הטרומיטין של מאה קולות הם תת"ק, מנין שם שד"י במלואו, הם תתי"ד, ועם שם אלהים פשוט הרי תת"ק ויכוין לשבר כחות הדין של אלהים, ע"י שם שדי במילואו:

והק' קולות עצמן, הם ס"ג ול"ז מלוי כנ"ל, נחלק עתה התשר"ת לבדם הם י"פ תשר"ת, הם י"פ לאה טורמיטין, כמנין שט"ן עם כולל, ותכוין לבטל כח השטן, ע"י השטן דטורמיטין והכולל שיש בי"פ תשר"ת. י"פ תש"ת, הם י"פ ז"ך טורמיטין, כמנין ר"ע. ויבטל כח חיצונית הנקרא רע, הממונה על מצות ל"ת, דינין תקיפין שהם שברים כנ"ל. י"פ תר"ת, ג"כ י"פ ז"ך טורמיטין, גי' ר"ע, לבטל היצה"ר הממונה על מצות עשה לבטלם, ואינן דינין קשה התרועה כמו השברים:

ונבאר עתה שורש מלת טורמיטין מה ענינו, דע טורמיטין גי' ג"פ אלהים. ונלעד"ח, שהוא עם ה' אותיות והכולל. והנה בתקיעה א', שיעור ט' טורמיטין הם ז"ך אלהים פשוטים, והם גי' כ"ז פעמים פ"ו, שהם ה"פ דין, ויכוין להמתיקם בב' אהיה דיודין שהם שב"ב. ונלעד"ח פי' הדברים כי אחוריים של אדני במלואם גי' אלף תתקע"ח. (א) ומספר האותיות הם ל', תסיר י"ב אותיות המלוי, נשארים ח"י אותיות, ונקרא אותיות של אחוריים, תוסיף עליהם ד' אותיות אדנ"י הפשוט, הם כ"ב אותיות, תוסיף כ"ב על אל"ף תתקע"ח, הם ב' אלפים, תוסיף ש"ך ניצוצין, הרי ב"א וש"ך, ועם ב' כוללים של אדנ"י וש"ך ניצוצין, הרי ב"א ושכ"ב. אחר כך תמתיק כל זה, בב' אהי"ה העולין שכ"ב, כי הלא כל חשבון הנ"ל היה בלתי כוללים, הם ב' אלפים משם אדנ"י וש"ך, והנה ב' אהי"ה הנ"ל שכ"ב, עם ש"ך תמתיק ש"ך דינין, ועם הב' תמתיק ב' אלפים דאדנ"י כנלע"ד:

הגהה (א) א"מ - מ"ש באחוריים של אדנ"י, איני מבין דבריו, כי כך הם דברי אר"י ז"ל, אחוריים דאדנ"י עולה י"ט מאות וע"ח, וכתב שעם אותיות של אחוריים במלואו, שהם כ"ד אותיות, שים כ"ד למספר ע"ח, יהיו ק"ב, דהיינו ב' אלפים י"ב, ועם ש"ך ניצוצין, הרי ב"א ושכ"ב. ומה שנפל כאן הטעות, הטעם הוא של אותיות, אבל כשנדקדק בדברי הר"י ז"ל, שכתב עם אותיות אחוריים, בלתי אותיות הפנים שהם י', נשארו כ' אותיות וד' פשוטות, עולה הכל יפה בביאור, ולי מאיר נראה ליישב בדברי הרב ז"ל, שנדייק בדבריו, כדי ליישב דבריו, מתוק ב' אהי"ה, שהוא נכון לפי דבריו בדברי הר"י ז"ל, שיחזרו מתוקים ב"א וק"ל, גם נתחלף להר"י ז"ל מלת מלוי במלת אחוריים, ומלת פשוט במלת פנים, וק"ל:

והנה נמצא בכל תקיעה היא ט' טורמיטין ע"ד הנ"ל, תכוין בתקיעה א', להמתיק ט' טורמיטין שהם ז"ך אלהים כנ"ל, ולמתוק גם אחוריים דאדנ"י, עם הש"ך דינין כנ"ל, והכל ע"י התקיעה הפשוטה שסודה בשם ע"ב דיודין שהוא גי' חסד, והוא ממתיק לכל הדינין הנ"ל, והוא רומז לכל מלה הפשוטה כנ"ל, שהיא גי' ד' יודין דע"ב, גימ' ת', ורומז אל החסד, ומתפשט וממתיק לכל הדינין הנ"ל:

אחר כך בג' שברים, תכוין כי הם הדינין העומדין בגרון, כנודע כי השבר הוא ג' טורמיטין ומג' שברים הם ט' טורמיטין. והענין כי תחלה שורש הדינין שבגרון, הם ג' אלהים, שהם סוד טורמיטין כנ"ל, וכן גרון גי' ג"פ אלהים, לכן כנגדן ג' קולות, ג' שברים, ואינם קול א' כמו תקיעה, רק ג' קולות, ג' שברים, כמנין ג' אלהים אשר שם בגרון כמנין גרון. ואח"כ מתפשטין, ונעשין ג' של ג' ג'. שהם ט' טורמיטין, ותכוין להמתיק דינין אלו ע"י החסד שבגרון, והם אותיות אחה"ע גי' פ"ד, שהם גי' ב"פ מ"ב משם ע"ב דיודי"ן, שהם סוד ב' טיפין דמ"נ שבבינה בבחי' הגרון כמבואר, והוא משם ע"ב דיודין. אח"כ תקיעה אחרונה, תחזור ותכללם ביחד, כי אז נתפשט בבחי' קולות ג' שברים כנ"ל, ועתה חזרו לקול א' של תקיעה א' פשוטה: