פרי עץ חיים שער השופר פרק א

יכין עצמו אחר קריאת התורה לתקוע בשופר לעורר הזעיר אנפין משינתו. כי כבר ידעת, כי עתה בר"ה בכל שינה על ז"א, שיצא נה"י דאימא ממנו בראש לאה, ועתה מעוררים הז"א משינתו על ידי השופר כמ"ש לפנינו, ויכנסו שוב נה"י דאמא בז"א, ויתן עתה הדינים מתוקים לרחל, כי נמתקו בשינתו ע"י השופר כמ"ש כבר, ויתבאר עוד כ"ז לקמן, בענין התקיעות בעזרת השם:

תחלה יאמר ששה פסוקים, שר"ת שלהם הוא קר"ע שט"ן, ואלו הם - קולי שמעת וגו', ראש דברך אמת וגו', ערוב עבדך לטוב וגו', שש אנכי וגו', טוב טעם ודעת וגו', נדבות פי רצה נא וגו'. ויכוין שקר"ע שט"ן ע"ה, הוא תש"ל, והוא בגימטריא אלהי"ם דיודי"ן שעולה ש', וה' אלהים פשוטים שעולים ת"ל, הרי תש"ל. גם תכוין, כי ש' הוא גי' מצפ"ץ, שממתיק לה' אלהים פשוטים שעולים ת"ל, הרי תש"ל:

והניקוד של שם זה, קרע שטן, כזה - אחר כך יכוין אותו משולב בב' הויות, שם קר"ע תוך הוי"ה א', ושם שט"ן תוך הוי"ה אחרת ובשניהם הי' דהוי"ה קודמת לאות של שם זה. ונקוד הוי"ה - היוד בקבוץ, ההי בחטף פתח, הו' סגול, ה' אחרונה חירק, והוא כזה - יקהרועה, ישהטונה. אחר כך יאמר, יהר"מ ה' או"א אלהי המשפט, שבזכות אלו השמות היוצאין מר"ת אל נא קרב תשועת מצפך, ויכוין אנקתם. פחדך סר תוציאם ממאסר, פסתם. פדה סועים פתח סומים ימינך מצפים, פספסים. דלה יוקשים וקבץ נפוצים סמוך ה' מופלגים, דיונסים. שתקרע המסכים והמקטרגים אשר הם מבדילים ביניך ובין עמך ישראל, ארוממך אלהי המלך המשפט שומע קול תרועת עמך ישראל ברחמים:

אח"כ יברך עליו בכוונה הראויה לברכת המצוה כמ"ש במקומו. וניקוד הוי"ה כמו שהוא בשילוב השמות הנזכר. ובאמרו תיבת קול, יכוין שהקול התחתון מעורר הקול העליון כמ"ש לקמן. ובאמרו מלת שופר, יכוין - הש' דשופר, הוא מספר אלהים דיודי"ן, ופ"ו דשופר מספר אלהים פשוט, ור' דשופר הוא מספר אלהים ברבוע, והרי ג' אלהים רמוזים בשופר:

ועוד יכוין, כי ש"ו דשופר עם י"ד פרקי היד האחוזין בו, הוא גי' ש"ך, סוד ש"ך דינים דבוצינא דקרדוניתא, והם דינין דוכרין כנודע. פ"ר דשופר הם גימ' מצפ"ץ, עם ה' אצבעות שאוחזין בו שהם עצמן שורש לה"ג עולה גימ' פרה, והם גבורות נוקבין, הרי מרומז בו גבורות דוכרין וגבורות נוקבין:

ושופר בא"ת ב"ש, מספרו הוי"ה אדנ"י, הממתיקים דינים אלו של הש"ך ופ"ר, וגם יכוין למלוי האותיות של שופר, הי' דשין, וא' דו', הי' דר', עולה אהי"ה, למתק אלהים פשוטה הנרמז בפ"ו דשופר. והנ' של שי"ן, והו' שני דמלוי ו', וש' של הר', מספרו קס"א וקנ"א ואהיה עם כ"ד אותיותיהם, למתק הג' אלהים הנרמזים במלת שופר כמש"ל:

אח"כ יקחנו בידו, ויכוין בו איך הוא קצר ורחב, ומקום הקצר יהיה אצל הפה למעלה, ומקום הרחב יהיה למטה, והוא צריך לכוון אל מציאת הדיקנא דעתיקא, אשר הוא הכופה כל הדינים, כי כל הכפאת הדינים אינו, אלא ע"י שרשם, כי הדיני עליונים הם עצמן מכפים את הדינין וממתיקים אותם. והדיקנא דעתיקא היא דינים כנודע, ובה עצמה נכפין כל הדינים כמ"ש לקמן. וכבר ידעת איך הדיקנא היא למעלה צרה, ולמטה מתרחבת,ויש בה ב' שמות י"ה י"ה, אשר נמשכים מב' פיאות הראש, כמ"ש זה בענין הי"ג מדות. הם באים מב' אלהים שבב' פיאות הראש, ושם ו"ה א', הוא במיצר הדיקנא, בתיקון א' דדיקנא, ושם י"ה הב' הוא במרחב הדיקנא, שהוא תיקון ו' כנודע. לכן מקום הצר יהיה למעלה דבוק אל הפה, ויכוון שעליון הצר, שם י"ה דתיקון ראשון שבמיצר הדיקנא, והתחתון הרחב שם י"ה הב' שבמרחב הדיקנא, להורידן לאכפיא הדינין כמ"ש לקמן, כי ע"י השופר נתגלה כמ"ש לקמן:

סוד השופר - צריך לידע, מי הוא התוקע, ומי הוא הפה, ומי הוא השופר, ומי הוא הקול. דע, שכבר הקדמנו לך, שעתה ביום ר"ה, הזו"ן בסוד אב"א, וכונתינו לנסר אותן ע"י הדורמיטא דאפילו או"א לז"א. וכבר ידעת סוד הדורמיטא, שהוא העלאת זו"ן הפנימית שלהם בסוד מ"ן בתוך הבינה. ועתה אנו מוציאין אותן ע"י השופר, מתוקנים עם המוחין. והנה סוד שופר, הוא סוד א"מ של ז"ס תחתונות של הבינה. והנה כבר הודעתיך, כי שם ס"ג הוא בז"ת של הבינה בסוד הפנימית, לא בסוד א"מ:

והנה הפה שבשופר, הוא פה הבינה, שהיא עתה תוקעת את הזו"ן לחוץ דרך פה, ואז הם יוצאים ונמשכים משם ולמטה, ואז הם עוברים תוך א"מ של ז"ת שלה, ואח"כ הם יוצאין מתוך השופר הזה. והנה פה שלה, הוא שם ס"ג עם כ"ב אותיות הנמשכין שם, והוא גי' פה. וסוד השופר, שהוא א"מ שלה. ודע, כי הלא כבר בארנו לך, כי ב' מיני דינין הם, א' הוא ש"ך ניצוצין של בוצינא דקרדוניתא, והב' היא מנצפ"ך. אמנם סוד א"מ, לעולם הוא סוד הדינין. והנה שופר זה, כולל ב' דינין אלו. והנה יד האוחזת בשופר, הוא משלמת אל החשבון, והוא, כי הלא אותיות ש"ו משופר, עם י"ד פרקין של אצבעות האוחזין בה, הם סוד ש"ך הניצוצין. ואותיות פ"ר, הם סוד מנצפ"ך שכן עולה בגי', והנה ה' אצבעות היד, הם משלימים לסוד פרה אדומה:

והנה כבר הודעתיך, כי בב' תפוחין דעתיקא, שם הוא סוד ואמת, מדה ז' מן י"ג ת"ד, ובארנו שהם סוד ז' שמות ס"ג, שהם גי' אמת, ומהם נמשכים ז' מלואים של ז' שמות אלו, שכל א' מהם הוא סוד הבל כנודע, והם ז' הבלים וז' מלואים הנ"ל, גי' ר"ס עם הכולל. וכבר ידעת, כי כל מלוי הוא דין, כי מלוי גי' אלהי"ם, ולכן ניתנו לבינה שהוא דין, ואלו הז' מלואים הם בז"ת שבה, כי הודעתיך כי שם ס"ג הוא בז"ת דבינה. אמנם ע"י הקול שמוציא זה הפה תוך השופר, הוא סוד ז' הבלים אלו, שעל ידם נתקנו זו"נ, והם גי' ר"ס, ואחר שיוצאין אז נחלקים, חציו לו וחציו לה, והנה הז"א הוא אות ו' של הויה, והמלכות הוא אות ה' תתאה של השם, וכשהם מתחלקין ר"ס אלו, שהם ב"פ ק"ל, אז לוקחות ת"ת ק"ל א', ומלכות ק"ל א', ומצטרף זה הק"ל של ז"א עם ו' שלו, ונעשה קול. והקל דנוקבא מצטרף עם ה' שלה ונעשית קלה, וז"ס קול שופר. אמנם כשאדם תוקע, אז פניו מתאדמין, וזהו רומז אל מקור הקולות האלו, שהם ז' הבלים, שהם של ז' שמות ס"ג דבתרין תפוחין דעתיקא, ועי"ז הם מתעוררין הפנים העליונים דעתיקא, שהם ז' שמות דס"ג, ומאירין. וז"ס הארת פני התוקע, ומאירים גם ז"ת דאמא, שהם ג"כ ז' פעמים הבל כמו הפנים דעתיקא, שיש בהם ז' פעמים ס"ג כמ"ש לעיל, וזהו לשון שופר, מלשון שופרא, הוא יופי פנים דעתיקא, המתגלים ע"י השופר כשמתאדמין פניו כמ"ש:

ויכוין להמשיך ש"ע נהורין מפנים דעתיקא, אר"ך אורות לא"א, וק"ן יורדים לז"א, ומשם יורדים לנוקבא כנודע:

העולה מזה, כי סוד הקול היוצא מן השופר, הוא סוד מלוי ס"ג שבז"ת דאמא, לכן כנגדם אנו תוקעין מאה קולות, נגד ס"ג ומלוי שהוא הב"ל, ובין הכל עולה מאה כמ"ש לקמן בפרטות:

העולה מזה הדרוש, כי ע"י הקול שאנו מוציאים מפינו, גורמין שיצאו זו"ן מן הבינה, שעלו למ"נ בתוכה, עתה יצאו מתוקנים דרך פיה, כי נמתקים בג' מקומות שבפיה כמ"ש לעיל:

ומה שתוקעין בשופר הוא, כי אחר שיוצאים מפיה, הן עוברין דרך ז"ת דבינה, והם סוד א"מ שלה מבחוץ, והא"מ הוא חלול כדרך השופר, להלביש מה שבתוכה, והוא סוד דין כמ"ש לעיל, לכן אנו תוקעין בשופר לרמז לזה:

ועוד הוא לשון שופר, כי נתגלה ע"י השופר, יופי פנים דעתיקא וממתיק הדינים דא"מ של ז"ת דבינה. ולכן אנו תוקעין בשופר, ולשון תקיעה הוא מלשון תקיעת יתד במקום נאמן, כי הבינה מוציאים מתוכה ותוקעת אותם תוך א"מ שלה, ואח"כ יוצאים משם ולחוץ, ודי בזה:

אמנם יהיה בידך הקדמה אחת, כי כל המתקות הדינים אינם אלא ע"י שרשם ממש, כי הדינין העליונים אשר הם נמתקים, הם עצמם מכפים את הדינין, וממתיקים און בכח אותו ההבל. ולכן אל תתמה מכל מה שכתבנו בענין זה, איך ע"י שרשי הדינין אנו כופין הדין ומבסמין אותו:

והנה תכוין בשופר, איך הוא קצר ורחב, בסוד מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה. והענין, כי סוד המצר הוא, המקום הקצר יהיה אצל הפה יותר למעלה, ומקום הרחב למטה, כי כן הוא במקור שלו כמו שכתב, והוא, כי צריך לכוין אל מציאת הדיקנא דעתיקא, אשר הוא הכופה כל מציאת הדינין כנודע, והנה כבר ידעת, איך הדיקנא למעלה הוא מצר, ולמטה מתרחב. ויש בה ב' שמות י"ה י"ה, אשר נמשכין מב' שמות אלהים שבב' פאתי הראש, כמ"ש בסוד ויעבור די"ג מדות, והם היה"י מן אלהי"ם הנ"ל, ושם י"ה א' הוא במצר, והב' הוא במרחב, והראשון במצר והתחתון במרחב, לכן מקום קצר יהיה למעלה דבוק אל הפה, ויכוין כי על ידי הוצאת הקול זה, בשופר זה הקצר והרחב, תכוין אל ב' שמות י"ה י"ה שבמצר ורחב של הדיקנא, להורידן כאן, ולאכפייא הדינין:

ועתה נדבר בהוצאות הקול, בתחלה אנו מוציאין מן הגרון, אשר בו מתחברים ב' שמות מ"ב, א' מן החכמה, וא' מן אמא. ושניהם כלולים בגרון דאמא, וב"פ מ"ב הם גימ' אחה"ע, ובזה נכפין הדינין. גם תכוין אל סוד גיכ"ק, שהוא החי"ך הסמוך לגרון, שהוא סוד החכמה, המזדווג עם אמא שהוא הגרון שבו אותיות אחה"ע. (א) והנה אותיות גיכ"ק אחה"ע עולין רי"ו, ותכוין אל סוד רי"ו זה, שהוא זווג או"א ע"י החיך והגרון, בסוד אכלו רעים:

הגהה (א) והנה אחה"ע גיכ"ק שהם גי' רי"ו, מצאתי לאיש א', כתב כונה אחרת, והיא זו - כי הנה הרי"ו הנ"ל עובר דרך השופר בתוכו, וממתיק את הדינין, שהם מ"ן וצפ"ך. גי' ע"ב ס"ג מ"ה עם י' אותיות של מלוי, גי' צפ"ך, שהוא קץ, וז"ס קץ שם לחושך, כי אלו הם קץ הניתנין לשכינה שהוא חש"ך, שם ב"ן דההי"ן, ושם מתחברין ג' שמות הנ"ל שהם דכורין, והם גי' קץ, עם שם ב"ן הנ"ל הנקרא חש"ך, והנה כשתוסיף כ"ו כמנין הוי"ה, שהוא שורש לג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה הנ"ל, יהיה הכל רי"ו. וז"ס הרי"ו הנ"ל של אחה"ע גיכ"ק. גם יש רי"ו אחר בסוד החניכים כמבואר אצלינו ע"ש, שהוא רי"ו בשניים העליונים, ורי"ו בשניים תחתונים למטה, ושוחקים את המן לצדיקים, והם סוד מ"ש ג"כ מ"נ דמנצפ"ך, נשחק עם צפ"ך, העולין רי"ו עם הוי"ה כנ"ל):

והנה יכוין עתה אל שם ע"ב שבאבא בח"ך, ולשם ס"ג שבאמא שבגרון, אשר ב' שמות אלו הם גי' קל"ה ועם כללותם הוא קול, והרי עתה לך רמוזים כאן קו"ל וקל"ה, וע"י ב' שמות אלו נכפין הדינין שבהם:

אח"כ אנו מעבירין קולות אלו שהם זו"ן, ע"י ב' שמות אלו ע"ב ס"ג להוציא מן הפה, ותחלה הם עוברין דרך הפה, שאינם סוד החי"ך, כי הח"ך אצל הגרון, שהם סוד החכמה, אבל החניכים שהם שרשי השניים, הם אדרבא דינין, והנה הם ב' חניכים, א' בלחי העליון, וא' בלחי התחתון, והנה חניכים אלו, הם סוד ב' אלהים, היינו אלהים ברבוע העולה ר', והנה כשאלו הקולות יוצאין לחוץ דרך ב' אלהים אלו, הם חוזרין דינין, ואח"כ אנו טוחנין אותן על ידי השניים, והם אותיות זסשר"ץ, והם נמתקים. ותחלה אבאר לך סוד השיניים, דע, כי הלא מציאת השיניים הם סוד אות א', וכבר ידעת כי א' ב' יודין וו' באמצע, והנה אות ו' היא כפולה, כנזכר בתיקונים, כי מחברה עם י' הראשונים ושניה, כזה - () הרי י"ו למעלה, י"ו למטה, והם ל"ב שיניים שבפה עליון של בינה, והבן אותה. וכבר בארנו, כי הקו"ל שיוצא, הוא ב' שמות ע"ב ס"ג, ובהם ז' יודין, ואמנם הב' יודין של אות א' של השניים הנ"ל, הם מתחברין ונכללים עמהם, ואז ט' יודין הם, והם סוד מ"נ דמנצפ"ך, שהם כחות הדין, כי ט' יודי"ן גי' מ"נ. ונשארין עתה סוד הב' ווי"ן שבאות א', רמוז אל ב' סדרי השניים. העשויין כעין ו" ו כזה, ואז נקרא שחקים, והם שוחקים אותו המ"ן העליון:

וסוד שחיקה וטחינה זו היא, כי הדין כדי לכפותו, צריך לטוחנו ולפררו, שלא יהא דבוק במקום א', ולפררו לפרורים דקין. והנה שם ע"ב ס"ג הנ"ל, היו שם הדינין מחוברין יחד, ועתה ע"י טחינה זו מתפרדין כל א' בפני עצמו, ובזה נטחנין הדינין, והם מתחברין אח"כ ע"י הב' יודי"ן של השיניים ונעשין מ"נ. והרי עם זה נמתקו הדינין אלו, שהם ב' אותיות של מנצפ"ך הכלולים בשופר כנ"ל, שהם אותיות פ"ר משופר. והנה חזר זה המ"ן אחר שנמתק לטעם דבש, כמ"ש וטעמו כצפיחת בדבש. והוא סוד ש"ו משופר, שהוא גי' דבש:

וכבר ידעת, כי שם מ"ה הוא בז"א, והנה אם תסיר ג' מלוין של ע"ב ס"ג ב"ן, יעלו ק"ט, וכאשר תסיר מהם מ"נ הנ"ל, נשארו י"ט, והוא סוד מלוי דמ"ה שהוא י"ט, ואינו ניכר רק ע"י הבל הפה ע"ד הנ"ל, וזהו ויקראו שמו מ"ן, כי לא ידעו מ"ה הוא. והטעם, לפי שמלוי שם מ"ה שבו, הוא בהבלעה, ואינו בפירוש כמו מלוים אחרים. והנה נרמזו בו כל ד' מלוין של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והענין - כי כל מלוי, הוא גי' אלהים, כי לעולם המלוי הוא דין, והוא סוד שרשי הדינין לאכפייא דינין תתאין כנ"ל. והרי אחר שעברו דרך השיניים נמתקו, והיו רחמים:

ואח"כ יוצאין דרך השפתיים להמתיק יותר, והם סוד אותיות בומ"ף. והענין - כי הלא כל ד' מילואים הנ"ל, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גי' קכ"ח, גי' ב"פ די"ן, והנה אלה כשנמשכין דרך השפתים, נמתקין שם בסוד בומ"ף, שהוא גי' קכ"ח ג"כ, הרי עד עתה מיתקנו סוד המ"נ מן מנצפ"ך, ונשאר אותיות צפ"ך, והם גי' קץ. והסוד הוא - כי הם נמתקים ע"י ע"ב ס"ג מ"ה הנ"ל, שהם גי' ק"פ, ועם השורש שלהם שהם י' אותיות של המלוי, הרי ק"ץ, גי' צפ"ך. גם ענין אחר, כי כשתוסיף במנין צפ"ך, שם הוי"ה גי' כ"ו, אזי יהיה כולם סוד רי"ו. ונחזור למעלה, כי אותן ב' חניכים, שהם ב"פ אלהים, אם תעשה אותן בצירוף פכמ"מ יעלה ר', ועם הי"ו שיניים שבסופם הרי רי"ו, למעלה בשיניים העליונים, ורי"ו בשיניים התחתונים: