פרי עץ חיים שער השבת פרק יח

דרוש נאה למורינו האר"י ז"ל, על ענין שלש סעודות. סדר שלש סעודות - הראשונה היא של לילה, נגד חקל תפוחין קדישין, שהיא המלכות. וסעודת הבוקר, היא סעודת עתיקא קדישא. והג' היא סעודת זעיר אנפין. והנה אותיות שבת, הוא סוד התדבקות הבת בש', שהם ג' אבות. והיא עולה למעלה מן נה"י שהם תפוחין, לפי שהם כמו תפוח, לבן ואדום כלולים, אלא שזה אודם נוטה ללובן, וזה לובן נוטה לאודם. ולפיכך נקראת שדה תפוחין, כי ש' בסוד ג' אבות. ד"ה, בסוד ד"ה דיהודה, שהוא ד' קודם הזיווג, וה' לאחר הזווג:

והנה כנגד סעודה זו של הלילה, נאמר והרכבתיך על במתי ארץ, על דייקא, כי עולה למעלה מנצח הוד יסוד, ועלייה שעולה למעלה מנצח הוד יסוד, דהיינו מנה"י דידה, שהם במתי ארץ דייקא, ועולה על נצח הוד של הזכר דהיינו ת"ת, והם נקראים תפוחין קדישין, בסוד קודש יהיה לכם, ולפי שמכניסין ומבשלין הזרע העליון, היורד מן המוח הנקרא חכמה, והוא קודש, לפיכך נקראים תפוחין קדישין:

ולפיכך בקידוש לילה אנו מזכירין ל"ה תיבות, נגד ל"ב שבילין, וכנגד ג' נה"י הנ"ל. וכנזכר בספר הזוהר, לרמוז שנתעלו ג' הנ"ל שלה, ועלו למעלה על ג' של הזכר העליון, ונדבקת באבות. וכאשר תתעלה היא ותתדבק באבות, בהכרח יתעלה גם הזכר העליון על ידה, בסוד ג"ת שבו, ויעלה אותן במדרגות אבות, כמו בימי החול בחזרת עמידה, ולפיכך בקידוש הוא כנגד הזכר, יש בו ג"כ ל"ה תיבין, שהם כנגד ל"ב שבילין, וג' כנגד נה"י של הזכר, שגם הם נתעלו ממה שהיו:

ואין ספק כי שניהם יתענגו בעדן העליון, כי ג"ת שבשניהם יעלה למעלה למדרגות אבות, וג"א למדרגות מוחין, וג"ר בחיק או"א, ושניהם שהם הויה אדני, שהם גי' אז, מתענגים על י"י ממש, וזהו אז תתענג על י"י דייקא, אלא שאין זה השפע אלא להם, ואנחנו מקבלים שפע מעל במתי ארץ, לפיכך סעודה זו היא נגד והרכבתיך על במתי ארץ בערכינו, כי אין אנו מקבלים שפע כי אם מעל במתי ארץ בסעודה הא', עד בא הסעודה הב', כי אז היא סעודת עתיקא קדישא, שאנו מקבלים השפע מעתיקא קדישא ממש:

ומפני זה נתבאר בכתוב אז תתענג על י"י, קודם והרכבתיך על במתי ארץ, שלא כסדר סעודות, כי גם סעודה ראשונה יש בה קבלת שפע מע"ק, אלא שהוא לעצמה, ואח"כ אנו מקבלים השפע מעל במתי ארץ. והיינו דקאמר אז תתענג על י"י, ולא אמר ואענוג לך על י"י, כדקאמר והרכבתיך על במתי ארץ, אלא אמר אז תתענג על י"י סתם, וקאי על חקל תפוחין קדישין שמקבלת היא עצמו מע"ק בסעודה א', לפי' נאמר קודם והרכבתיך, וקאי נמי עלינו בסעודה הב', שאנו מקבלין השפע מע"ק ממש, בזה הסעודה הב', אמנם סעודה הב' הוא סוד התעלות הבנים הנעימים בחיק או"א בסוד בנים, ויהיה הוא נכלל חלקו בתוך אבא עלאה בהכרח, וכן היא בחלקה תוך אמא עלאה. כי כבר בארנו, כי סוד סעודה א', הם התעלות התחתונים שבשניהם למדרגות אבות, וחג"ת למדרגות מוחין, וג"ר בחיק אבא ואמא. ובסעודה הב', הוא היות ג' תחתונות שבו, בג' תחתונות דאבא ואמא, ואמצעים שבשניהם עולין במדרגות חג"ת דאבא ואמא, וג' מוחין במדרגות ג"ר דאבא ואמא. וכאשר תדקדק בענין שכתבנו, תמצא שהסעודה זו הראשונה, בה השיגו הבנים אל אבא ואמא, בסוד ג' תחתונות שבהם, וזה סוד חקל תפוחין קדישין, בסוד ק"ק לפני ולפנים. ובסעודה הב' השיגו הבנים הנעימים לאבא ואמא, בסוד ג"א, וג' אבות שבהם, ולפיכך תקרא סעודה זו סעודה דעתיקא קדישא, כי עד שם התפשטות הכתר, בסוד ג' תחתונות שבו, והדברים עתיקים. ולפיכך נקרא קדושא זו, קדושה רבא, בסוד צומא רבא:

אמנם סעודה ג', היא סוד התעלות ז"א כולו תוך אבא ואמא עלאין, ג' תחתונים שבו, בג' תחתונות שבהם, וג"א שבו בג"א שבהם, וג' מוחין שבו בג' מוחין שבהם. וזהו נקרא נחלה בלי מצרים, כי אין קליפה שולטת שם, כיון שכלם נכללין באו"א עילאין, ולא נשאר ממנו כלום בסדר האצילותן הראשונה, וכאשר יעלה למעלה ויהיה כולו נכלל בא"א, יהיה סמוך למצח העליון בסוד ג' ראשונות שבעתיקא קדישא וזהו עת רצון:

אמנם עלייה זו לא תשיגהו הכלה רק החתן לבד, לפיכך נקרא סעודתא דז"א, ואנו מתפללין שגם הכלה תשיג למדרגה זו, וזהו אני תפלתי לך י"י עת רצון. וכבר ידעת, שהיא נקרא תפלה ועת. וסוד ואני, לחבר ו' עם אני, ולפיכך אנו קורין במנחה בשבת בס"ת, להדביקה עם בעלה, שהוא תורה שבכתב. וקורין ג' לבד, כי זה ההפרש שיש בינה לבעלה בשעה הזאת, כי נשאר ממנה ג' למטה שלא נכללו בעולם העליון, מפני היות ז"א נכלל כולו באו"א, ודינין שבזעיר אנפין מתבטלין, אע"פ שהוא זמנם, כי מסתכל בו המצח עליון בהתעלותו שם סמוך לו, וכל העולמות בהשקט ושלוה, כי המצח העליון יתיב על כורסייא דשביבין דנורא לאכפיא לון:

(ס"א - והנה לכן קורין במנחה ג', להורות נגד אותו הנה"י דנוקבא שנשארו למטה. ואף על פי שבשאר הימין של חול, מתעוררין הדינין בעת המנחה, וצריך נפילת אפים ולתיקון מ"ן, ולמסור עצמו למיתה לעשות זיווג למעלה, עתה במנחה דשבת, הכל רחמים פשוטים, דאתגלי חסד עלאה במצחא דאריך אנפין, ובהסתכלותו לתתא מתכפיין הדינין כולם, ולכן להורות כי אותן הג' צדיקים שמתו, לתקן אותן ג' תחתונים דנוקבא שנשארו למטה כנ"ל, ולא מתו ע"י הדין, ולכן נפטרו במנחת שבת, בשעה שנקרא עת רצון, ועל ענין זה התפלל דוד ואמר, ואני תפילתי לך י"י עת רצון, כי היה שואל מאתו, כי המלכות הנקרא תפלה, שדוד נאחז בה, תהיה נהנית ממצח הרצון, כמו הזעיר אנפין הנקרא הוי"ה, כמו שיש להויה עת רצון, כן תהיה לו. ואני - ו' זעיר אנפין, אני מלכות, מדת דוד, ושאל ששניהן יהיו נהנין מעת רצון:

ונחזור לענין, שאמרנו כי בסעודה ג' עלה זעיר אנפין באבא ואמא, לכן סעודה זו שאז הכל רחמים פשוטים, אין להזכיר יין, וגם כי סעודה זאת נאחזת בפסוק והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ולא נזכר בה שתייה כי אם זעיר אנפין היה באבא ואמא כנ"ל, והנה אכלו רעים באבא ואמא, ושתו דודים לתתא בזו"ן, שהיא בחי' השתייה הם עתה במקום הרעים, ששם אכילה, ולכן אין להזכיר שתייה שאינה במקומה כי אם במקום זו"ן לתתא, ע"כ):

צמח - אבל בתוך הסעודה צריך לשתות, וכ"כ בע"ח, והטעם נ"ל, כי זו"ן שהוא שתייה, הם עתה באבא ואמא, שהם בחי' האכילה, וזהו בתוך האכילה, אכלו רעים, נקרא אכילה קודם שתיה שהוא זו"ן, הוא כי הזווג נקרא בלשון אכילה, ותחלה נעשה זווג אבא ואמא, דהיינו הרעים, לאכול,זו"ן שהם בחי' השתייה, וגם כי דרך הטבע, כי תחלה אכילה שהיא גורמת שתייה, וזהו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי:

והנה כאשר תפתח עיניך תמצא, כי סעודה זו עם היותו של ז"א, היא גדולה מכולם, לפיכך אין אנו אומרים בו קידוש כלל, כי נעלמת מאוד, ושם מקום האכילה ולא השתייה, וזהו והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כד"א אכלו רעים לעילא, ושכרו דודים לתתא, כנזכר זוהר פרשת ויקרא משום דייתבו ברעותא ואחדותא ואחוותא דלא מתפרשין לעלמין. והיין אע"פ שהוא לפעמים משמח, בסוד מתוק הדינין, אין להזכיר אותו עכ"פ, אמנם בעת הסעודה ג' אז אין הדינין נזכרים כלל, והכל רחמים גמורים. ולפיכך נסתלק משה בשעה זו ולא בבוקר, להורות שנתעלם בסוד רחמים פשוטים. אמנם הוצרכו ג' - משה, יוסף, דוד, להסתלק בשבת, לצורך ג' תחתונים שבמלכות הנשארין, להעלותן למעלה עם בעלה, ודי בזה, ע"כ מהרב ז"ל. מורי זלה"ה היה נוהג ג"כ, להשאיר ולהניח השולחן במקום ליל שבת, והמפה פרוסה על השולחן, וכוס של בהמ"ז עליו, והניח בו מעט יין, כדי להשאיר ברכה מן ליל שבת. גם היה משייר קצת פתיתין ופירורין בשולחן, ולא לחם שלם, משום העורכים לגד שולחן. טוב לקרות בכל סעודה ממסכת שבת כנ"ל. ומה שמורי ז"ל היה נוהג, שבסעודה של לילה היה קורא ח"פ וכו' כנ"ל. מע"ח - בסוד האכילה מכוין, כי הלחם נלע"ד שהוא במלכות, יין בגבורה. ואני חיים מצאתי ביני שיטי, בינה מים, מחסד בשר, נלע"ד חיים ממלכות. גם נ"ל להגיה נ"ה, ר"ל נ"ה. פרי עץ הוא יסוד, הנקרא פרי עץ, שהוא ז"א ת"ת. ונלע"ד חיים, כי כל זה הם ג"ת דז"א, אשר משם אוכלת המלכות:

מהחברים - סוד הזיווג בל"ש, יכוין בס"ת של פסוקים דפרשת בראשית, והוא - שכמרסך וגם בשם היוצא מן אז ישיר וכו', כי גאה גאה, עם נקוד אזבוגה ואלו ב' שמות עולין גי' חשמ"ל, שהוא מכסה זווג עליון דז"א, בסוד ת"ח מכסה בטליתו. ונלע"ד, נקודות של שם ראשון גי' חיים, שהוא סוד אהיה הויה אהיה. ונקודות של שם ב', גי' מ"ה וב"ן ע"ה, להורות כי הז"א יש לו מוחין, שהם חיי המלך, אהיה הויה אהיה, ואז מזדווגים זו"נ ביחד, שהם נקראים מ"ה וב"ן, בסוד חו"ג שלהם:

בענין הזווג של שבת. הנה בתפלת ערבית, הוא זווג יעקב ולאה, בכל אורך שיעור הז"א. ואחר חצות, יעקב ורחל מהחזה ולמטה. זה נראה שהוא טעות, ועיין למטה כי שם נאמר שהוא זווג רחל באורך כל הז"א אחר חצות ליל שבת:

מע"ח - את שבתותי תשמרו, כבר כתבנו בענין זווג מל"ש לליל שבת, ורמוז בפסוק זה, ר"ת אש"ת. "אות "היא "ביני "וביניכם, ר"ת אהבו, כי בשבת הנזכר בפסוק, אז הזווג טוב עם אשתו הנזכר. גם כן בפסוק זה רמוז מה שארז"ל, אוהב אשתו כגופו, כי גם בני ישראל את השבת, ר"ת ביאה. גם ר"ת "בני "ישראל "אות "היא, ר"ת ביאה, כי אז הזווג המובחר. וצריך להיות מחצי הלילה ואילך:

בשבת בבוקר לענין טבילה, היה אומר, כי הלא כמו שיש הפרש בין חול לקדושת שבת, כך הפרש בין קדושת ליל שבת ליום שבת, כי הוא קדושה חמורה, וצריך לטבול. ומכל שכן אם נטמא, שאז אין צריך לומר שצריך לטבול. ותכוין בטבילתך שהוא תרפ"ז, דהיינו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וג' אהי"ה קס"א קנ"א קמ"ג, ועם י"ה גי' שבת: