פרי עץ חיים שער השבת פרק יג

העמידה של ערבית, תכוין כי המלכות שהיתה עד עתה בסוד נקודה בסוף היסוד, היא נגדלת בכל אורך נה"י דז"א, העומדים בג"א. נמצא, שכל תכלית העמידה זו לצורך רחל, ואז מזדווגת עם יעקב. והנה נודע, כי ג"פ אנו אומרים ויכולו בליל שבת, אמנם ויכולו הראשון, הוא של עמידה, וכבר ידעת כי בכל ויכולו יש ג"פ אלהים, וג"פ שביעי. ותכוין כי ג"פ שביעי אלו הם סוד נה"י דז"א, אשר שם עלתה המלכות ומזדווגת עם יעקב שם, וזו סוד העמידה הזאת:

והענין הוא - כי בתחלה בעת קבלת שבת, היה בסוד חיצונית העולמות, ועתה הוא בסוד פנימית. אמנם ע"ש במה שכתוב אחר הקידוש בע"ה, סוד חק"ל תפוחין קדישין, ותראה כי עתה נקראת חק"ל, כשעולה עד נה"י דז"א לבד נקרא חקל, והטעם כי לעולם שדה הוא בסוד נה"י, כי כשעולין נה"י למעלה, נשאר אותו המקום פנוי, והוא נקרא שדה שאין בו בנין בית, רק מקום פנוי, ושם הוא סוד תחום שבת, ונקרא שדה. אמנם למעלה, בקדושה, הם אורות גמורין, ונקרא בית, עיר, מדינה. כי הוא הישוב. אך מבחי' נה"י ולמטה הוא מקום הקליפות ונקרא מדבר. וז"ס זוהר פרשת תצוה, כי סט"א הוא מדבר ואינו בר זריעה, והוא דוגמת הקליפות, אך השדה היא בר זריעה, כי הוא ראוי לקבל הקדושה עליונה, ודי בזה. וגם חקל, הוא גי' חיבור הויה אהיה, הויה אדני, ותכוין לזה:

ואמנם, אע"פ שבארנו שם לקמן, כי חקל תפוחין קדישין, הם ג' דרגין דנה"י חג"ת חב"ד, עכ"ז גם בהיותם בשדה לבד, שהוא בחי' נה"י דז"א, נקרא חקל תפוחין קדישין כל ג' תיבות אלו. והענין, כי כל קדוש הוא בחכמה, שהם המוחין, ועתה כשעלתה לנה"י דז"א, ונעשין לה מוחין ממש בפרצוף גמור, נעשה חקל תפוחין קדישין, כי קדישין הוא בסוד מוחין, רק שהם מבחי' נה"י דזעיר אנפין לבד. והנה דע, כי ביום השבת, כל הסעיפים נקרא שביעי מסטרא דילה, לכן ג"פ שביעי הם בנה"י עתה, ואח"כ יהיה בג"א, ואח"כ בג"ר בע"ה:

ענין התפלות של שבת, ד' תפילות, שבכל אחת יש ז' ברכות, לכן בכל ברכה מן הז', תכוין לאות א' מן אהי"ה יה"ו, כי ז' ברכות בכל תפלה ותפלה, והם ז' אותיות אהי"ה יה"ו כסדרן, כי ג' ראשונות אה"י, אמצעית ה', ג' אחרונות יה"ו, על סדר זה ממש. וכן בז' שמות היוצאים מהם, כמו שידעת. ולכן בברוך אתה מגן אברהם, יכוין לאות א', עם השם שהוא יה"וה. ובברכת מחיה המתים ה, והוי"ה בניקוד אלהים. ובאתה קדוש י, מצפץ. ואלו הם אה"י. וה' שהיא ברכה אמצעית, ה', י"ה אדנ"י. ואח"ז יה"ו כסדרן - י', א"ל ברצה נצח. ה', אלהים במודים הוד ו' מצפץ בשים שלום ביסוד. וסוד הענין דע, כי לעולם שם מצפ"ץ מצפץ, היא ת"ת ויסוד. וזהו בסדר הברכות הז' של התפלה:

אך בקבלת שבת, שאז הם מתנוצצים זה עם זה, ולכן הולכין שלא כסדר. כיצד - תחלה א' דאהי"ה, שהוא הוי"ה, יורדת בה' אחרונה דאהיה, ואז סליק י' דיה"ו, ושם א"ל שהוא בנצח. אחר כך ה' ראשונה דאהי"ה, ושם הוי"ה בניקוד אלהי"ם, עם ה' דיה"ו, ושם אלהים. ואחר כך י' דאהי"ה, ושם מצפ"ץ, וי' דיה"ו ושם מצפ"ץ:

אמנם אודיעך ענין נאה, ז' ברכות התפלה מה ענינם. דע, כי לעולם ג"ר, הם תמיד בנצח הוד יסוד אמא, הנעשין ג' מוחין לדכורא. ואחר שנעשו מוחין לדכורא, בסוד ג"ר - אבות, וגבורות, וקדושות, בסוד ג' אותיות אה"י, עם ג' שמותן כסדר. אח"כ אנו ממשיכין אותם לנוקבא לכתרה, בסוד ה' ב' של אהי"ה, שעליה אמרו בהקדמת תיקונים שהם אמצעית ג' מכאן וג' מכאן, והיא אמצעי, כי היא סוד כתר הנוקבא, והיא ברכה אמצעית. ואח"כ נכנסין לה ג' מוחין בסוד חב"ד, הנעשין מנצח הוד יסוד, שהם - רצה, ומודים, שים שלום. והם ג' אותיות יה"ו, שכל שמותן על הסדר הנ"ל. אך דע, כשאנו ממשיכין לה נה"י הראשונים, דאבות גבורות וקדושות, כי אותן הם של הבינה שנעשין מוחין לדכורא. ואלו נעשו מוחין לנוקבא, ושמור סוד זה בכל התפלות, אפילו בתפלות חול. (א) אמנם דע כלל א', כי לעולם כפי מציאות התפלה, כך יהיה סדרן הנ"ל, כיצד - בתפלת ליל שבת, הג"ר הם נה"י דדכורא, ששם יורד הז"א. ואח"כ רצה ומודים ושים שלום, אז עלה שם הנוקבא, ונעשין לה ג' מוחין מנה"י עצמה הנ"ל. אתה קדשת, כבר ידעת כי בליל שבת נעשין מוחין אל המלכות, וכל מוחין מסטרא דקודש חכמה, וזהו אתה קדשת:

הגהה (א) חנן, וצ" ל כך, כשאנו ממשיכין לה נה"י, הם ג' פרקין תתאין, דנצח הוד יסוד אמא הראשונים דאבות גבורות וקדושות. (ונ"ל דצ"ל אינם הראשונים וכו', כי אותן וכו', כי לפי הגהת אלחנן לא שייכי קישור דברים דלקמן, כי אותן וכו', ודוק.):

מהחברים - ומתפללין אתה קדשת, רמז לסוד קדושין שלה, שנותן לה החתן בסוד ז' ברכות, ואז היא נתקנית ונקנית לבעלה, ואסורה לכל העולם, כי אין לכוחות החיצונים שם אחיזה ויניקה בה, ולפיכך ניתקנה בסוד הקדושין. ואומרים ג"פ ויכולו, כי לפי שהיא עדות על חידוש העולם, שהקב"ה ברא עולמו בששת ימי בראשית, והעדות ע"פ שני עדים או שלשה עדים. ולמה מעומד, לפי שעדות צריך מעומד:

ויש בויכולו ג' פעמים שביעי, כי מוחין שלה נעשה מנה"י שלו, והם שביעית, כיצד - מכתר עד נצח ז', מחכמה עד הוד ז', מבינה עד יסוד ז', הרי נעשה ג' מוחין, מאלו ג"פ שביעי:

ודע, שיש בויכולו ל"ה תיבין, ואומרים אותו בבית, להשלים לה ע', נגד ע' עטרות, שהכלה נוטלת ז' שעליה, וכ"א כלול מי'. עוד הם ג"פ ל"ה עם הקידוש שאומר בבית, נגד אדנ"י הוי"ה אהיה, גי' יב"ק, עם ג' שמות וד' אותיות, ג"כ יב"ק. ג"כ נוכל לומר, כי ג"פ ל"ה הם ק"ה, ועם כולל ק"ו, רמז שהיא נתחברת בקו אמצעי. וגם נוכל לומר, כי שם ב"ן נתוסף זאת הלילה בתוספות ברכה, ונשתנה שמה ג"ן, שנכנס באמצע דווי"ן אות א', נמצא כי ב"ן וג"ן גי' ק"ה. וז"ס באתי לגני אחותי כלה, שבלילה זאת היא כלה, ויש ג"פ שביעי נגד ז' דבריאה, וז' דיצירה, וז' דעשיה:

ויכולו - בויכולו של עמידה, אז תחשוב דאתעבידא לה ג' מוחין מנה"י מפנימותן, כי בשדה היתה בחיצונית, ונקראת שדה, ועתה נקראת חקל תפוחין קדישין, כי כל קדישין הוא בסוד מוחין, כי החכמה נקרא קודש. ותכוין כי יש בו ל"ה תיבין נגד ל"ב נתיבות חכמה, וג' תיבות שביעי כנודע. הנה ג' פעמים, הם ג' נצח הוד יסוד. אחר כך בויכולו של אחר עמידה, תכוין שאז ג' שביעי הם חג"ת. והענין, שאז מאירין בה ג' אלו, אך אינו עולה היא להם. אח"כ בויכולו של הקידוש, תכוין כי אז מאירין בה ג' ראשונות חב"ד של הז"א, וכנגדם ג"פ שביעי, כי הם מאירין בנה"י, אך לעולם כל שביעי הוא בנה"י:

ענין ג"פ ויכולו, כבר נתבאר אצלינו, והם - א' חקל, ב' תפוחים, ג' קדישין. והנה ויכולו הג', המקבל מן המוחין עצמן בשרשם, אז נקרא קדישין, כי כל קדוש הוא בחכמה. משא"כ בב' ויכולו הראשונים, שמקבלין מוחין, מהמקום שאינן מוחין ממש, רק התפשטות והארות מוחין לבד:

והנה תיבות חקל תפוחין, שהוא בסוד הויה אהי"ה, הויה אדני, מן ד' שמות אלו מקבלת עתה המלכות. וסוד הענין, כי למעלה בראש הז"א שבהם המוחין, ונקרא הויה אהיה. ונראה לענ"ד חיים, כי שם הבינה ולאה ג"כ, הנקרא אהיה. והחכמה אהיה הויה, ותמשיך משם הארה עד נה"י דז"א, כדי שיספיקו אותן הארות שבתוכן, לתת מציאות מוחין לנוקבא, אע"פ שאין שם מקום מוחין, נלע"ד כי אין נגמר הורדת הארה זו, רק עד ויכולו הג' הנקרא קדישין. והנה בנה"י דז"א, שם נקרא הויה אדנ"י, נה"י נקרא הוי"ה, והמלכות נקראת אדני, הרי הכל כמנין חק"ל:

בתפילת ערבית, אנו אומרים ישמחו, וכן בשחרית ומוסף. ולמה במנחה א"א ישמחו במלכותך, והסוד, כי מלכותך שהיא נוקבא מלכות, והטעם, כי באותן התפילות היא עיקר עליה למלכות, והיה לה שמחה ע"ז, כי אותן זיווג זו"ן, וזהו שומרי שבת, שאנו בני ישראל משמרים הזווג מחול לשבת, וגם אנחנו משמרים בשבת כוונה לזווג זו"ן. אבל בתפילת מנחה דשבת, עיקר כל עלייה לז"א, שהוא עולה עד דיקנא דא"א, והיא נשארת למטה באו"א, במקום שהיה הז"א מקודם, לא יש עתה זווג, ולכן ראוי שלא להזכיר ישמחו במלכותך, כי אין למלכות שמחה עתה, כי דודה עלה, והיא נשארת למטה בלי זיווג, אין לה שמחה על זה, לכן אין אומרים ישמחו. (א):

הגהה (א) צמח וכפי הפשוט נוכל לומר, שנפטר אז משה, ובטלו המדרשות מן התורה המשמח הלב:

ויכולו שלאחר עמידה, תכוין, כי עתה נכנסין בז"א ג' פרקין קדמאין דל' דצלם דאמא. ותכוין, כי עתה המלכות מקבלת הארה במוחין שלה, מחג"ת אמצעים דז"א, ומאותו האור נעשין מוחין שלה, ובג' שביעי עתה בחג"ת. ועתה נקרא המלכות תפוחין, אע"פ שהמלכות אינו עולה בליל שבת רק עד נה"י לבד, הכוונה הוא שמשם נמשכין לה הארה למטה:

והנה ב' בחי', א' נקרא תוספות שבת, ואינו שבת עצמו. ב' הכנסת שבת עצמה. והנה בתוספות שבת, המקדים לבוא קודם היות שבת גמור, והוא בעת קבלת שבת, אז המלכות דאצילות נכנסת מאחוריו דז"א, ובאה לפניו, נגד מקום מה שהיתה מאחוריו. אך בהכנסת שבת, מתעלין נה"י דז"א בחג"ת שלו, ואז המלכות לוקחת מקומם:

אח"כ בויכולו האחד של עמידה, עולין חג"ת ז"א שהם ג"פ שביעי הנזכר בויכולו, ונכללין בחב"ד, וחב"ד עולין בל' של צלם דזעיר אנפין, וחכמה בינה דעת דבריאה, בנה"י דאצילות, וכעד"ז עד שעולין נה"י דעשיה, במקום חג"ת דעשיה, ונשאר מקום נה"י דעשיה חלל ופנוי, ר"ל בסוד מחלליה מות יומת:

ובויכולו הב', צריכה מלכות דאצילות, לעלות בחג"ת דאצילות, לקבל הארה ממוחין שלו אשר שם בחג"ת, ואינה יכולה לעלות רק עד נה"י, הנקראים מדת לילה, מדת מלכות, כי מדתה מתפשטת בה. אך חג"ת, אינה מדת לילה, רק מדת יום. ועתה בליל שבת הוא לילה, ואינה יכולה לעלות מדת יום, לכן נשארה במקומה בנה"י, ומשם מקבלת הארה למוחין דילה, ומחג"ת ז"א היורדת הארה ההיא למטה למוחין דילה, והיא אינה עולה:

וזו סוד ברכה מעין שבע, כי כבר ידעת, כי כל חזרת עמידה דש"ץ הוא בחג"ת, אמנם בשחרית דחול, שעולה המלכות עד חג"ת דז"א ממש, לפי שהוא יום, לכן נקרא חזרת עמידה גמורה. אך עתה שאינו עולה עד חג"ת, לכן לא יש חזרת עמידה ליל שבת, אך שיורדת הארת חג"ת למטה במקומה, לכן יש חזרת מעין ז', ולא שבע:

(מהחברים - ואומר הש"ץ מגן אבות, אשר הוא מעין שבע, שנתקנה בשביל הסכנה. ובי"ט אין מזכירין בה י"ט, אלא מקדש השבת לבד. כי ברכה זו תקנו אותה מפני כבוד הכלה הכלולה מז', וקרואה מעין שבע, פי' הארה מן ז' ולא הז' עצמן, וזהו בלילה. אבל ביום הם הז' עצמן, כי אז הן שולטין. (א):

הגהה (א) צמח. פי' טעם זה, לפי שמציאותו לא נמצא כי אם בליל שבת לבד, אפילו כשחל יום א' של פסח בשבת אומר אותו, משא"כ כפי הפשט:

קדיש אחר ויכולו, תכוין ע"ד ראשונים, רק שמילוי אהי"ה יה"ו, ע"ד ס"ג, שכל ההי"ן מלאים ביודין, חוץ מן אות ו' שמלויו באלפין. ותכוין שהוא גי' יצחק, ומ"ב הב' לא קבלתי:

אח"כ מזמור לדוד י"י רועי כו', ויכוין בר"ת אך טוב וחסד ירדפוני גי' הויה. וכן ס"ת אך טוב וחסד. אח"כ קדיש אחרון, תכוין ע"ד הראשונים ממש, רק שמילוי אותיות אהי"ה יה"ו, כולם ביודי"ן, ותכוין שהוא גי' רי"ח, לכן תכוין להשלים עד רמ"ח, שהוא גי' אברהם. לכן צריך להשלים ל' אותיות שיש בברכו את י"י המבורך שאומר החזן, ויש בו י"ו אותיות, וג"כ תכוין בענייתך ברוך וכו', בי"ד אותיות שיש בהם, והרי נשלם ל' אותיות, ועם רי"ח גי' אברהם. והנה אם שכחת לקבל תוספות רוח שבת, בברכו את י"י המבורך הראשון, או אם לא שמעת אותו, תכוין עתה בברכו אחרון, לקבל תוספות רוח ונשמה בפעם אחד, כי אם לא קבלת רוח בברכו ראשון, איך אפשר לקבל נשמה בופרוס:

מהחברים - וד' מלואים אלו של ד' קדישים, עם י"ט אותיות של טפטפי"ה אברהם יצחק יעקב, גי' תכלת ע"ה, כמנין ז' מרגלאין הנ"ל, ואינן סוד תכלת שבציצית: