פרי עץ חיים שער השבת פרק טז
סוד הקידוש של ליל שבת, יכוין ב"פ יוד הי, יוד הי, גי' ע', כמנין תיבות הקידוש. ובלקחו הכוס בב' ידיו, יכוין כי ידיו הם יו"ד ה"י יו"ד ה"י, שהם באותיות אלו, י' אותיות כנגד י' אצבעות, וכף היד הוא י', כדפירש בתיקונים, וה' אצבעות הם ה'. ואח"כ יכוין באותו מלוי, שהם מלאים יו"ד וא"ו דל"ת, ה"י יו"ד, הם י"ד, וי"ד שניות, הם כ"ח פרקין. ובלקחו הכוס, יכוין שהוא גי' אלהים, והם ה' אותיות, נגד ה"ג, נגד ה' אותיות אלהים. ויכוין בג"פ י"ה שהם גי' אדם, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ובלקחו הכוס, כשתשים שם י"ה, על יו"ד ה"י יו"ד ה"י, יעלה אלהים ע"ה. ויקחהו בימין, להורות, שהוא נותן לה ה"ג ממותקות בימין:
ביי"ן, יכוין לעשות לה הכתר, כי בג"פ ויכולו, א' בנצח הוד יסוד, וא' בחג"ת, וא' בחב"ד, והיין הוא כתר לה. וצריך לכוין ג"כ, בד' מוחין הנמשכים לה מבינה, שהם ד' הויות וג' אהיה דנה"י, שבהם ז' יודין בהיותן פשוטין גי' יי"ן. גם יכוין במלואם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, יש בהם ט"ל אותיות, והג' אהיה דיודין דאלפין דההין ל' אותיות, הרי ע' אותיות עם כולל:
ויכוין עוד, שהכתר שלה היא ע"י הכאות, יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א, שבהכאתן הוי כתר. כיצד - יו"ד פעם ה"י, גי' ש'. יו"ד פעם ה"א, גי' ק"ך. יוד פעם ה"ה, גי' ר'. הרי הכל בגי' כתר:
ומלוי שם י"ה בג' מלואים אלו, עולה כ"ו, שהוא הויה. כיצד - ו"ד שביוד, גי' י'. ויה"א שבמלוי ההין הרי כ"ו, והוא סוד כי בי"ה י"י צור עולמים, פי' - כי בשם י"ה, רמוז שם הויה ע"ד הנ"ל:
אח"כ בקידוש, מקבל מג"ר, וז"ס קבלת הכוס בב' ידיך, וכבר נת"ל. ותכוין, כי היין סוד ד' מוחין, שהיא מקבלת עתה. והם - ע"ב בחכמה, ס"ג בבינה, מ"ה חסדים, ב"ן גבורות. הם ד' מוחין, ד' הויות, ומתלבשים בנה"י אמא, ג' אהיה דיודין דההין דאלפין, והרי ד' שמות, ובהם ע' אותיות כמנין יי"ן:
והיין יש לו ב' לבושים - א' מהם הכוס והם נה"י דאמא שבתוכם המוחין שהוא היין. והב' ידים דאדם, שאוחז בהם הכוס, והם סוד הידים דז"א, אשר נה"י בתוכם, כן מתפשטים בפנימים. גם תכוין לז' יודין שבע"ב ס"ג, אשר אנו מכונים בהם בב' ידים, יהיה מכל א' מהם, כמבואר אצלינו:
גם תכוין ע"י ראיית עינך בכוס, להמשיך לה כתר, כיצד - יוד פעם ה"י גי' ש וכו' כנ"ל. והנה כאשר תתן עינך בכוס, תכוין בשם י"ה אדני, שהוא סוד בת עין, ב"פ אדני. וה"פ יה אדנ"י, עם ב' כוללים, גי' בת, זהו בעין השמאל. וה"פ הויה הם ה"ג ק"ל גי' עין, וזהו בעין ימין. (בס"א, ואם תמלא ה' הויות בס"ג, ועם ב' אותיות ו"ה המשלימין שם ס"ג לס"ה, ונעשה ה"ס, כמנין ב' אדני שבעין שמאל. ואם תקח ה' הויות ס"ג כנ"ל שהם ה"פ ס"ה, ותצרף עמהם שם י"ה כנ"ל בעין שמאל, הרי ה"פ ס"ה וי"ה, הם בת עין ימין ג"כ, כמו שפי' בעין שמאל):
ענין הכתר בל"ש, כבר נת"ל, ושם כתבנו סוד היין כי הוא ע', והם ז"ס נמשכת אל המלכות ע"ש. והנה סוד ע' אלו הם סוד ד' אותיות הויה שבו ביסוד שבה, ומכח הארה ההיא נעשה שם כתר לרישא דז"א, ומטבור אמא למטה. מהחברים - כשמקבל בב' ידיו הכוס, ומגביה מהארץ,יגביהנו בב' ידיו. ויכוין בהגבהה זו, שבכל יד יש בו י"ד פרקין וכף א', הרי י"ה פעם אחד נגד החכמה, שממנו עצמות כל המוח. עוד כל אחד מכפות ידים עגול כעין י', ועם חלוקות ה' אצבעות הרי י"ה, נגד בינה, שהיא נותנת הציורים, כטעם וייצר י"י אלהים. עוד כף גי' ק', וי' עולה ק', כמנין יפ"י, דהיינו רבוע י' פשוטה בלי מלוי, ועם מספר ה' אצבעות, הרי י"ה נגד דעת, שאינה אלא הארה, לפיכך בא רמיזתו בחושבנא בעלמא, והכל להורות כי אנו עושין ומתכוונים שתקבל הנוקבא אורה, מן י"ה שהם חב"ד דז"א, שכולם חתומים בשם י"ה, וכולם נרמזו בכוס, ובכל א' מכפות הידים, בג' דרכים כנ"ל:
וכן היין שבתוך הכוס, צריך להביט שעולה ע', לרמז לז' יודין דע"ב ס"ג או"א, או לרמוז ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן באבא, ע"ב ס"ג בחו"ב שלו, מ"ה וב"ן בדעת אבא חו"ג. וקס"א קנ"א קמ"ג בחב"ד אמא, עם כולל ע' אותיות גימ' יין, והיין גנוז תוך הכוס, ובתוך ב' ידיו, הם ב' לבושין, לרמז שהמוחין מלובשים ביסוד אמא והוא כוס, גי' אלהים:
ביסוד אבא, יש בו כללות חו"ג, ה"ג ה"ח, שכנגדן י' אצבעות, המתפשטין למטה מהכוס, כמו שיסוד אבא מתפשט ויוצא למטה מיסוד אמא. ולפי שרוב התפשטות מעלה הארה כנגדו למעלה, כי כאיש גבורתו, בסוד השיב אחור ימינו, לאכפייא דינין. לפיכך נקרא אצבעות הימין, ה' ישועות, כי כל חזרה הוא דין, אבל הוא ממותק בסוד החסדים, לפיכך נשאר הכוס בימינו. ויגביהם בשעה שמברך עליו. ויכוין בהביט אל היין, לעשות כתר לנוקבא וכנ"ל. והנה עכשיו שעולה ז"א למקום הצלם, הנה ת"ת אמא נעשה כתר ז"א, ועיני ז"א נהירין מנה"י אמא, דאינון ל דצלם, להוסיף הארה על ראש נוקבא, וזה תוספות נקרא כתר דנוקבא, בסוד נשמה יתירה. ומגביה היד עם הכוס של קידוש נגד לבו, למקום שמתגלין החסדים בב"ש של ת"ת, לקבל הארה שם, ע"כ:
סברי מרנן - סברי גי' יו"ד הויות פשוטים, שהם ה"ח ה"ג הם ר"ס, וב' כוללים של ה"ח וה"ג הרי סב"ר, גם י' סברי כללות ה"ח וה"ג, שהם י' לזכר ולנוקבא. מרנן - מספר רפ"ח ניצוצי, עם ב"ן דפנים כנודע. מרנן גי' שם, ופי' כמו שביארנו בשם של שמע ישראל:
אח"כ תטול ידך, וכבר אמרנו כוונותינו, אך ראוי שתטלם ותגביה ידך נגד ראשך בעת שתנגבם, וזהו להורות עליה קבלת הנוקבא ע"י הידים העליונים, מן המוחין דז"א, רישיה דיליה. ולכך תגביה ידך עד כנגד ראשך, ולכן ג"כ ראוי להיות מעומד, כי הוא במקום מוחין דז"א:
צמח - וכן אמרו לי החברים, שהרח"ו ז"ל היה נוהג למזוג הכוס וכו'. גם א"ל החכם כמוה"ר שמואל ויטל נר"ו, שאביו היה נוהג, כשהיה עושה המוציא, לקח ב' ככרות העליונים והיה מדביק אותן אב"א, ולא היה נוגע בב' ככרות התחתונים: