פרי יצחק על ספר יצירה/ג
ב עריכה
שלש אמות אמ"ש סוד גדול מופלא ומכוסה. ר"ל שלש ספירות הראשונות כח"ב הם נעלמים שאין אדם יכול להתבונן בהם כמ"ש זה לעיל בסוף פרק ב' ובפרק א' ע"ש מ"ש ועליהם אמרו רז"ל במופלא ממך אל תדרוש וכו'. וסוד גדול הוא כנגד כתר, מופלא כנגד חכמה, ומכוסה כנגד בינה: וחתם בשש טבעות. ר"ל הם הו' קצוות בהם נחתם שלא להתבונן בג' ראשונות בסוד כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים ועד קצה השמים בששה הקצוות מותר אתה לשאול לדבר מהם אבל בג"ר שלח תשלח את האם ממחשבתך למשאל אלא ואת הבנים תקח לך כמ"ש זה בזוהר פ' יתרו דף צ"ג ע"א ע"ש. ונקראים הו' קצוות בשם טבעות כי כל המציאות שבעולם כולם מוטבעות בהם סוד הטבע שלהם ובת"ז בתי' ס"ט דף ק"ג ע"ב כתב כל ספירה וספירה אתקריאת גלגל וע"כ נקראים בשם טבעת שהיא עגולה כמו גלגל: ויצאו מהם אויר ומים ואש ומהם נולדו אבות ומאבות תולדות. ר"ל כי ג' ראשונות שהם סוד ג' אמות אמ"ש שרש כח אמ"ש אויר מים אש מהם יצאו הג' מוחין חב"ד דז"א שהם בסוד אויר מים אש ואז ע"י נתגדל הז"א ונעשה בו הג"ר שהם בסוד ג' אבות כי חג"ת ונה"י הם בסוד בנים להם כמ"ש זה בסה"כ על ומביא גואל לבני בניהם גואל הוא יסוד לבני בניהם הם נ"ה בני חג"ת הנקראים בנים לאבות הראשונים שהם חב"ד וכשיש בז"א הג' מוחין דגדלות שהם בסוד אבות אז מהם יצאו תולדות בעולמות כי ידוע כל זמן שז"א הוא בבחינת קטנות שאין לו המוחין דגדלות אז הוא אינו ראוי לזווג להוליד תולדות וזהו מאבות תולדות ודוק והבן היטב מ"ש. ויש גורסין כך וממנו יוצאים אויר מים אש מתחלקים זכר ונקבה, ר"ל מיסוד אמ"ש הנזכר מג' ראשונות שהם סוד ג' אמות אמ"ש ממנו יוצאים יסוד אויר מים ואש שהם מתחלקים בזכר ונקבה זכר באמ"ש ונקבה באש"ם כמו שמפרש אח"כ בזה הפרק כי ידוע בעולם עליון סוד הזכר נבנה מהחסדים וסוד הנקבה נבנה מהגבורות וידוע כי הגדול באמצע לכן בזכות שהוא נבנה מהחסדים כח המים המ"ם הוא באמצע בין אל"ף ושי"ן כי בו כח המים הוא גובר מכולם לכן הוא באמ"ש והנקבה שהיא נבנית מהגבורות כח אש לכן השי"ן אש הוא באמצע בין אל"ף ומ"ם כי בה כח אש הוא גובר מכולם ולכך היא באש"ם והכלל כי הנקבה יותר חמה בתולדתה מהזכר מחמת ריבוי הדם שבה שהוא חם בטבע: [הוא ע"פ נ"א] שמהם נברא הכל. ר"ל כל ימי הבנין אצילות הם אבות לבי"ע שהם עולמות הנפרדים מאצילות לכך אמר לשון בריאה ולא אצילות שמהם נברא הכל כמו זה כתב הרמב"ן ע"ש:
ד עריכה
שמים נבראו תחלה מאש וארץ נבראת ממים. ר"ל בסוד כונן שמים בתבונה שהיא קו הגבורה כח האש ובחכמם יסד ארץ בחכמה שהיא קו החסד כח המים בה יסד ארץ ולכן מן השמים תרד אש ומן הארץ יזובו המים והבן היטב מ"ש:
והאויר מרוח מכריע בין האש והמים. ר"ל יסוד שהוא מת"ת הנקרא בשם רוח הוא מכריע בין אש ובין המים ר"ל בין שמים וארץ הנבראים מאש ומים בסוד כי כל בשמים ובארץ שת"א דאחיד בשמיא ובארעא יסוד נקרא בשם כל שבחי' עצמותו נעשה מכללות כולם עטרה שלו לית לה מגרמה כלום ולכך הוא נקרא בשם אויר שהוא מלא רוח שאין בו ממשות, א"נ והאויר מרוח מכריע בין האש והמים הוא קאי על ז"א שהוא מכריע בין ת"ת דתבונה שנעשה כתר שלו והוא סוד שמים שמאש נבראו תחילה מתבונה שהיא קו הגבורה כח האש ובין מלכות הנקראת ארץ שהיא נבראת מן המים בסוד בחכמה שהיא קו החסד כח המים יסד ארץ ולפי הפירוש הזה סוד אמ"ש בעולם ממש כמו סוד אמ"ש בנפש שאמר אח"כ:
ה עריכה
שלש אמות בשנה חום קור ורויה. רויה הוא זמן בינוני שהוא לא חום ביותר ולא קור ביותר עיין ברש"י ז"ל פרשת נח על פסוק וקור וחום וקיץ וחורף וכו' ותבין:
ו עריכה
שלש אמות אמ"ש בנפש וכו' ראש נברא אמש ובטן נברא ממים וגויה מרוח מכריע בינתים. ר"ל הראש שיש בו בטבעו חמימות אש עיקר יסודו מיסוד האש שהיא למעלה מיסוד הרוח ומים וכן הראש הוא למעלה משאר הגוף ובטן שיש בו בטבעו ליחות המים עיקר יסודו מיסוד המים שהוא למטה וכן הבטן הוא למטה משאר הגוף וגויה הגוף שהוא מתווך בין הראש ובטן והוא מלשון מן גו יגורשו שפירושו מתוך וכן תרגום של תוך גו והוא מרוח כי הלב שהוא באמצע הגוף בו משכן הרוח המתפשט בכל איברי הגוף ועיין בתוי"ט במסכת נגעים פרק ו' משנה ז' שכתב שם שהגיד אמה לא נקרא בשם גויה כלל אבל נקרא ראש הגויה לפי שהוא בולט ויוצא מן הגויה וזה הוא ראיה שהגויה קאי על הגוף כמו שכתב הרמ"ב והראב"ד ז"ל בפירושם ולא כמ"ש הרמב"ן ז"ל וגויה מרוח ראש הגויה והיא מרוח לדחות הטיפה המצטיירת בכח הרוח דא"כ למה אמר וגויה ולא אמר וראש הגויה כמ"ש במסכת נגעים וזה יכול ליישב שאמר וגויה ולא ראש הגויה כדי לכלול ג"כ על נפש הנקבה שלא שייך בה לומר ראש הגויה אבל לשון מכריע בינתים אין יכול ליישב לפי פירוש הרמב"ן ז"ל כי מכריע בינתים משמע שקאי על ראש ובטן שהגויה מכריע בינתים. ובע"ח שער טנת"א פרק ששי כתב ז"ל והנה נאמר בספר יצירה כי אמ"ש הם באופן זה כי ג' ראשונות הם ג' קוי השי"ן כי ראש נברא מאש והא' כוללת ג' אמצעיות גויה נבראת מרוח והם ח"ג ב' יודי"ן דא' והוא בסוד שמים שמאש נברא תחילה ות"ת באמצעיתא כנזכר בזוהר במקומות רבים מ"ם פתוחה יסוד בכללות ג' תחתונות כי בטן נברא ממים עכ"ל. וסוד הענין שהראש הוא מאש כי ידוע כי כל עשר ספירות הם בחינת אדם א' כח"ב הם סוד ראשו חג"ת הם סוד גופו וידיו נהי"ם הם סוד רגליו וברית ועטרה שלו נמצא הראש שהוא בסוד כח"ב והם חשובים כאחת ובינה שהיא קו הגבורה כח האש היא מתגלית ביותר בסוד הראש מכתר וחכמה כי היא למטה מהם וכל כח המתגלה ביותר הוא גובר תמיד להיות ניכרת לעין כל לכך הראש טבעו שחמימות יסוד האש גובר בו משאר יסודות ובטן שיש בו ליחות המים הוא בסוד מלכות הנקראת בשם בטן בשביל שמקומה נגד הבטן בבחי' שליש התחתון דת"ת ז"א וגם בטן גי' שם ב"ן וט' אותיות שבמלכות ובת"ז בתי' י"ח דף ל"ב ע"ב כתב ז"ל מסטרא דאימא עלאה אתקריאת שכינתא בטן הה"ד מבטן מי יצא הקרח וכו' ע"ש ומ"ש בספר באר יצחק שלי על ת"ז ומלכות שהיא בסוד והארץ הדום רגלי בחכמה שהיא קו החסד כח המים בה יסד ארץ שנבראת ממים כמ"ש לעיל משנה זו וגויה שהוא מרוח הוא ז"א אויר שמכריע בין הראש ובטן שהם סוד שמים וארץ:
ז עריכה
המליך אות א' ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וכו'. כתב הרמ"ב ז"ל משם רבינו האי ז"ל המליך אות האל"ף כמו האל"ף שהוא בראש כ"ב חפצים כ"ב האותיות כן בזה השמוש התחיל בה הבורא ית' לצרף כמו אמ"ש ואש"ם ועשה הצירוף שש פעמים כדאמרינן לקמן ג' אבנים בונות ששה בתים והיינו הכתר שקשר לאות האל"ף באמ"ש כשרצה לברוא את רוחו של אדם התחיל צירופו באמ"ש וחלק באות המ"ם בין אות האל"ף לאות השי"ן לברוא הזכר אבל הנקבה נבראת באש"ם ולכך סמך השי"ן שהיא רומזת אל האש לאות האל"ף שהיא רומזת אל האויר ומה שיתואר בחום הוא האש והאויר וכל זה ללמדנו שתולדת האשה יותר חם מן האיש לפיכך סמך השי"ן לאל"ף והיינו אש אויר. המליך אות מ"ם במים וקשר לו כתר ר"ל בו התחיל לעשות הצירוף וברא ארץ בעולם דהיינו תולדות מים וקור בשנה ובטן בנפש ר"ל קרא בטן בעבור זיבת מי רגלים וכל זה בא בעבור משתה שבבטן ורבינו פירש ובטן בנפש לרמוז אל אבר הטחול כי הוא משכן השחורה והשחורה היא קרה מצד הטחול עצמו הוא מטבע השחורה עכ"ל רבינו האי ז"ל. ובע"ח שער טנת"א פרק ז' כתב ז"ל והנה האותיות הם כחות האצילות מעצמות הספירות וסוד המלות והצירופים שבספר יצירה הענין הוא כי כל הכחות לא יפעלו אלא בסוד חזרתם וצירופם אל מקוריהם ואז ישפיעו אליהם שפע רב וחזק לשיוכלו הם לפעול פעולתם בחוזק וז"ס המליך אות פלונית כי יחדה וקשרה אל שרשה ואז הוציא פעולה אחת ממנה ועשר אותיות מן כ"ב אותיות הם אמ"ש בג"ד כפר"ת הם בסוד י"ס כסדרן מלמעלה למטה וי"ב אותיות פשוטים הם בי"ב גבולים באלכסונן וסוד אמ"ש וי"ה הם ג"ר וטעם הקדמת א' באמ"ש הוא כי גם שכל הדברים מורכבים ע"י אש ומים ורוח עיקר הכל הוא ע"י רוח שהוא אות א' לכן בזכר וי"ה רוח מים ואש כי הרוח עולה על הכל שהוא א' אויר ו' ואחריו המ"ם שהוא חסד ואחריו האש שהוא דין וזהו אמ"ש והנקבה להיפך ממטה למעלה באה אש"ם וה"י וכשהמליך אות מ"ם תחילה הזכר מא"ש והאל"ף קודה השי"ן והשם יו"ה והנקבה מש"א יה"ו וכשהמליך השי"ן הזכר שמ"א הי"ו אמנם לשעיקרו השי"ן שהוא דין הקדים מ"ם לאל"ף להיות כי המים הוא רחמים גמורים מן הרוח שהוא ממוזג לכן הקדים מ"ם לאל"ף אך הנקבה שא"ם הו"י עכ"ל. ובזה תבין מ"ש כאן הכל: