פרחי־אולי (רחל)

עַל עֲרוּגוֹת הַגָּן, בְּנוֹף טָלוּל וָחָם
פִּרְחֵי־אוּלַי גָדְלוּ רַעֲנַנִּים;
כַּטּוֹב בַּגַּנָּנִים יָדַעְתִּי לְטַפְּחָם,
כַּטּוֹב בַּגַּנָּנִים!
 
וְלַיְלָה בְּלֵילוֹ – זָקִיף עַל הַמִּשְׁמָר
בְּשַׁעֲרֵי הַגָּן לְלֹא לֵאוּת
סַכּוֹתִי עַל צִיצַי בִּפְנֵי רוּחָהּ הַקַּר,
רוּחָהּ שֶׁל וַדָּאוּת.
 
אַךְ הִיא מָצְאָה סוֹדִי וַתַּעֲרִים עָלַי,
אַךְ הִיא שָׁקְדָה מְאֹד עַל גְּזַר־הַדִּין;
לָתֵת כְּבֵית־עָלְמִין אֶת גַּן שַׁעֲשׁוּעַי,
לָתֵת כְּבֵית־עָלְמִין.

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).