פרדס רמונים כא י
<< · פרדס רמונים · כא · י · >>
פרק עשירי: אמר שהם י"ב פקידים בתל"י גלגל ול"ב, כמבואר לעיל כי י"ב גבולים הם בתל"י שהיא הבינה וי"ב בגלג"ל שהוא התפארת וי"ב בל"ב שהוא המלכות. והם ל"ו, ג' פעמים י"ב יעלו ל"ו. ירצה שכל אחד מתל"י גלגל ול"ב יעלה מספר י"ב שבו אל ל"ו. מפני שהמלכות כלולה מבינה ות"ת, והתפארת כלול מבינה ומלכות, והבינה כלולה מת"ת ומלכות. לכן חוייב שיהיו כל אחד מהי"ב כלול משתים זולתו שהם ג', וג' פעמים י"ב הם ל"ו. אם תדרשם בגלגל תמצאם וכו'. ומ"ש וכללן ל"ו מל"ו שכח אחד כלול מחבירו פי' שכל אחד מהל"ו צורות היא כלול מל"ו צורות. והטעם לזה שכח אחד כלול מחבירו, פי' שכלם שואבים זה מזה ומקבלין דין מן דין, א"כ יוכרח היות בכל א' בחינת כלם כדי שיוכלו לקבל מכולן. ואמר עוד וכלם אינם יותר מל"ו צורות כי אע"פ שאמר שהם ג"פ ל"ו וכל אחד מל"ו כלול מל"ו צורות עכ"ז שרשם האמיתי העקרי אינם אלא ל"ו מהג' מערכות שהם ג"פ י"ב, ולכן אינם נכנסים לחשבון אלא י"ב והשאר הוא הכללות שנכללו כדפי'. וכולן נשלמות בל"ב הם שלשים ושנים. ואפשר הטעם כי צריך להסיר ד' מל"ו מפני שהד' אותיות הם יסוד הל"ו ולכן כאשר נחסר הד' מל"ו יושלמו ויוכללו בל"ב. אח"כ אמר מסור בל"ב ול"ב נשארו ס"ד. פי' כאשר נמסור ונכלול ל"ב עליונים בל"ב תחתונים יהיו ששים וארבעה. והכריח דנמסר ל"ב לל"ב משום דכתיב כי גבוה כו' הרי של"ב הם על ל"ב ולכן הם נכללים בס"ד. חסרו ח' להשלים ע"ב והיינו וגבוהים עליהם שהם כח שבע ספירות למעלה מהמלכות שהיא הל"ב כמבואר לעיל. והנה ז' ימי בראשית הם והבינה הוא יום השבת א' מהז' ימי בראשית ולכן קראם ז' ימי השבוע כי שבוע היא הבינה. וחסר אחת. והמלכות אינה משלמת שהיא עצמה הלב כדפי'. ואמר כי המנין נשלם ביתרון ארץ בכל היא. ושאל על עניינו ואמר מקום שמשם נחצבה הארץ. פי' מציאות המלכות הנעלם בסוד מקורה למעלה שהוא מציאות יתרונה ומעלתה ומשם נשפע אור חדוש הלבנה כמבואר בר"מ כי מן הנקודה האמצעית מאירה הלבנה והיינו כזה {{ממ|.|והנקודה|האמצעית|היא|מקור|האור|ומשם|חדושה|והיינו|מציאות|הי|שבמלכות|נקודה|האמצעית|וזש|ויתרון|ארץ|יתרון|ממה|שהיה|בה|כי|היתה|חסרה|והיא|מתמלאה|מתוכה|בת|עין|המאירה|את|כל|העין|ומתוך|יתרון|זה|שופעת|חיות|לכל|העולם|וזהו|ויתרון|ארץ|שהיא|הנקודה|בכל|הוא.|פי|בכל|בני|העולם|שופע|שפעה.|כשאנשי|העולם|ראויים|לקחת|מזיוו|וכו.|פי|כשיש|כשרון|מעשים|בעוהז|אז|היא|לבנה|במילואה|והאור|נשפע.|ומאי|ניהו|ארץ|שנחצבה|ממנה|שמים.|דקדק|שלא|אמר|ארץ|דנחצבה|משמים|דהיינו|המיעוט|אלא|ארץ|שנחצבה|ממנה|השמים|דהיינו|ענין|הצלע|שהתפארת|שהוא|השמים|נחצב|ממנה|והיא|נשארה|בחכמה|כמבואר|בשער|המיעוט|פרק|ד|בסד.|והיא|כסאו.|פי|אחכ|הוא|כסא|לתפארת|והיא|אבן|יקרה|שהיא|סגולת|מלכים|בסוד|היוד|העליונה|בחכמה|ובסוד|המציאות|ההוא|היא|ים|החכמה,|וכנגדה|תכלת|שגוונו|ספיר.|והביא|ראיה|מדברי|רבי|מאיר|לג|מציאיות|שבמלכות|והיא|מציאותה|למטה|אחר|המיעוט|ומציאותה|עם|התפארת|קודם|המיעוט|ומציאותה|בחכמה.|וזש|תכלת|דומה|לים|דהיינו|מציאות|המלכות|בסוד|בחינתה|התחתונה|והיא|נקראת|ים|ושם|תחתיה|מצולת|ים|בסוד|(משלי ה, ה) רגליה יורדות מות. וים דומה לרקיע דהיינו מציאתה עם הת"ת הנקרא רקיע. ורקיע לכסא הכבוד דהיינו החכמה שהיא כסא לכבוד החופף עליו והוא (רחוק,) (הכתר,). והכריח שלשה מציאות אלו מן הפסוק ויראו א"ת אלהי ישראל. ותחת רגליו היא המלכות שהיא תחת רגלי אלהי ישראל שהוא תחת נצח והוד שהם רגליו לתפארת. כמעשה לבנת הספיר פי' ענין מציאותה בחכמה ששם הוא הספיר. וכעצם השמים דהיינו מציאותה בתפארת. וכן עליה נאמר כמראה אבן ספיר והיינו שהשכינה כמראה אבן ספיר שהיא החכמה. דמות כסא פי' דמתכסה ומתעלם, וכן פי' הרשב"י ע"ה. ודי בזה הערה בסוף המאמר הזה כיון שאינו מענייננו. ומתוכו נתבאר ענין הי"ב הגבולים וע"ב שמות לכלם יחד כדפי' שלהי המאמר בפרק הזה כי הם שש קצוות וראשם וסופם כנ"ל. ודי לנו העסק במאמר הזה ובענין הזה. ונבא לבאר בפרק בפ"ע ענין מקורות השם הזה בס"ד: