פסיקתא רבתי כב ד

ד. [ עריכה ]
"לא תשא" אמר רבי זעירא אם בשבועת שוא הכתוב מדבר הרי אמר (ויקרא יט, יב): "לא תשבעו בשמי לשקר" מה ת"ל "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא", שלא תקבל עליך שררה ואין אתה ראוי לשררה, רבי מנחמא אמר רבי יעקב מ"ר מני מייתי לה מן הדא, (משלי כה, ח): "אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר" לרב כתב, לעולם אל תהי רץ אחר שררה, למה כן, (שם) (למה) [למחר רד"ל] הם באים ושואלים לך שאילו מה אתה משיבם, רבי מנחמא בשם רבי תנחום בי רבי חייא, רבי מני בשם רבי יוסי בר זבידא מייתי לה הכי (שם ו, לב) "נואף אשה חסר לב", הא כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה, (שם) כמשה שאמר (שמות לב, לא): "ועתה אם תשא חטאתם" כיהושע שאמר (יהושע ז, ח): "בי ה'" בי ולא בהן, כדוד שאמר (דה"א כא, יז): "ה' אלהים תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה", אמר רבי אבהו אני נקראתי קדוש ואתה נקראת קדוש הא אם אין בך כל המדות שיש בי לא תקבל עליך שררה.