פסיקתא רבתי/כד
דיבורא שתיתאי: לא תרצח (שמות כ' י"ג) לא תתרצח לא תעשה הדם (צורך) [רוצח] עליך מעשה באשה אחת שהיו לה שני בנים עמד אחד מהם והרג את אחיו מה עשתה נטלה דמו ונתנה בצלוחית כל זמן שהיה הדם תוסס ידעה שהוא חי וכיון שנח ידעה שהוא מת אמר רבי אבא בר כהנא שני שערים יש לשאול אחד פנימי ואחד חיצוני כל מי שהיה נהרג בלא רשות בא ומשלים את שנותיו בחיצון הדא הוא דכתב אני אמרתי בדמי (חיי) [ימי אלכה בשערי שאול פקדתי יתר שנותי] וגו' (ישעיה ל"ח י') אמר הקב"ה מי הורגו ועושקיני ועושה אותי כאכזרי (לא תרצח): לא תנאף (שמות שם) לא תהנה האף ממך. לא תנאף לא תגרום לאף שיבא לעולם. לא תנאף א"ר שמעון בן לקיש (שכל) [כל] מי שהוא נואף בגופו נקרא נואף מצינו שאפילו הנואף בעיניו נקרא נואף מאי טעמא ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשוריני עין [וסתר פנים ישים] (איוב כ"ד ט"ו) עין הנואף הזה יושב ומשמר מתי נשף בא מתי ערב [בא] בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה (משלי ז' ט') והוא אינו יודע שמי שהוא יושב בסתרו של עולם יושב וצר בלקטירים שלו בדמותו בשביל לפרסמו הוא שאיוב אמר הטוב לך כי תעשוק (איוב י' ג') זה זן ומפרנס ואתה יושב וצר בלקטרים שלו בדמות אחר [אם] היא הולכת ומקלקלת עם אחר אלא כי תמאס יגיע כפיך (שם) מאחר שיגעת בו מ' יום אתה חוזר ומקלקל אלא ועצת רשעים הופעת (שם) (בך) [כך] הוא בכבודך להיות עומד בין נואף לנואפת אמר ליה הקדוש ברוך הוא ראוי אתה לפיו אלא יהו אומרים כשם שאמרת העיני בשר לך ואם כראות אנוש תראה (שם שם ד') אלא הריני צר בלקטירים שלו בדמותו בשביל לפרסמו אמר רבי לוי לתלמידו של יוצר שגנב (יצרים) [ביצת יוצרים] ועמד רבו על גניבתו מה עשה עמד ועשה כלי ונתנה לפניו כל כך למה כדי להודיעו שעמד על גניבתו כך אמר הקב"ה הריני צר בלקטירים שלו בדמותו בשביל לפרסמו רבי יהודא בר סימון אמר (ר' בן לוי) [בשם ר' לוי בן] פרטא צור ילדך תשי (דברים ל"ב י"ח) התשתם כחו של יוצר לצייר שהוא יושב וצר בלקטירים של שלטון עם כשהוא יושב וצר באו ואמרו לו נתחלף השלטון מיד רפו ידיו אמר של מי נצור של ראשון או של שני כך כל הארבעים יום עסק הקדוש ברוך הוא בצורת הוולד לסוף ארבעים יום הולכת ומקלקלת עם אחר כביכול רפו ידיו של מקום אמר של מי נצור של ראשון או של שני הוי צור ילדך תשי התשתם כחו של צייר תשי היו"ד זעיר דלית בתורה דכוותיה אמר ר' יצחק מצינו בכל העבירות הגונב נהנה והנגנב מפסיד הגוזל נהנה והנגזל מפסיד ברם הכא שניהם נהנים ומי [מפסיד] ג' מפסיד כביכול הקב"ה מפסיד שהוא מאבד סממניו. ר' מיאשה [בר] בריה דרבי יהושע בן לוי הרואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה זוכה להקביל פני השכינה מאי טעמיה ועוצם עיניו מראות ברע (ישעיה ל"ג ט"ו) מה כתיב בתריה והוא מרומם ישכון מצודות סלעים משגבו [וגו'] מלך ביופיו תחזינה עיניך וגו' (שם שם ט"ז וי"ז): לא תגנוב ר"א שאל את רבי חנינא ואית דאמרי ר"ח שאל את (ר"ע) [רבי אלעזר] ואיפשר כן רבא שאל לתלמידיה לא בעא אלא מבדקתיה מכאן אמר (להו) [ליה] מה הדין דכתיב שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות שוא ודבר כזב הרחק ממני [וגו'] פן אשבע וכחשתי ואמרתי וגו' פן אורש (רש ועוש' אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן איורש) וגנבתי ותפשתי וגו' (משלי ל' ז' עד ט') יאמרו איזו קשה הראשונה או השניה אמר לו שתיהם קשות אמר לו איזו קשה מחברתה אמר לו שנייה אמר לו ולמה אמר לו מצינו שוויתר הקב"ה לישראל על ע"ז שנאמר ואתם בית ישראל איש גלוליו לכו עבדו וגו' ומה כתיב אחריו ואת שם קדשי לא תחללו עוד [במתנותיכם ובגלוליכם כי בהר קדשי וגו' שם יעבדני וגו'] (יחזקאל כ' ל"ט ומ') ואל יהי מקריב בשעת איסור הבמה. [א"ר יוסי בר חנינא אין הבמה ניתרת אלא בנביא מ"ט השמר לך פן תעלה עלתיך וגו' כי אם במקום אשר יבחר וגו' (דברים י"ב י"ג וי"ד) ואליהו מקריב בשעת איסור הבמה] אמר רבי שמלאי דיבורא אמר ליה דכתב וכדבריך עשיתי (מלכים א' י"ח ל"ו): לא תענה אמר רבי שמואל בר נחמן מצינו שהכל ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו חוץ ממידת שקר שלא ברא ומידת (שקר) [שוא] שלא פעל אלא הבריות בדו אותם מלבם שנ' (הוא הוגי) [הרו והגו] מלב דברי שקר (ישעיה נ"ט י"ג): לא תחמוד אמר רבי הונא מצינו שלא גלו ישראל מארצם עד שעברו על הפסוק וחמדו שדות וגזלו בתים ונשאו (מיכה ב' ב'). וכל העם רואים את הקולות (שמות כ' ט"ו):