פסיקתא רבתי/כ
פרשה כ - פיסקא מתן תורה עריכה
עשרת הדברות [פתיחתא] פרשת מתן תורה. [אמרה רוח הקדש] על ידי שלמה מלך ישראל לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפת מר עובר (שה"ש ה' י"ג) כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד אותה שעה כשניתנה התורה לישראל נזדעזעו כל העולם כולו ונתקבצו אצל בלעם הרשע ואמרו לו שמא מבול מביא לעולם או עולם נידון כבראשונה בלעם הרשע פתח לפני בליעל ודבר השיב אל תיראו מלכי אדמה ואל תבהלו רוזני ארץ שוכן שחקים בכבודו נגלה על בניו ברחמים והופיע לתת לעמו תורה וחכמה ומוסר לידידיו: ולמה ניתנה תורה בסיון ולא בשאר ירחים למה הדבר דומה למלך שעשה חופה לבתו ואמר אדם אחד מגדולי המלך נאה לה לבת המלך להרכיבה על הפיל כשהיא יושבת באפריון ולסלסלה בכל גדולי מלכות ענה (אחד) [אחר] ואמר פיל גבוה ואין (לה) [לו] הדר (ויש לה) [ואין לו] יופי ונאה להרכיבה על הסוס ולהראות יופיה בכל גדולי המלכות ענה אדם אחד פיל גבוה וסוס נאה ואין להם פה לדבר וידים לספוק ורגלים לרקוד (ולהרכיב) [ונאה להרכיבה] על כתיפים להראות את יופיה כך הקדוש ברוך הוא לא נתן התורה לא בניסן ולא באייר מפני שמזל ניסן טלה ומזל אייר שור אין נאה להם לקלס ולשבח לכך נתן הקב"ה התורה בסיון מפני שמזל סיון תאומים ותאומים אדם הוא ואדם יש לו פה לדבר וידים לספוק ורגלים לרקוד: וכשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל ארץ שמחה ושמים בוכים ומפני מה ארץ שמחה ושמים בוכים למלך שעשה חופה לבתו בני כרכים לא נכנסו אצלו ולא נתנו שבח בני כפרים נכנסו ונתנו שבח למלך בנבלים וכינורים ובכל מיני זמר יצא הכרוז מלפני המלך ואמר בנוהג שבעולם בני כרכים שידעו בכבוד של מלך (לא) [להם] היה נאה לקלס בתו של מלך כך הקב"ה בשעה שנתן תורה לישראל ארץ נתנה שבח ושמים לא נתנו שבח אמר הקדוש ברוך הוא לשמים אתם ששרוין למעלה לכם לקלס לכבודי ולבתי יותר מן הארץ אמרו לפניו רבון העולמים ארץ תתן שבח שהתורה ניתנה לה ואנו שיוצאת ממנו ניתן שבח ולא נתעצב שנ' ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה וגם שמים נטפו (שופטים ה' ד'): מפני מה ברא הקב"ה את עולמו בניסן ולא (נבראו) [בראו] באייר לפי שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לו לשר החושך סור מלפני מפני שאני מבקש את העולם לבראות באורה ושרו של חושך דומה (לשד) [לשור] באותה שעה אמר הקב"ה שר חושך (לפני סר) [סור] מלפני ואם אין אתה סר מלפני אני גוער בך שאני מבקש לבראות את עולמי באורה ואחרי האורה מה אתה בורא אמר לו חושך ואחר החושך מה אתה בורא אמר ליה תאומים ומפני מה אתה בורא תאומים שעתיד לראות אדם באור ובחשך מפני שמזל תאומים אדם ואחריו מה אתה בורא סרטן מפני שאדם מקמיץ מן החורין ומן הסדקים [כסרטן ואחריו מה אתה בורא ארי כשאדם מקמץ מן החורים ומן הסדקים חוזר] (אומר) ומתגבר כארי ואחריו מה אתה בורא בתולה שעתיד אדם לשמח בבתולה ואחריו מה אתה בורא מאזנים (כיון) שמעשיו שקולים במאזנים ואחריו מה אתה בורא עקרב כיון ששוקלים אותו ויש בו עונות מורידים אותו לגיהנם ואחריו מה אתה בורא קשת שמא תאמר כיון שירד לגיהנם אין לו תעלה כיון שמבקשים עליו רחמים זורק אותו מגיהנם כחץ מן הקשת ואחריו מה אתה בורא גדי שמא תאמר כיון שעלה מגיהנם פניו משחירים הוא מרקד ועולה כגדי [ואחריו מה אתה בורא דלי שאני זורק עליו מים טהורים לטהרו מעונו] ואחריו מה אתה בורא דגים כיון שישראל על העולם אין כל עין שולטת בהם ולא מזל (אלא) [ולא] שעה גורמת ומפני מה [לא] ברא הקדוש ברוך הוא את האדם תחילה שכל העולם כולו בזיו אחד נברא ואחריו מה אתה בורא כוכב הנוגה לפי שצפה הקב"ה שעתיד דור המבול לזנות כיון שצפה בהם הבדילו (זמן) [זה] בפני עצמו [וזה בפני עצמו] עמד ועירבן זה בזה כוכב זה איש הנוגה זה האשה ומפני מה ברא כוכב חמה זה אבינו אברהם שמצהיל את כל העולם כולו כחמה ואחריו מה אתה בורא שבתי שעתידים אומות העולם למשול בהם בישראל ואחריו מה אתה בורא צדק שעתיד הקדוש ברוך הוא להצדיק עליהם את הדין ושמא תאמר ניצולים מן הדין לכך ברא הקדוש ברוך הוא מאדים שנופלים בגיהנם שחמה היא (שנאמר כשומעים את קול השופר): ובשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל מלאכים שמחים והקב"ה [עצב שנאמר כשמעכם את הקול מתוך החשך וגו'] (דברים ה' כ') וכי איפשר לומר שהקדוש ברוך הוא היה שרוי בחשך והלא כבר נאמר ונהורא עימיה שרי (דניאל ב' כ"ב) למלך בשר ודם שנתן בתו לאחד מגדולי המלך והתנה עמו ואמר לו אתה יודע שאני מלך ובתי בת מלך ויודע אתה שבתי רכה וענוגה ורוח רעה אינה יכולה לסבול אל תוציאנה בלילה (ונר עמה) [שיארע מה] שמא יפול על בגדה ואל תתעסק בדברי עבירה שהיא (שונאה) [שונאם] וקיבל עליו כל התנאים הללו ומסר בתו לשושביניה וכיון שהביאוה לבת מלך והעמידוה בחצר החיצונה (ראה) [ראו] חתנו של מלך (שזינה וישבה) [שזונה ישבה] לו בחיקו וכל אחד ואחד כחבירו אמרו מה נעשה אם אנחנו מוליכים אותה לאחורה היא אומרת לאביה ויהרוג אותנו מה נעשה נשמוט אותה מיד (שמוטה) [שמטוה] כך הקב"ה כשנתן תורה לישראל כל צבא מרום שמחים והקדוש ברוך הוא [עצב] אמרו לפניו רבש"ע שמחה שבראת בעולמיך לא שלך היא אמר להם אין אתם יודעים בסוף דבר שנתנה תורה על לוחות הראשונים לא יהיה לך אלקים אחרים (שמות כ' ג') וכיון שהביאום משה ויהושע וראו את העגל והם משתחוים לו אמרו מה נעשה נחזור לפני הקב"ה כבר מאבד את ישראל מה נעשה נשבר אותם ושברו אותם שנאמר וישבר אותם תחת ההר (שם ל"ב י"ט) [לכך נאמר] שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר ראוי למקרא לומר מר קבוע. לפי שבשעה שבנה שלמה את בית המקדש נתמלא כל העולם ריח בשמים (סוף) [לסוף] ראה שעתיד ליחרב היה שלמה בוכה אמר ריח זה לבטלה אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תתעצב שאני בונה אותו בניין שלם בין שדי ילין (שה"ש א' י"ג) לכך נאמר לחיו כערוגת הבשם: תנו רבנן אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') בשעה שעלה משה למרום באותה שעה באתה ענן ורבצה כנגדו לא היה יודע משה אם לרכב עליה אם לאחוז בה מיד פתחה ונכנס בתוכה שנאמר ויבא משה בתוך הענן (שם כ"ד י"ח) ויכס הענן (שם שם ט"ו) ונשאתו ענן והיה מהלך ברקיע ופגע בו קמואל המלאך שהיה ממונה על שנים עשר אלפים מלאכי חבלה שהם יושבים בשער הרקיע גער במשה ואמר מה לך בקדושי עליון אתה ממקום הטנופות באת ומהלך במקום טהרה ילוד אשה מהלך במקום אש אמר לו משה בן עמרם אני שבאתי לקבל תורה לישראל כיון שלא הניחו (הכהן) [הכהו] משה פצע (אמר ומאבדו) [אחד ואבדו] מן העולם והיה משה מהלך ברקיע כאדם שמהלך בארץ עד שהגיע למקום הדרניאל המלאך שהוא גבוה מחבירו ששים רבוא פרסאות וכל דיבור ודיבור שיוצא מפיו יוצאים בדיבור שנים ברקים של אש פגע במשה אמר לו מה לך במקום קדושי עליון כיון ששמע קולו נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות וביקש ליפול מן הענן באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה (ועלה) ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה') ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם כיון ששמע הדרניאל כך אמר לפניו גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו והיה מהלך לפניו עד שהגיעו לאשו של סנדלפון אמר לו הדרניאל למשה עד כאן היה לי רשות להלוך מכאן ואילך אין לי רשות להלוך מפני אשו של סנדלפון שלא ישרפני כיון שראה משה את סנדלפון נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות ובקש ליפול מן הענן וביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא וענהו בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה באותה שעה ירד הקדוש ברוך הוא בעצמו מן כסאו ועמד לו לפני סנדלפון עד שעבר ועל אותה שעה אמר ויעבור ה' על פניו וגו' (שמות ל"ד ו'): אמרו עליו על סנדלפון שהוא גבוה מחביריו מהלך חמש מאות שנה ומשתמש אחר המרכבה וקושר כתרים לקונו וכי תעלה על דעתך שיודעים מלאכי השרת היכן הוא והלא כבר נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג' י"ב) ואילו מקומו לא ראו אלא משביע את הכתר ועולה ויושב בראש אדונו ובשעה שיגיע כתר כל חיילי מעלה מזדעזעים וחיות דוממות ונהמות כארי באותה שעה עונין כולם ואומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעיה ו' ב') בשעה שהגיע לכסאו מתגלגלים גלגלי כסאו ומתרעשים אדני שרפרף וכל הרקיע כולם אוחזם חלחלה בשעה שהוא עובר על כל חיילי מרום וכתר שלו פותחים פיהם ואמרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל שם) בא וראה שבחו וגדולתו של הקדוש ברוך הוא בשעה שמגיע כתר לראשו מחזיק עצמו לקבל כתר מעבדיו וכל חיות ושרפים ואופנים וגלגלי המרכבה וכסא הכבוד בפה אחד אומרים ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור הללויה (תהלים קמ"ו י'): כיון שעבר פגע בו ריגיון נהר של אש (שגחלים שורפות) [שגחליו שורפים] את המלאכים ושורפים בני אדם (נטל) [נטלו] הקב"ה והעבירו ממנו: פגע בו גליצור שכתב בו מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג' ל"ח) והוא מגלה טעמי צור וכנפיו פורשים לקבל הבל החיות שאלמלא אין מקבלו נשרפים מלאכי השרת מהבל החיות ושוב מלאך אחד גליצור עומד ואומר שנה זו חיטין יצליחו ויין יזול ושוב מלאך אחד שנוטל אודות של ברזל ועליהם גחלי ריגיון ומעמידם כנגד (המלאכים) [המלכים] ונגד נגידים כדי שתפול אימתם בעולם נטלו הקדוש ברוך הוא והעבירו ממנו. פגע בו גדוד של מלאכי חבלה שהם סבובים לכסא הכבוד שהם גיבורים ועצומים כיון שהגיע משה אליהם בקשו לשורפו בהבל שבפיהם מה עשה הקב"ה פירש עליו מזיוו והעמידו לפני כסאו ואמר משה השב להם תשובה למלאכי השרת (ואמר) [ואמור] להם מאחז פני כסא פרשו עליו עננו (איוב כ"ו ח') אמר רבי נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינה ועננו עליו אמר לפניו רבון של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר (להם) [לו] אחוז בכסא כבודי והחזר להם דבר מיד נתחזק והחזיר תשובה למלאכי השרת אמר להם כתוב בתורה אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') כלום אלקים יש לכם כתוב בתורה לא יהיה לך אלקים אחרים (שם שם ג') חלוקה יש לכם שתי רשויות יש לכם כתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך (שם י"ב) אב ואם יש לכם כתוב בתורה לא תחמוד (שם י"ד) חימור יש לכם פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהלים ח' י') ולא עוד אלא מלאך המות מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וגו' (שם ס"ח י"ט) וכתב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה וגו' (במדבר י"ז י"א) וכתב ויקח אהרן כאשר דבר משה (שם שם י"ב) וכתב ויעמוד בין החיים ובין המתים (שם י"ג) אי לאו דאגמרא מי ידע משה מאי מיבעי למיעבד: מיד כשעלה משה למרום פתח הקב"ה שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן שנאמר והקמות את המשכן [כמשפטו אשר הראית בהר] (שמות כ"ו ל') אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים אמר לו חזור (לפניך) [לימינך] חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים אמר לו זו היא תכלת אמר לו חזור לשמאלך חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום אמר לו מה אתה רואה אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום אמר לו היא ארגמן חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק אמר לו זו היא תולעת שני חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן זו היא שש משזר: מיד פתח הקדוש ברוך הוא שבעה רקיעים ונגלה עליהם עין בעין ביופיו ובכבודו ובתוארו ובכתר שלו ובכסא כבודו כיון ששמעו אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') מיד יצתה נשמתם של צדיקים והחייה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננתה (תהלים ס"ח י') מה עשה הקב"ה הוריד עליהם לארץ מאה ועשרים ריבוא מלאכי השרת כל אחד ואחד מישראל אוחזים אותו שני מלאכי השרת אחד מניח את ידו על לבו ואחד מגביה את צוארו כדי שיראה להקדוש ברוך הוא פנים בפנים. ולמה נגלה להם פנים בפנים אמר להם ראו שנגליתי לכם בכבודי ובתפארתי שאם יש דור שמתעה אתכם ואומר נלך ונעבוד אלקים אחרים אמרו לו יש לנו אלקים שאנו עובדים אותו בזמן שאין אנו עובדים אותו (מורידין) [מורידן] בגיהנם ועתיד הקב"ה להמלך מלכותו על כל ישראל: