פסיקתא רבתי/ח

פרשה ח - פיסקא חנוכהעריכה

והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות (צפניה א' י"ב). ילמדנו רבינו מהו שידליק אדם נר שישתמש בו מן הנר של חנוכה תלמוד למדונו רבותינו א"ר אחא בשם רב (אמר) אסור להדליק נר שישתמש בו מנר של חנוכה אבל נר של חנוכה מותר להדליק מנר של חנוכה ומהיכן למדו שמותר להדליק מנר של חנוכה א"ר יעקב בן אבא מן המנורה שהיתה בבית קדשי הקדשים למדו ששנו רבותינו מצאם שכבו מדשנם ומדליקן מן הדולקין (תמיד פ"ג) מה אם המנורה שהיתה לפניי ולפנים אם מצאו נר שכבה היה מדליקין מן חבירו כ"ש נר של חנוכה מותר להדליק מנר של חנוכה אמר הקדוש ברוך הוא כשם שבעולם הזה היו הנרות דולקות בבית קדשי הקדשים כך עתיד אני לעשות כשאבנה את ירושלים מניין ממה שמשלים בנביא אחפש ירושלים בנרות: [והיה בעת ההיא וגו'] כך פתח ר' תנחומא בר ר' נר אלקים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי כ' כ"ז) א"ר אחא כשם (שמלכי) [שלמלכי] בו"ד יש קיריוסים הם מודיעים למלך כל דבר ודבר כך יש לפני הקב"ה קיריוסים ומגידים כל דבר ודבר שאדם עושה במטמוניות בחשך בגלוי ואלו הן הקיריוסין של הקדוש ברוך הוא זו הנפש שמגדת למלאך ומלאך לכרוב והכרוב להקב"ה מניין שכן הוא שלמה אומר עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר (קהלת י' כ') ודיפתראות כתובות לפני הקדוש ברוך הוא [על] כל מה שבני אדם עושין ולעתיד לבא המקום מוכיח לכל אחד ואחד מעשיו והם עומדים תמיהים לאחד שהיה נשוי בתו של מלך והוא משכים ושואל שלומו של מלך בכל יום והמלך אומר לו כך וכך עשית בביתך כך וכך כעסת כך הכית עבדיך כך כל דבר ודבר והיה יוצא ואומר לבני פלטין מי אמר שכך עשיתי מניין הוא יודע אמרו לו שוטה את בתו אתה נשוי ואתה אומר מניין הוא יודע בתו היא מגדת לו כך האדם הזה עושה כל מה שמבקש ונפשו מגדת הכל להקדוש ברוך הוא והקב"ה דן את האדם ואומר לו כך וכך עשית והוא עומד ותמיה ואומר מי הודיעו שעשיתי כל אילו והם משיבין אותו ואומרים לו שוטה שבעולם בתו את נשוי ורוחו עליך שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב' ז') ואתה אומר מניין הוא יודע מה שאתה חושב בלבך נפשך מגדת לו כל הדברים נר אלקים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן מחפש כל מה שבמטמניות ומגדת להקדוש ברוך הוא אמר דוד אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי (תהלים ע"ז ז') עם לבבי אני אשיח ורוחי ומגיד להגיד להקב"ה ויחפש רוחי נר אלקים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן לכך והיה בעת ההיא אחפש ירושלים בנרות: ד"א והיה בעת ההיא [וגו'] בנרות אתה מחפש ולא לאור הלבנה ולא לאור החמה שאינם מבערים את החמץ בפסח לא לאור הלבנה ולא לאור החמה אלא מדליק נרות ומפשפש את החמץ בפסח כך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות אינו מפשפש את ירושלים אלא בנרות לבער משם עבודה זרה ולעקר יצה"ר לכך נאמר אחפש ירושלים בנרות (ד"א והיה ביום) אמרו לו ישראל רבונו של עולם אימתי אתה עושה כך אמר להם (מה שעשה) [משאעשה] מה שכתב למעלה והיה (בעת) [ביום] ההיא [נאם ה' קול צעקה וגו'] (צפניה שם י' וי"א) קול צעקה משער הדגים זו עכו שהיא נתונה בחיקם של דגים ויללה מן המשנה זו לוד שהיתה משנה לירושלים ושבר גדול מהגבעות זו ציפורי שנתונה בגבעות הילילו יושבי המכתש זו טבריה שעמוקה כמכתשת אמר הקב"ה עשיתי את הדין בארבע מקומות הללו מה שעשו בהם עכו"ם באותה שעה אחפש את ירושלים בנרות: ד"א והיה בעת ההיא אחפש א"ר אחא לא תהא קורא סמ"ך אלא שי"ן אחפש את יורשלים אמר הקדוש ברוך הוא מוצא אני אותה לחירות כשם שהכתבתי בתורה וכי יכה איש את עין עבדו או עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו (שמות כ"א כ"ו) אני הכיתי את שתי עיניהם של בניי שנאמר נסך ה' עליהם רוח תרדימה ויעצם את עיניהם (ישעיה כ"ט י') אינו בדין שיצאו לחפשי הוי אומר אחפש את ירושלים א"ר ברכיה הכהן בי רבי אחפש את ירושלים מוציא אני אותה לחפשי למה הכתבתי בתורה כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי (שמות כ' ב') הוי אחפש ירושלים: עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי (שמות כ' ב') הוי אחפש ירושלים: ד"א אחפש את ירושלים אמרו לו ישראל רבון העולמים הרי כל הפרוקופי שלנו אחפש את ירושלים בנרות והיכן הוא הבטחת נביאים שהבטחתנו לא יהיה לך השמש לאור יום וגו' והיה ה' לך לאור יומם (ישעיה ס' יט) ואומר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח (שם שם א') ואתה אומר אחפש את ירושלים בנרות אמר להם הקב"ה למה שאתם סבורים אינו כך אלא כשם שהראיתיה לזכריה כמ"ש והנה מנורת זהב כלה (זכריה ד' ב') זו כנסת ישראל כלך יפה רעייתי (שה"ש ד' ז') ראיתי והנה מנורה זהב כולה וגולה על ראשה (זכריה שם) למענכם שלחתי בבלה (ישעיה מ"ג י"ד): וכך הראה למשה ועשית מנורת זהב טהור (שמות כ"ה ל"א) זו כנסת ישראל מקשה תיעשה המנורה יריכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה (שם) מהו כך אלא יריכה זה הנשיא וקנה [זה אב בית דין גביעיה אלו החכמים כפתריה] אלו התלמידים ופרחיה אילו התינוקות הלמדים בבית הספר ממנה יהיו כלך יפה רעיתי. ד"א וגולה על ראשה ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה א' י"ג) ושבעה נרותיה עליה (זכריה שם) היא זכות השבת שישראל משמרים אחד לשבעה ימים שבעה ושבעה מוצקות (שם) שבעה כנגד שבעה ימי בראשית חצבה עמודיה שבעה (משלי ט' א') ושבעה כנגד שבעה האבות אברהם יצחק ויעקב קהת עמרם משה והארן: ד"א ושבעה נרותיה עליה כנגד שבעה מצות האמרות בתורה תרומות ומעשרות שמיטות ויובלות והמילה וכבוד אב ואם ותלמוד תורה כנגד כולם הרי של ג"פ יש כאן שבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות הרי עשרים ואחד ושבעה שהם שבעה הרי מ"ט ועשרים ואחד כנגד שבעים הזקנים ושנים זתים עליה (שם שם ג') אילו שני המשיחים אחד משוח מלחמה ואחד משוח למלך על ישראל אמר הקדוש ברוך הוא שלא תהא מעוטה בפניהם הרי בדברים הללו אני אחפש ירושלים והיה בעת ההוא אחפש ירושלים בנרות: ד"א והיה בעת [וגו'] ופקדתי עליה האנשים הקופאים על שומריהן (צפניה שם) זש"ה והיה ביום ההוא לא יהיה [אור] יקרות וקפאון (זכריה י"ד ו') אלא מה והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה (שם שם ז') לא יום לרשעים ולא לילה לצדיקים אלא מה והיה לעת ערב יהיה אור (שם) ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד (תהלים כ"ז א'): ד"א ה' אורי וישעי כך פתח ר' תנחומא בי ר' נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי (תהלים קי"ט ק"ה) נר (לרגלי) [לעיני] דבריך כך היה צריך לומר (ואומר) ואינו אומר כן אלא נר לרגלי דבריך ולמה הרשעים דומים לאדם המהלך באפילה הגיע באבן ונכשל בה הגיע לגומץ ונפל בה הוא שכתב דרך רשעים באפילה ולא ידעו במה יכשלו (משלי ד' י"ט) אבל צדיקים דומים לאדם המהלך ונר לפניו הגיע לגומץ מיסר הימנו שלא יפול בה הגיע לאבן משמר עצמו שלא יכשול בה כך אמר דוד באתי לחלל את השבת והאירה התורה ושמרתם את השבת [וגו'] מחלליה מות יומת (שמות ל"א י"ד) באתי לנאוף האירה לי התורה ושמרתם [וגו'] מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ' ח' עד יו"ד) למה שהתורה נר לפני הדא היא נר לרגלי דבריך ואור וגו': ד"א [אם] נר למה אור ואם אור למה נר אמר דוד כשאני מתחיל בדברי תורה כמעט אני מתחיל בהם וכשאני נכנס לתוכה שערים הרבה נפתחים לי לכך אומר נר תחילה ואח"כ אור נר לרגלי ואור [לנתיבתי]: ד"א נר לרגלי [וגו'] ואור [וגו'] אימתי אמר הפסוק הזה כשהלך לעמק רפאים אף על פיי שלא היה הולך למלחמה עד שהיה נשאל באורים ותומים בשעה שהלך שמואל למשוח את דוד היו מלאכי השרת מקטרגים לפני הקב"ה אמרו לו למה אתה נוטל את המלכות ונותנה לדוד אמר להם הקדוש ברוך הוא אומר לכם מה בין שאול לדוד שאול עומד ונשאל לאורים ותומים והפלשתים באים עליו והניח את האורים ואת התומים שהיה עומד ונשאל בהם וברח לא עשה אלא זמן אחד היה עומד ונשאל באורים ובתומים באו הפלשתים עליו אמר לכהן אסוף ידיך כמה שכתב ויהי עד דבר (ה') שאול אל הכהן וגו' [ויאמר שאול אל הכהן אסוף את ידיך] (שמואל א' י"ד י"ט) ולא המתין עד שיגמור ודוד עליו הפלשתים התחיל שאול באותה שעה היה עומד בעמק רפאים אמר לו הקב"ה אל תעלה אלא מאחריהם ואין לך רשות לפשוט יד בהם אפילו (קוראים) [קורבים] לך עד שתראה ראשי הבכאים מנענעים כמה שכתוב ויוסיפו פלשתים ויחנו בעמק רפאים וישאל דוד בה' ויאמר לו וגו' ממול הבכאים (שמואל ב' ה' כ"ב כ"ג) ולמה נתן לו סימן להראות מראשיהם ולא מאחוריהם א"ר ברכיה בי רבי שכולם מליאים קוצים מראשיהם כלומר הואיל שאתם בצרה אף אני עמכם יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א ט"ו) ויהי בשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תחרץ (שמואל כ"ד) דבר חתוך כמ"ש אם חרוצים ימיו וגו' (איוב י"ד ד') כיון שיצא היו הפלשתים קרובים ובאים וישראל רואים אותם שלא היו רחוקים מהם אלא ד' אמות אמרו לו ישראל דוד מה אנו עומדים אמר להם מצווה אני מן האלקים שלא לפשוט עד שאראה ראשי אילנות מנענעים אמר להם אם פושטים אנו יד [בהם] אנו מתים ואם אין אנו פושטים יד בהם אנו מתים מוטב לנו נמות צדיקים ולא נמות רשעים אמר להם אני ואתם נתלה עינינו בהקדוש ברוך הוא מיד כיון שתלו עיניהם מיד נענענו האילנות ומיד פשטו יד כמ"ש ויעש דוד כאשר צוה אלקים וגו' (שמואל שם כ"ה) אמר הקב"ה למלאכי השרת ראו מה בין דוד לשאול מי גרם לדוד להינצל הוא וישראל הדיבר שהאיר להם נר לרגלי דבריך: ד"א ה' אורי וישעי כנגד מי אמרו דוד ר' אלעזר בן פדת אמר כנגד מלחמת מצרים ור' שמואל בר נחמן אמר כנגד גליות אמרו ורבותינו אמרו [כנגד ראש השנה ויום הכפורים] וריב"ל [אמר] כנגד גדוד עמלק אמרו כמ"ש ויהי בבוא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו [וגו'] וישבו כל אשר בה וגו' (שמואל א' ל' א' וב') וישאל דוד בה' הארדוף אחרי הגדוד הזה (שם שם) וימצאו איש מצרי [וגו'] (שם שם י"א) ויורידהו והנה נטושים על פני [וגו'] (שם שם ט"ז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם (שם שם י"ז) למחרת אין כתיב כאן אלא עד למחרתם שהיה מכה בהם ג' ימים שנאמר ויכם דוד מהנשף ועד הערב הרי אחד עד למחרת הרי שני ימים. לדוד ה' אורי וישעי [וגו'] ה' אורי (וישעי) כי אתה תאיר נרי [הי אלקי יגיה חשכי] כי בך ארוץ גדוד (תהלים י"ח כ"ט ול') וישעי מגיני וקרן ישעי (שם שם ג') ממי אירא כי בך ארוץ גדוד (שם שם ל') בקרוב עלי מריעים לאכול בשרי אלו נשיו שהציל כמ"ש ודבק באשתו והיו לבשר אחד (בראשית ב' כ"ד): אמרו לו ישראל רבש"ע כל מלחמה שתעמוד עלינו אינו מתייראים הימנה למה שעליך אנו בטוחים שאתה מציל אותנו כמ"ש אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח (תהלים כ"ז ג):