פסוק המתחיל ומסתיים באות ו פ
וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. (שמות יב, לז)
- ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן־השדה והוא עיף
- ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף
- ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף
- ואת שר האפים תלה כאשר פתר להם יוסף
- ויקחו האנשים את־המנחה הזאת ומשנה־כסף לקחו בידם ואת־בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף
- ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף
- ויכלכל יוסף את־אביו ואת־אחיו ואת כל־בית אביו לחם לפי הטף
- ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל־מצרים אל־יוסף לאמר הבה־לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף
- ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם־אפס כסף
- וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן־מנשה ילדו על־ברכי יוסף
- ויקם מלך־חדש על־מצרים אשר לא־ידע את־יוסף
- והיתה צעקה גדלה בכל־ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף
- וירדו כל־עבדיך אלה אלי והשתחוו־לי לאמר צא אתה וכל־העם אשר־ברגליך ואחרי־כן אצא ויצא מעם־פרעה בחרי־אף
- ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף
- ויסעו בני־ישראל מרעמסס סכתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף
- ואם־שלש־אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף
- ונתתה אתה על־ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם זהב על־ארבעה אדני־כסף
- ועמדיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף
- וכן לפאת צפון בארך קלעים מאה ארך ועמדו [ועמודיו] עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף
- ויעש לה ארבעה עמודי שטים ויצפם זהב וויהם זהב ויצק להם ארבעה אדני־כסף
- ולפאת צפון מאה באמה עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמודים וחשקיהם כסף
- ולפאת־ים קלעים חמשים באמה עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה ווי העמדים וחשוקיהם כסף
- ועמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה נחשת וויהם כסף וצפוי ראשיהם וחשקיהם כסף
- והוציא את־כל־הפר אל־מחוץ למחנה אל־מקום טהור אל־שפך הדשן ושרף אתו על־עצים באש על־שפך הדשן ישרף
- וכל־חטאת אשר יובא מדמה אל־אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף
- והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף
- ואת־הכוס ואת־השלך ואת־הינשוף
- ואת החסידה האנפה למינה ואת־הדוכיפת ואת־העטלף
- ושרף את־הבגד או את־השתי או את־הערב בצמר או בפשתים או את־כל־כלי העור אשר־יהיה בו הנגע כי־צרעת ממארת הוא באש תשרף
- ובת איש כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באש תשרף
- והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת־חרב ונפלו ואין רדף
- ואם מבן־חדש ועד בן־חמש שנים והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת שקלים כסף
- ואם משדה אחזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף
- ויאמר יהוה אל־משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף
- והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים־סוף
- ויפלו על־פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל־בשר האיש אחד יחטא ועל כל־העדה תקצף
- ויאמר משה אל־אהרן קח את־המחתה ותן־עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל־העדה וכפר עליהם כי־יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף
- ושרף את־הפרה לעיניו את־ערה ואת־בשרה ואת־דמה על־פרשה ישרף
- ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף
- ובקר שנים ושבעים אלף
- וחמרים אחד וששים אלף
- ונפש אדם מן־הנשים אשר לא־ידעו משכב זכר כל־נפש שנים ושלשים אלף
- ובקר ששה ושלשים אלף
- ונפש אדם ששה עשר אלף
- ויסעו מאילם ויחנו על־ים־סוף
- ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים־סוף
- ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחן מלך חשבון החרם כל־עיר מתם הנשים והטף
- והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת והעטלף
- ויפנו אנשי העי אחריהם ויראו והנה עלה עשן העיר השמימה ולא־היה בהם ידים לנוס הנה והנה והעם הנס המדבר נהפך אל־הרודף
- ויהי כשמע יבין מלך־חצור וישלח אל־יובב מלך מדון ואל־מלך שמרון ואל־מלך אכשף
- ויעל גורל מטה בני־בנימן למשפחתם ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף
- ויהי גבולם חלקת וחלי ובטן ואכשף
- ואתם תשבו היום מאחרי יהוה והיה אתם תמרדו היום ביהוה ומחר אל־כל־עדת ישראל יקצף
- ואוציא את־אבותיכם ממצרים ותבאו הימה וירדפו מצרים אחרי אבותיכם ברכב ובפרשים ים־סוף
- ויאמרו לו אמר־נא שבלת ויאמר סבלת ולא יכין לדבר כן ויאחזו אותו וישחטוהו אל־מעברות הירדן ויפל בעת ההיא מאפרים ארבעים ושנים אלף
- ויעלו אליה סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו ואסרנהו לענתו ואנחנו נתן־לך איש אלף ומאה כסף
- ויקם אדניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נפלת פתח הבית וידיה על־הסף
- וישלחו־שם העדה שנים־עשר אלף איש מבני החיל ויצוו אותם לאמר לכו והכיתם את־יושבי יבש גלעד לפי־חרב והנשים והטף
- ויפקדם בבזק ויהיו בני־ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף
- ויקם שאול וירד אל־מדבר־זיף ואתו שלשת־אלפים איש בחורי ישראל לבקש את־דוד במדבר־זיף
- וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת־כָּל־בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף
- וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת־אֲרָם בְּגֵיא־מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף
- וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וַתְּהִי־שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים אָלֶף
- וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף
- וַיִּתֵּן אֶת־הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת־כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף־הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל־תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל־כָּנָף
- וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת־הַנַּעַר כִּי־עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל־סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף
- ויהי רעב גדול בשמרון והנה צרים עליה עד היות ראש־חמור בשמנים כסף ורבע הקב חרייונים [דביונים] בחמשה־כסף
- ויקח רב־טבחים את־שריה כהן הראש ואת־צפניהו כהן משנה ואת־שלשת שמרי הסף
- והאלילים כליל יחלף
- ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל־הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף
- ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף
- ואקנה את־השדה מאת חנמאל בן־דדי אשר בענתות ואשקלה־לו את־הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף
- ואבא אתם בית יהוה אל־לשכת בני חנן בן־יגדליהו איש האלהים אשר־אצל לשכת השרים אשר ממעל ללשכת מעשיהו בן־שלם שמר הסף
- ויקח רב־טבחים את־שריה כהן הראש ואת־צפניה כהן המשנה ואת־שלשת שמרי הסף
- ואמר אליהם אם־טוב בעיניכם הבו שכרי ואם־לא חדלו וישקלו את־שכרי שלשים כסף
- וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף
- וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף
- ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף
- ויצא מן־בת־[מבת־] ציון כל־הדרה היו שריה כאילים לא־מצאו מרעה וילכו בלא־כח לפני רודף
- והיום הזה תאמרנה שרות פרס־ומדי אשר שמעו את־דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי בזיון וקצף
- ותרא את־עני אבתינו במצרים ואת־זעקתם שמעת על־ים־סוף
- ומבני הכהנים בחצצרות זכריה בן־יונתן בן־שמעיה בן־מתניה בן־מיכיה בן־זכור בן־אסף
- ובני יהדי רגם ויותם וגישן ופלט ועיפה ושעף
- וישבו מקניהם גמליהם חמשים אלף וצאן מאתים וחמשים אלף וחמורים אלפים ונפש אדם מאה אלף
- ובקבקר חרש וגלל ומתניה בן־מיכא בן־זכרי בן־אסף
- ומנפתלי שרים אלף ועמהם בצנה וחנית שלשים ושבעה אלף
- ומאשר יוצאי צבא לערך מלחמה ארבעים אלף
- ומעבר לירדן מן־הראובני והגדי וחצי שבט מנשה בכל כלי צבא מלחמה מאה ועשרים אלף
- ואבשי בן־צרויה הכה את־אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף
- והנה בעניי הכינותי לבית־יהוה זהב ככרים מאה־אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחשת ולברזל אין משקל כי לרב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף
- ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה ויהי מספרם לגלגלתם לגברים שלשים ושמונה אלף
- ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושטריהם המשרתים את־המלך לכל דבר המחלקות הבאה והיצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף
- ועל מחלקת החדש השני דודי האחוחי ומחלקתו ומקלות הנגיד ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף
- ואת־הזהב משקל לשלחנות המערכת לשלחן ושלחן וכסף לשלחנות הכסף
- ויעל שלמה שם על־מזבח הנחשת לפני יהוה אשר לאהל מועד ויעל עליו עלות אלף
- והנה לחטבים לכרתי העצים נתתי חטים מכות לעבדיך כרים עשרים אלף ושערים כרים עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף
- ואת־גת ואת־מרשה ואת־זיף
- ואלה פקדתם לבית אבותיהם ליהודה שרי אלפים עדנה השר ועמו גבורי חיל שלש מאות אלף
- ועל־ידו יהוחנן השר ועמו מאתים ושמונים אלף
- ומן־בנימן גבור חיל אלידע ועמו נשקי־קשת ומגן מאתים אלף
- וישכר מישראל מאה אלף גבור חיל במאה ככר־כסף
- ויבדילם אמציהו להגדוד אשר־בא אליו מאפרים ללכת למקומם ויחר אפם מאד ביהודה וישובו למקומם בחרי־אף