פסוק המתחיל ומסתיים באות ה מ

הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי־כן אשר יבאו בני האלהים אל־בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם
המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם
הנה אנכי נצב על־עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים
הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי־ירא אנכי אתו פן־יבוא והכני אם על־בנים
האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת־ידים לפניהם את־בנתם נקח־לנו לנשים ואת־בנתינו נתן להם
הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל־ארץ מצרים
הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם
הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם
הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל־ישראל אביכם
הוא אהרן ומשה אשר אמר יהוה להם הוציאו את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם
הירא את־דבר יהוה מעבדי פרעה הניס את־עבדיו ואת־מקנהו אל־הבתים
העשיר לא־ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את־תרומת יהוה לכפר על־נפשתיכם
הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את־כל־דגי הים יאסף להם ומצא להם
המעט מכם כי־הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את־עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם
הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על־פניהם
הנגע במת לכל־נפש אדם וטמא שבעת ימים
המה מי מריבה אשר־רבו בני־ישראל את־יהוה ויקדש בם
הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם
ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו־בה ובענן יומם
האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים
השמר לך פן־תשכח את־יהוה אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים
המסת הגדלת אשר־ראו עיניך והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך יהוה אלהיך כן־יעשה יהוה אלהיך לכל־העמים אשר־אתה ירא מפניהם
השמר לך פן־תשכח את־יהוה אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום
השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם
המסות הגדלת אשר ראו עיניך האתת והמפתים הגדלים ההם
הם קנאוני בלא־אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא־עם בגוי נבל אכעיסם
הנה כלכם בני ישראל הבו לכם דבר ועצה הלם
התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם
המה יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל־שאול אמר לנער ויעבר לפנינו ויעבר ואתה עמד כיום ואשמיעך את־דבר אלהים
הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו את־שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת־מי עשקתי את־מי רצותי ומיד־מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל־בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים
הוּא יִבְנֶה־בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד־עוֹלָם
הִנֵּה עַתָּה הוּא־נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם
הַמֵּת לְבַעְשָׁא בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת לוֹ בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם
הֲלֹא־הֻגַּד לַאדֹנִי אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהוָה וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יְהוָה מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם
הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם
הדבר אשר חזה ישעיהו בן־אמוץ על־יהודה וירושלם
הפארים והצעדות והקשרים ובתי הנפש והלחשים
המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים
הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם
הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבנים
העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם
הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל־יקמו וירשו ארץ ומלאו פני־תבל ערים
המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים
ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים
הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים
הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים
העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה אני יהוה אענם אלהי ישראל לא אעזבם
הן־אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בכם
הן כלם און אפס מעשיהם רוח ותהו נסכיהם
הראשנות הנה־באו וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם
הקבצו כלכם ושמעו מי בהם הגיד את־אלה יהוה אהבו יעשה חפצו בבבל וזרעו כשדים
הנה־אלה מרחוק יבאו והנה־אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים
הן אדני יהוה יעזר־לי מי־הוא ירשיעני הן כלם כבגד יבלו עש יאכלם
הלוא את־היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי־ים דרך לעבר גאולים
הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים
הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים
הנחמים באלים תחת כל־עץ רענן שחטי הילדים בנחלים תחת סעפי הסלעים
הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרף רשע לא־תצומו כיום להשמיע במרום קולכם
הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי־תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם
העם המכעיסים אותי על־פני תמיד זבחים בגנות ומקטרים על־הלבנים
הישבים בקברים ובנצורים ילינו האכלים בשר החזיר ופרק [ומרק] פגלים כליהם
האמרים קרב אליך אל־תגש־בי כי קדשתיך אלה עשן באפי אש יקדת כל־היום
הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם־שלמתי ושלמתי על־חיקם
הלך וקראת את־הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל נאם־יהוה לוא־אפיל פני בכם כי־חסיד אני נאם־יהוה לא אטור לעולם
המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן־תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם
הזכירו לגוים הנה השמיעו על־ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על־ערי יהודה קולם
הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם
האינך ראה מה המה עשים בערי יהודה ובחצות ירושלם
האתי הם מכעסים נאם־יהוה הלוא אתם למען בשת פניהם
הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר־יהוה מאסו וחכמת־מה להם
הנני שלח לדוגים [לדיגים] רבים נאם־יהוה ודיגום ואחרי־כן אשלח לרבים צידים וצדום מעל כל־הר ומעל כל־גבעה ומנקיקי הסלעים
היעשה־לו אדם אלהים והמה לא אלהים
היעזב מצור שדי שלג לבנון אם־ינתשו מים זרים קרים נוזלים
הישלם תחת־טובה רעה כי־כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את־חמתך מהם
הנני על־הנביאם נאם־יהוה הלקחים לשונם וינאמו נאם
הנני שלח ולקחתי את־כל־משפחות צפון נאם־יהוה ואל־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי והבאתים על־הארץ הזאת ועל־ישביה ועל כל־הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם
הלוא ראית מה־העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר יהוה בהם וימאסם ואת־עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם
השכחתם את־רעות אבותיכם ואת־רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעתכם ואת רעת נשיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחצות ירושלם
הנני שקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל־איש יהודה אשר בארץ־מצרים בחרב וברעב עד־כלותם
הדבר אשר דבר יהוה אל־ירמיהו הנביא לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את־ארץ מצרים
היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא־ישב בהן כל־איש ולא־יעבר בהן בן־אדם
הנה נתתי את־פניך חזקים לעמת פניהם ואת־מצחך חזק לעמת מצחם
הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם
החמס קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם
הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים
היא לא־תהיה לכם לסיר ואתם תהיו בתוכה לבשר אל־גבול ישראל אשפט אתכם
האשה המנאפת תחת אישה תקח את־זרים
התשפט אתם התשפוט בן־אדם את־תועבת אבותם הודיעם
הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך־דם
התרומה אשר תרימו ליהוה ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים
העמיקו־שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם
הכה אפרים שרשם יבש פרי בלי־[בל־] יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם
הקיצו שכורים ובכו והיללו כל־שתי יין על־עסיס כי נכרת מפיכם
הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם־תמר ותפוח כל־עצי השדה יבשו כי־הביש ששון מן־בני אדם
הנני מעירם מן־המקום אשר־מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם
השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים
העל זאת לא־תרגז הארץ ואבל כל־יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה [ונשקעה] כיאור מצרים
הוי חשבי־און ופעלי רע על־משכבותם באור הבקר יעשוה כי יש־לאל ידם
הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על־מעוריהם
הנני עשה את־כל־מעניך בעת ההיא והושעתי את־הצלעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה ולשם בכל־הארץ בשתם
הנה אנכי שם את־ירושלם סף־רעל לכל־העמים סביב וגם על־יהודה יהיה במצור על־ירושלם
הושיעה יהוה כי־גמר חסיד כי־פסו אמונים מבני אדם
הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים
הדריכני באמתך ולמדני כי־אתה אלהי ישעי אותך קויתי כל־היום
הושיעה את־עמך וברך את־נחלתך ורעם ונשאם עד־העולם
היצר יחד לבם המבין אל־כל־מעשיהם
היטיבה ברצונך את־ציון תבנה חומות ירושלם
האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם
הבה־לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם
הצילני מטיט ואל־אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי־מים
הנשא שפט הארץ השב גמול על־גאים
הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים
הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים
הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם
הפך את־מימיהם לדם וימת את־דגתם
הבה־לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם
ההפכי הצור אגם־מים חלמיש למעינו־מים
השמים שמים ליהוה והארץ נתן לבני־אדם
הללו את־יהוה כל־גוים שבחוהו כל־האמים
העבר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים
היטיבה יהוה לטובים ולישרים בלבותם
הגדיל יהוה לעשות עמנו היינו שמחים
הללו־יה כי־טוב יהוה זמרו לשמו כי נעים
הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם
הללו יה הללו את־יהוה מן־השמים הללוהו במרומים
הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים
ההרים וכל־גבעות עץ פרי וכל־ארזים
הללו יה שירו ליהוה שיר חדש תהלתו בקהל חסידים
הון עשיר קרית עזו מחתת דלים רישם
הפר מחשבות באין סוד וברב יועצים תקום
התעוף [התעיף] עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה־לו כנפים כנשר ועיף [יעוף] השמים
הנמלים עם לא־עז ויכינו בקיץ לחמם
המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים
הלא־הם יורוך יאמרו לך ומלבם יוצאו מלים
היגאה־גמא בלא בצה ישגה־אחו בלי־מים
הן־אל לא ימאס־תם ולא־יחזיק ביד־מרעים
האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם
הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם
הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא־יועיל בם
הן פראים במדבר יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים
הרפאים יחוללו מתחת מים ושכניהם
הקטפים מלוח עלי־שיח ושרש רתמים לחמם
האמר למלך בליעל רשע אל־נדיבים
התדע על־מפלשי־עב מפלאות תמים דעים
התציא מזרות בעתו ועיש על־בניה תנחם
היכרת ברית עמך תקחנו לעבד עולם
הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים
הייתי שחק לכל־עמי נגינתם כל־היום
השיבנו יהוה אליך ונשוב [ונשובה] חדש ימינו כקדם
הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים
החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם־אני שמקרה אחד יקרה את־כלם
הטה אלהי אזנך ושמע פקחה [פקח] עיניך וראה שממתינו והעיר אשר־נקרא שמך עליה כי לא על־צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על־רחמיך הרבים
השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם
המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה עם־המלך במלאכתו ישבו שם
הוא־היה עם־דויד בפס דמים והפלשתים נאספו־שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים והעם נסו מפני פלשתים
הוא יבנה־לי בית וכננתי את־כסאו עד־עולם
הוא־יבנה בית לשמי והוא יהיה־לי לבן ואני־לו לאב והכינותי כסא מלכותו על־ישראל עד־עולם
הלא הדחתם את־כהני יהוה את־בני אהרן והלוים ותעשו לכם כהנים כעמי הארצות כל־הבא למלא ידו בפר בן־בקר ואילם שבעה והיה כהן ללא אלהים
הלא אתה אלהינו הורשת את־ישבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל ותתנה לזרע אברהם אהבך לעולם
הוא בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון פתח את־דלתות בית־יהוה ויחזקם