פלפולא חריפתא/עבודה זרה/קכב
עבודה זרה/קכב
דע"כ הדקדוק אין אמת. כלומר דאע"ג דקושית רב נחמן איכא לתרוצי' דסיפא דנקט טומאה וטהרה דהוי חבור לרבותא נקט וכ"ש ליין נסך דהוי חביר אפ"ה ע"כ הדקדוק אין אמת וכו':
דהיינו טופח להטפיח. דלישנא דעכבת יין הכי משמע.
מדתני רבי חייא בפירקין דידן דף ע"ב:
ומסיים בברייתא שלו. דכי לא הוי אלא סיומי דברייתא אמתני' א"כ מתני' לא מיירי אלא בהכי דפחסתו צלוחיתו ולא הוה נצוק חבור אבל הא דדחי בגמרא דנצוק תבעי לך היינו כי מצינן למימר דברייתא מילתא באפי נפשה תני לה ולא קאי אמתני' איכא למימר דבאפי נפשיה קתני דפחסתו אבל מתני' תיבעי לך דילמא משום נצוק חבור
ה"ג דבכמה דוכתי:
לא צריכין להאי שינויא דבברייתא לא נזכר רק קלוח שהוא אסור
בעובדא דגישתא. לקמן גם על ידי מציצה ופריך ש"מ דנצוק חבור:
ומודדין ונותנים לתוך כליו של ישראל. דאי המדידה לכליו של עובד כוכבים א"א לומר שיהיו מקטפי' דהיאך ימדוד על ידי קיטוף:
ה"ג שיהו מקטפין:
והוי כח העובד כוכבים. תמיהא לי טובא דכי נמי מקטף מאי מהני דדילמא כשהעובד כוכבים מסייעו יסמוך על העובד כוכבים לבדו וכי נמי העובד כוכבים מקטף הוי כחו דמתסר מאי דנפיק אבראי ולא יזהר אם בא מן היין לתוך כליו וצ"ע ובתוס' וכן במרדכי לא כתב זה הפי' כלל והניחו לרב חסדא בטעמא דנצוק וכתבו דאפ"ה דס"ל לרב חסדא דנצוק חבור מ"מ אין הלכה כמותו דרב ששת דבתראה טפי ס"ל דאינו חבור וכן מר זוטרא דבתראה הוא וכו'. אך קשה לי אדכתבו דרב ששת בתראה דזו לא מכרעה כלל דהא הלכה כבתראי דווקא מאביי ורבא ואילך הוא כדאיתא בכמה דוכתי ועיין בפרק המדיר ובפרק עושין פסין:
נאסר כל היין ע"י נצוק. כדלעיל בקנישקנין:
כר' יוחנן. לקמן:
דאפי' הוי נצוק חבור בעלמא. כי נפל היתירא לגו איסורא עיין לקמן: