פלפולא חריפתא/עבודה זרה/עז

עבודה זרה/עז

ולא בימות הגשמים. ולא קתני ואם זרע אסור כדקתני רישא ולא יעבור תחתיה ואם עבר טמא דאע"ג דאסור לכתחילה לזרוע תתתיה לא אסרו ההנאה בדיעבד כ"כ רבינו בפ"ק דחולין סי' ט':

ה"ג דכיון שנסתלק. מכאן הנאת גוף.

משום דתופסת דמיה. ואע"ג דאינה ניתרת בכך מ"מ כשמוליך כו' נראה כו' הר"ש שם במסכת ערלה:

ה"ג ואפה בו את הפת ונטל הימנו כרכר וארג בו את הבגד:

וההוא גברא כו'. דלקמן דסתם יינן וכ"כ הרי"ף וכתב הר"ן דלכך הוסיף בסתם יינן לפי שהוא סובר דביין ביין מיתוקמא מדקאמר בתמריה ולא אמר ביני דני ולפי' הוצרך להעמידה אסתם יינן לפי שנראה שהוא סובר דקיימא לן כתקנתו של ר"א כדקיימא לן בתקנתו של רשב"ג (בפרק בתרא) דסתם יינן אפי' יין ביין ובי"נ דוקא חבית בחבית וכך הם דברי הרמב"ם בפ"י מהלכות מאכלות אסורות ע"כ:

אלא דרך גדילתה. כמו נשירת עלין דנבייה דמתניתי' דכיון דדרך גדילתה כדרכה נפלו העלין צריכין ביטול:

וקי"ל הלכתא כרב באיסורי. איכא דאמרי דכ"ע שברי שברים מותרין והכא בעבודת כוכבים של חליות והדיוט יכול להחזירה קא מיפלגי ודוקא כשהדיוט כו' כך הוא ברי"ף. וכתב הר"ן ולא תקשי לך אמאי והא קיימא לן (בריש פירקין) דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה דהכא בחד מתרי גווני עסקינן או בשעיקר עבודת כוכבים קיים ולפיכך מתיאש מן השברים ומבטלן או משום דבשברי שברים עסקינן ע"כ והב"י בסי' קמ"ו כתב שלמד תירוץ אחר מדברי הרמב"ם בפ"ח דהא דדייקינן אבל אין הדיוט יכול להחזירה מותרים לאו למימרא דמותרים בלא ביטול כלל אלא דכשהדיוט יכול להחזירם צריכה ביטול לכל קיסם וקיסם וכשאין הדיוט יכול להחזירה א"צ לבטל כל קיסם וקיסם ומ"מ אינה מותרת בלא ביטול כלל ומיהת כשביטל אבר א' ממנה בטלו כל השברים ע"כ:

ת"ר הלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים. לקמן הוא בפרק השוכר (דף ע"א) גרוטאות שברי כלים כספים אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר דאע"ג דמשיכה בעובד כוכבים קני הוי מקח טעות דלאו אדעתא דעובד כוכבים זבן ואי משנתן מעות משך אע"ג דמדינא נמי שרי להחזיר דמקח טעות הוא אפ"ה מוליך הנאה לים המלח דכי הדר ושקל זוזי מחזי כמזבן עבודת כוכבים לעובד כוכבים והכי מפרשינן לה בפ' השוכר עכ"ל הר"ן ומשום דבהשוכר מפרשינן לה מש"ה הראה מקום פ' ההוא אע"ג דקדים מתנייא בפרק ר' ישמעאל: