פלפולא חריפתא/עבודה זרה/סו

עבודה זרה/סו

הלכך אין לסמוך כו'. נ"ל דגרסינן להא קודם ומ"מ היכא כו' כתב הב"י וז"ל והאמת שדבריו צריכין ביאור דכיון דמסיק דאין לסמוך על ראש ושדרה להתיר דג עליהם היכי קאמר דהיכי דמכיר ראש ושדרה לא חיישינן ושמא יש בהן ממין דגים טמאים וכו' ונראה דה"ק כשבא לפנינו דג שאין אנו יודעין מאיזה מין הוא כיון שמכיר ראש ושדרה שרינן ליה ותלינן ליה שטהור הוא אלא שהשירו או נשרו קשקשיו אחר עלייתו ולא חיישינן שמא מסתם המינים טמאים דדמו לטהורים בראש ושדרה דהנהו לא שכיחים בינינו אבל כשבא לפנינו מין דג שאנו יודעים שאין בו קשקשת לא סמכינן על ראש ושדרה להתירו דדלמא מאותן טמאים דדמו רישייהו לטהורים וגם יש להם שדרה הוא ואע"ג דלא שכיח בינינו דלמא אתרמויי אתרמי ומשתכח וליכא למימר כי היכא דהתם חיישת דילמא השירו או נשרו קשקשיו אחר שעלה מן הים ה"נ ניחוש שמא בעלייתן נשרו ואפשר דנשרו אחר שעלה שכיח טפי מנשרו בעלייתן מן המים ודוחק עכ"ל אבל יותר מסתברא ליישב דברי רבינו מה שכתב הטור וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין לסמוך עליהם ומ"מ כתב עובד כוכבים שמביא חבית מלא מחתיכות דגים מלוחים כל דג שמכירין ראשו ושדרתו מותר והשאר אסורין עכ"ל נראה מזה דדוקא בחתיכות מלוחים הוא דשרי וטעמא רבא איכא דגבי חתיכות מלוחים איכא למתלי שקודם המליחה השירו הקליפות בידים שכן דרכן של בני אדם לעשות כן כדי שהמלח יהיה לו יותר כח להבלע בחתיכות מ"מ נראה דחתיכות לאו דוקא אלא משום דלעיל מיניה נקטו חתיכות להתיר בכשהן מתאימות נקטי נמי הכא חתיכות אבל מלוחים נקט הכא בדוקא מטעמא דפרש"י אע"פ שהב"י לשטתו כתב דלאו דוקא ועיין לקמן גבי עוברי דגים: דרש נמי שקץ. דגבי דגים:

מאי פריך מציר דדג כו'. וכ"כ התוספות דבכורות ותימה דהא כבר אמרינן דמדרבנן מיהא אסיר ומה הוצרך עוד לראיות דלקמן: