פלפולא חריפתא/עבודה זרה/נא
עבודה זרה/נא
ואין ישראל רואהו. עיין לקמן ת"ר יושב ישראל בצד עדרו וכו':
אפי' למאן דאמר התיר רבי את הפת. ברי"ף ובגמרא גרסינן אפילו למאן דאמר פלטר עובד כוכבים:
לא תשתעו מיניה. ה"ג גם ברי"ף אבל בגמרא גרסינן בהדיה:
של עמעום גרסינן. ופירושו מלשון גחלים עממות ורואם ומעמעם שבפירוש רש"י בפ' נשא וענינו בכאן שאינה הלכה ברורה לפי שנאסרה במנין וכשהותרה לא הותרה במנין אלא שיצא הדבר להיתר על ידי דבריו של ר' בהני עובדי:
דבמקום שפת ישראל מצויה וברי"ף הגירסא במקום שאין פת ישראל מצויה וכן יש להגיה בדברי רבינו דהא הכי מסיק לקמן ולפי' שבס' הרי"ף שנדפסו בקראקא הוגה בצידו דגיר' הרא"ש במקום שפת וכו' לכך אעתיק בכאן כל לשון הירושלמי כדי להוכיח מתוכו דהגירסא במקום שאין פת וכו' וז"ל פיתן ר' יעקב בר אחא בשם ר' יונתן פת מהלכות של עמעום הוא כך אני אומר מקום שפת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת עובד כוכבים אסורה ועמעמו עליה והתירוה או מקום שאין פת ישראל מצויה ודין הוא שתהא פת עובד כוכבים מותרת ועמעמו עליה ואסרוה אמר רב מנא וכי יש עמעום לאיסור ופת לא כתבשילי עובד כוכבים הוא כך אנו אומרים מקום שאין תבשילי ישראל מצוין בדין הוא שיהו תבשילי עובד כוכבים מותרים אלא כיני מקום שאין פת ישראל מצוין בדין הוא שתהא פת עובדי כוכבים אסורה ועמעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש עכ"ל וכך פירושו כך אני אומר וכו' סתמא דגמרא לפרש היאך היה העמעום וקאמר דיכולני לומר דהכי הוה דבמקום שפת ישראל מצויה וכו' או נימא דהכי הוה מקום שאין פת וכו' ומפרש ר' מנא דאי אפשר לומר במקום שאין פת וכו' דאם כן הוה העמעום לאיסור ולא זו הדרך דדבר שלא נאסר מעולם במנין שיחזיקו העם איסור על ידי דיבור בעלמא שהיה ר' אומר וקאמר תו סתמא דגמרא ופת לא כתבשילי עובד כוכבים הוא דודאי כחדא נינהו ואם כן גם בתבשילי עובד כוכבים נאמר כך דבמקום שאין וכו' דעד כאן לא אמר ר' מנא אלא שאי אפשר לומר דעמעום היה לאיסור אבל החלוקות יכולין להיות אמת דבמקום שפת וכו' הותר על ידי עמעום ובמקום שאין פת וכו' בדין מותרת ואם כן בתבשילי עובד כוכבים דלא היה עמעום והיינו במקום שתבשילי ישראל מצויין אבל במקום שאין וכו' בדין מותרת ומסיק אלא כן הוא דבמקום שאין פת וכו' היה העמעום להתיר הא במקום שפת וכו' קאי באיסור והשתא בתבשילי עובד כוכבים שלא היה עמעום קאי הכל באיסור ובפרק קמא דשבת איתא גם כן זו הסוגיא וגרסינן כך אנו אומרים שאין תבשילי וכו' ועמעמו עליהם ואסרום ולגי' זו צריך לומר דהוה גם כן עמעום על תבשילים וידעו בני ישיבה שהיה לאיסור ומינה פרכי אר' מנא דהא אשכחן עמעום לאיסור ומסיק דאפ"ה עמעום דפת היה להיתר ומיהו לא במקום שפת מצויה אלא במקום שאין וכו' ולגירסא זו ניחא יותר הא דקאמרי רבנן דקסרי וכו' כדברי מי שהוא מתיר דלגי' זו הא דפריך מתבשילי עובד כוכבים וכו' ס"ל לאיסור כי התם ומ"מ לשתי הגרסאות הרי מוכח בהדיא דהגירסא לפי המסקנא במקום שאין וכו':
ובלבד מן הפלטר עיין מה שאכתוב בזה לקמן בסמוך בס"ד:
שיש מקומות שנוהגין בו היתר וכו' ובמקומות שנהגו בו היתר לא פשט וכו' משמע לי דלא פשט איסור כלל ואפילו בשל בעה"ב דומיא דשמן דלקמן וכן ממאי דאמר ר' שמלאי דמייתי רבינו שאמר בימינו תתיר את הפת דעל מה שא"ל ר"י נשיאה שהתיר השמן השיב לו כן אם כן משמע ודאי דומיא דשמן ולישנא גופיה הכי משמע תתיר את הפת דהיינו לגמרי וכן פירש הר"ן לפי שיטתו דסבר דלפום גמרא דילן צריכא למימר דאף על גב דאמרי רב דימי ורב יוסף כסבורים העם וכו' ולא התיר ר' דאינהו הכי סברי אבל איכא מאן דפליג וס"ל דאה"נ דר' התיר את הפת ור' חלבו ור' יוחנן אליביה הוא דפליגי היאך התיר מפרש דהא דר' שמלאי תתיר לגמרי קא"ל ואפילו מבעה"ב ע"ש וא"כ לרבינו שהביאו לראיה על שלא פשט איסורו ודאי מוכח דהיכא דלא פשט איסורו דלגמרי לא פשט ואפילו בשל בעה"ב ומש"ה היה לו להתיר ג"כ בשל בעה"ב אי לאו דהוה קרי ליה ב"ד שריא וגם מה שחוזר רבינו על הירושלמי דלעיל ולא נקט מיניה אלא והתירוהו וכו' במקום שאין פת וכו' ולא הזכיר סופו דובלבד מן הפלטר איכא למשמע נמי דס"ל דהתירוהו במקום שאין פת וכו' לגמרי הותר ואפי' של בעה"ב וברוב מקומות פזורינו אין פלטר ישראל וא"כ אין פת ישראל מצוי כי פת בעה"ב דישראל אינו עומד למכור אלא לעצמו אפאו ולפי זה סובר רבינו דהא ובלבד מן הפלטר דבירושלמי לרבנן דקסרי אתמר ולא אליבא דסתם ירושלמי דלסתמא הכל מותר ועוד ראה גם זה שבירושלמי עצמו מסיים בהא דובלבד וכו' ולא עבדין כן אלא רבינו כשהעתיק הירושלמי לא העתיק אלא כמו שהעתיקו הרי"ף כי כן דרכו להעתיק שיטתו ודבריו ראשונה ועוד אני אומר דהירושלמי דבפרק כל שעה דמייתי ליה רבינו מוכח בבירור דבמקום כשנהגו היתר לגמרי נהגו היתר ואפילו בפת של בעה"ב דאלת"ה לא ה"ל לסתום אלא לפרש דמותר אף באכילה דהיינו בפת של פלטר דוקא כי היכי דלא אתי למיטעי ועוד שהיה יכול לאוקמא למתניתין אף במקום שנהגו לאכול וכו' ובפת של בעה"ב ומש"ה לא קתני מותר באכילה אלא ודאי דלאותו ירושלמי במקום שנהגו היתר והיינו טעמא כדאמרינן לפי גמרא דהכא דבאותן המקומות לא פשט איסורו ומסתמא לגמרי לא פשט כדפרישינן והיינו נמי סתמא דירושלמי דהכא דעמעמו להתיר לגמרי הוה והא דאמרינן ובלבד מן הפלטר דוקא לרבנן דקסרי וגם מדאמר סתמא דירושלמי אח"כ ולא עבדינן כן מוכח נמי דלסתמא דירושלמי היתר אף בשל בעה"ב והארכתי בזה להציל בעל הטורים שכתב בסי' קי"ב דלדעת א"א הראש ז"ל אין חילוק בין פת של בעה"ב לשל פלטר והשיג עליו הב"י שלא ידע זו מנין לו שהרי הרא"ש כתב לישנא דר' חלבו דמדכיר פלטר וגם הירושלמי דאמר הלכה כדברי המתיר ובלבד מן הפלטר וכן כתב בפירוש בתשובה כלל י"ט וכו' ע"כ ולפי מה שכתבתי יפה כיון בעל הטורים שכן דעת אביו ז"ל מכל הלין שכתבתי וממה שכתב לישנא דרבי חלבו דמדכיר פלטר וכן הירושלמי דאמר ובלבד כו' אינה הוכחה כלל דמשום כך הכי ס"ל דליתא אלא שהעתיק הגמ' ועליו הירושלמי מדברי הרי"ף כמנהגו של רבינו אבל אח"כ כתב להוכיח פסק הלכה וכתב מדקאמר תלמודא כו' וכל הדברים שהאריך בהן ומכולן יש להוכיח דס"ל לרבינו דבמקומות שנהגו היתר היינו בכל נהגו ואין חילוק בין של בעה"ב לשל פלטר כדברי בעל הטורים ואע"ג דבקצור לא כתב כן וחילק בין של בעה"ב לשל פלטר ומשמע דהבין דברי רבינו כמו שהבינו הב"י אפ"ה דבריו שבטור עדיפי משום דאחרונים הן דודאי הוא שהקיצור חיבר ראשונה לכלול כל הדינין על דעת אביו ז"ל בקצור לשון ומתוכו היה נקל לו יותר לחבר חיבורו הטורים ומכיון דאחרונים הן איכא למימר ודאי דבתר הכי דייק וקמא עליה דמלתא דדעת אביו ז"ל שלא לחלק ומכל הלין שכתבתי ועם זה שכתבתי אף ע"פ שלא באתי להכריע להתיר של בעה"ב כי מדברי הטור עצמו משמע שלא לפסוק כדברי אביו בזה וכ"ש הכרעת האחרונים ז"ל מ"מ שלש אלה עשיתי בזה חדא לפרש דברי רבינו שנית שלא לעשות בעל הטורים כטועה בדברי אביו ז"ל שלישית כי ראיתי בני כפרים ועיירות קטנות שאין נזהרין מפתן של בעה"ב ואין מוחה ולכן שמתי לבי להתבונן בדבר כדי להיות מן המלמדין סנגוריא על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון שלא מיחו בדבר:
הא לאו הכי הוה מתירו. כדלקמן גבי שמן: