פלפולא חריפתא/עבודה זרה/מה

עבודה זרה/מה

דרבנן לא הודו לו. כלומר משום דרבנן לא הודו לו לר"ש בן גודא וקשיא לי וכי נמי רבנן דר"ש לא הודו הא איכא רבנן דמתני' דמתירין ולכאורה איכא למימר דמ"מ אזלינן לחומרא כמ"ש רבינו לעיל בפלוגתא דלסמוך בו כרעי המטה אבל אינה ראיה כלל דהתם בגמ' אמרינן והלכתא כמאן דאסור ואפשר דלאו מטעמא דאזלינן לחומרא אלא דתלמודא הכי ס"ל למיסר ורבינו כתב דאנן אזלינן לחומרא אבל טעמא הוה משום דבגמרא פסק לחומרא וא"כ היכא דלא איפסק הלכתא בגמ' מסתמא אית לן למפסק כרבנן דמתני' ועוד ק"ל דמעיקרא לאו קושיא אמאי דמחמירין בכסי למאי דמסיק רבינו התם שהיו עשוין ממין אדמה וכו' ועוד הקשתי כבר לעיל דהך קושיא אמאי דמחמירין בכסי כ"ש דקשה לפי' רבינו ואמאי מקשה לה על רש"י לכן הקרוב אלי שכל זו הבבא דרש"י פי' וכו' לאו דברי רבינו הן כלל אלא מאן דהוא שכתב כן והסופרים טעו וכתבוהו בפנים ובקצור וטי"ד סי' קל"ה לא נזכר מזה כלום

ותו לא בלעי. כדלקמן גבי כסי:

ואפ"ה הצריכו עירוי לפי שהיו זפותים. ומיהו אין זה מוכרח דדילמא טעמא משום דחיישינן שמא נתן בהן העובד כוכבים יין והניח בהן מעל"ע (דאע"ג דאין מכניסין לקיום איכא למיחש למעל"ע דהא כתבתי לעיל בשם המרדכי דמכניסן לקיום היינו לג' ימים) והפליט כל היין שכבר בלע כדלעיל בתשובת השאלה והוו כחדשים שהניח בהן העובד כוכבים יין ונבלע בזפת ולא קשיא דסתמא אמרינן כיון דליכא למיטעי אלא לחומרא לאסור בכי נמי ידעינן שלא הניח בו יין מעל"ע וכדכתב רבינו לעיל גבי ריפוי ממון:

כי סתם נודות אין מכניסן לקיום. כלומר דליכא למימר דהיינו טעמא דצריך עירוי לפי שהן כלים שמכניסים בהן לקיום דגזרינן בהו אפי' לפי שעה כדלקמן והא דנודות אין מכניסן לקיום מוכח לקמן בסמוך מתוך פירש"י עצמו:

דנודות וקנקנים אין סי' שוה. ולקמן תנא ברייתא בקנקנים שוה בלשון דקתני הכא גבי נודות תוספות:

ומשמע מדבריו דכל כלי חרס אע"פ שאין מכניסו וכו'. מדתלה טעם דבריו בבליעה ולא ה"ל לתלות טעמא אלא במה שמכניסו לקיום תוספות:

במזופפת . והא דמחמירין בעור יותר במזופף משום דעור וחרס שניין מהדדי וכן פירש"י התם בהדיא דבכלי חרס מקילן טפי כי לא הוה מזופף ועיין לקמן:

קסבר כל שמכניסו וכו'. משמע הא כל דבר שאין מכניסו לקיום לא גזרו תוספות ועיין לקמן בסמוך:

דלא ליתי למטעי. להקל:

אפי' לזמן מרובה לא גזרינן. דאי גזרינן באין מכניסין לקיום בזמן מרובה אף לפי שעה לתסר כיון דלזמן מרובה אסור ולא הוה גזרה לגזרה דהא אי לא הא לא קיימא הא דמכיון דלפי שעה שרי לא קיימא לזמן מרובה שאין ביד כל אדם לתת שיעורין בין זמן מרובה לזמן מועט:

ולקמן סבר למימר. גבי בר עידי טייעא:

ה"מ נודות וכו'. כלומר אע"ג דהשתא מפרשי' דנודות וקנקנים שוין מ"מ סבר למימר ה"מ נודות דאע"ג דמכניסן וכו':

אפילו חדשים. וז"ל התוספות פירש חדשים שדומה שלא היה בהן יין מעולם:

והזפת מבליעו. ומסיימי התוספות אע"פ שאין מכניסין לקיום צריכין עירוי מפני שהזפת מבליע אף בפעם אחת:

אפי' חדשים צריכין עירוי. כדין נודות תוספות כתבו דכן נמי במגע עובד כוכבים בשלנו:

ור"י היה אומר דבימיהם וכו'. משום דקשה על מנהג לקנותם חדשים מן העובד כוכבים ואין עושין בהן לא עירוי ולא הגעלה כמו שכתבו התוספות:

חור ר"ת להתיר כלי עץ הזפותים בשכשוך פירש אף בשלנו שנגע בהן עובד כוכבים וכן כתבו התוספות בהדיא ועיין לקמן ובספר התרומה מ"ש שם בס"ד:

לפי שתדירה ביין. לשון התוספות שטרודה ביין:

ואין תדירין בהו כל כך. לשון התוספות ואין טרודות כל כך:

ועוד דסתם כלים מזופפים אית ביה פילי וכו'. אבל לר"ת לא קשיא דאפילו הכי שאני גת דתדירה ביין ומש"ה כי אית ביה פילי אסור:

כשנגע בהן עובד כוכבים. כלומר בשלנו דאמרן לעיל דאף בהן התיר ר"ת כמ"ש שם בשם התוספות וקאמר רבינו דבספר התרומה כתב דדוקא בדיעבד התיר והיינו נמי הא דכתבו התוספות בשם רבינו ברוך והוא בעל ספר התרומה: