פירוש קדמון על ספר חסידים/רנח
ספר חסידים רנח
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
מה כו'. נ"א שבבראשית בסוף התיבות: ואילו היינו אומרים זולת היינו מחסרים פעמים אמת ר"ל שלא היו אומרים ששה פעמים בפעם אחת אלא הזולת היה מפסיק ביניהם ושני פעמים אמת היינו אומרים לאחר זולת בעזרת וכן איתא במהרי"ל בהלכות ר"ה: נ"א יום אחד יום הכיפורים יום הדין הוא בתחילתו של עולם רמוז ור"ל כיון שי"ה רמוז בתחילתו של עולם ע"כ צריכין לעשות כן ולא היו מחסרים ב' פעמים אמת כנ"ל. נ"א וי"ה ור"ה אמת חותמו ואמת כתיבתו למפרע בבראשית בראשית ברא אלהים את ר"ל במלת בראשית ברא אלהים ס"ת אמת אבל לא כסדרן אלא למפרע והתי"ו שבבראשית כתיב תחלה היא סוף אמת ומרמז לך מה שהיא ראשית הוא אמת כתיבתו ואמת חתימתו דהיינו ר"ה וי"ה שהן יום הכתיבה ויום החתימה וזה עוד רמוז על ר"ה וי"ה שהן בתחלת מעשיו: ובמה אנו כו' ר"ל הרי אמרינן מה שהוא ראשית הוא יום אמת הכתיבה ואמת החתימ' ומנ"ל שר"ה הוא ראשית וקאמר כדאמרינן כו' וי"ה כו': ועוד דרשו שבר"ה כו' ר"ל כדאי' בר"ה דף ח' וממאי דתשרי הוא דכתיב חודש וגו' ע"ש. יום אחד שנשאר בשנה ר"ל והרי י"ה נרמז בתחלת מעשיו. נ"א קיימ' בר"ה ובי"ה יושב על כסא דין מזרה וגו' וכתוב א' אומר מזרה וגו' וסמוך ליה והוכן בחסד כסא ולכך צריך לומר כו' ולא זולת כדאי' בסמוך כשאומר זולת אין אומר כך ר"ל במשלי כ"ח כתיב וסעד בחסד כסאו דמשמע כמו והוכן: ובדניאל כו' ושני כו' ר"ל פעם שני כתיב ודינא וגי' דהוי כאילו כתיב שני פעמים יושב על כסא דין א' לר"ה ואחד לי"ה ולכך צ"ל כסאו נכון כו' כנ"ל: ועוד דאמר ראש דברך אמת כמו בראשית ברא אלהים ר"ל שמלת האלו הן ראש דבר ה' וס"ת אמת למפרע: ובר"ה דיוה"כ וחתמנו ודברך מלכנו אמת וקיי' לעד ר"ל חיתום וסיום של ר"ה וי"ה הוא ודברך מלכנו אמת וקיים לעד שאף בי"ה מסיימים כך וכן איתא ברמב"ם בסדר תפלת י"ה וזהו שכתב אלמא בתרווייהו אמרינן אמת דהיינו כמו ראש דבר ה' מפני שהן נמי נקראין ראשית: כמו כן אמר ודברך מלכנו אמת כו' ר"ל כמו כן מלת אמת אמר ודברך מלכנו אמת וקיים לעד ודבר שהוא קיים לעד הוא אמת ובאמת ויציב אומר ודבריו חיים וקיימים דהיינו שהן אמיתיים וכשאומר זולת אין אומר כך ע"כ אין אומרים זולת בר"ה ובי"ה. נ"א וכשאומר זולת אין אומר כך ובתהלים כתיב גלמי וגו' ועל ספרך כולם יכתבו: באמור אל הכהנים בכל המועדות כתיב יום ר"ל בכל המועדות נזכר בפנחם יום כמו בפ' אמור חוץ אחד שלא נזכר שם והיינו דאמרינן כו' כלומר שלו כו' ור"ל והיינו דכתיב על ספרך כולם יכתבו ספר ויקרא נקרא בפרט ספרך מפני שכולם כמעט מצות ועניני ה' ושם באמור כולם נכתבו אף בי"ה כתיב יום שגם י"ה שלו הוא כדמסיים כלומר שלו בו' אומר הפסוק ימים יוצרו מה שלא נכתב בספרך אלא בספר וידבר בפנחם אלו הימים שהשטן והיצר הרע יכול לקטרג עליהם לא כתיב יום בא' מפני ששלו הוא י"ה ואין השטן יכול לקטרג והיינו כו' זה י"ה משום דקשה למדרש דלפי סדר הימים הים לו לומר יום ראשון כדכתיב יום שני ושאר הימים אלא להכי נכתב יום אחד שבא לומר שיש יום אחד שלא נכתב יום זה י"ה שהוא אחד ושלו הוא כו' ולפי מה שכתב לעיל שנשאר משנה יום אחד משס"ה ימים נמי יוצדק המדרש מה שאמר יום אחד זה י"ה וכתב ולכך כו' ולא אחד בהם בא' דהיינו הכתוב באל"ף דר"ל דלא באחד מהם יכול לקטרג וקרינן ולו בוא"ו והוא נתינת טעם למה לא יוכל לקטרג משום ששלו הוא י"ה: