פירוש קדמון על ספר חסידים/קנח
ספר חסידים קנח
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
יראת וגו'. נ"א יראת ה' ראשית דעת ויראת ה' לא בחרו אז תבין יראת ה' יראת ה' שנאת רע וגו' תחלת חכמה וגו' יראת ה' תוסיף וגו' הולך בישרו וגו' וכו' עד שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל וזהו שכתב הרי ח"י יראות כו' ור"ל בספר משלי י"ח יראת ה': ועוד ח"י ירא' כנגד כו' וזהו שנא' יראת ה' מקור חיים לסור ממוקשי מות ר"ל פסוק זה הוא מח"י ירא ה' שבספר משלי לרמז שאם תירא הקב"ה כו' כנ"ל: כשרצה אברהם כו' ר"ל כדאי' במפרשים דנסיון של אברהם הוא יותר מנסיון של יצחק שהיה הולך לשחוט וע"כ היה אברהם נקרא ירא אלהים כשרצה כו' כנ"ל מזה מוכח כנ"ל הרי ח"י מיני טרפות כו' אפילו נוטלים חיי.י כו' כנ"ל: י"ח ירא כנגד ח"י ברכות ר"ל דמלת ירא ח"י פעמים במשלי בא ללמוד שלכל הפחות בח"י ברכות שבתפלה בסוף כל ברכה וברכה יהיה ביראה ובכוונה ואם תאמר חכם ירא וגו'. ר"ל כיון שמלת ירא לחוד מורה לן שיהיה ביראה ובכוונה לכל התחות בסוף כל ברכה וברכה שבח"י ברכות א"כ כלא כתיב חכם ירא וגו' לפ"ז מלת ירא י"ט פעמים במשלי ומשני: אין בו כו' ר"ל אין בו מלת ה' ברכת ולמלשינים כנגדו ור"ל שח"י פעמים כתיב מלת ה' במשלי כנגד ח"י ברכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה אבל ברכת ולמלשינים ביבנה תקנו לכך לא כתיב כנגדו מלת ה' אלא מלת ירא לחוד: ואם תאמר בז לדבר וגו' וירא מצוה וגו' ר"ל שכתוב עוד במשלי מלת ירא ומשני: כנגדו מגן שפותח בברוך ר"ל וכתיב מלת ירא נגד ברוך שפותח מגן לכך כתיב ירא מצוה לרמז שלכתחילה צריך לכוין ולירא בכל המצוה דהיינו בכל התפלה לכך תקנו מל' ברוך בהתחלת התפלה ואם לא יכול יכוין באחת בכולה שהוא אבות שפותח בברוך וזהו שכתב: שנאמר עבדו את ה' ביראה ר"ל עבודה היא תפלה וכתיב ביראה משמע שכל העבודה תהא ביראה: וכתיב יראוך עם שמש עם דמדומי חמה תפלה ר"ל שדרשו חז"ל מפסוק זה עם דמדומי חמה תפלה ונקוט במלת יראוך תפלה דמשמע דכל התפלה יהא ביראה: אלא בכל תיבות יחשוב כו' ר"ל לכך בתחלת מגן ברוך כנגד ירא ללמוד על כל התפלה שלא ירוץ כו' חובה לך כו' כאיתא בפרק תפלת השחר ר"א אומר העושה תפלתי קבע אין תפלתו תחנונים: ואם באת להללו ולשבחו כו' ר"ל כשמתאוה לשבח קול נעים ומרצים ומאהבים בלא ניגון ומי מקובל בתמיה שודאי אינו מקובל אלא כשמתאוה וזהו שמסיים לפיכך אין כו': לכן ברא הקב"ה קריאת הגבר כו' ר"ל הגבר אינו מקדים קריאתו קודם זמן קריאתו וגם משך קריאתו אינו ממהר בפעם אחד יותר אלא בכל פעם משך קריאתו שוה וביראתו ללמוד כו': ולכך אמר דוד באות למ"ד ר"ל באותו מזמור יש כל אלפא ביתא ובאות למ"ד שהוא ל' לימוד אמר לימוד היראה לכו בנים וגו': ולכך אמר לכו בנים וגו' יראת ה' אלמדכם זה לימוד סוד היראה ר"ל מי שלומד כשהוא בן דהיינו בילדותו יכול ללמוד יסוד וסוד היראה כי הבן שהנהיג אותו אביו מילדותו כו' כנ"ל: ל' גדול מכל האותיות כו' ר"ל צורת הל' עולם למעלה מן כל האותיות כי לימוד כו' שנא' מי יתן וגו' הרי כו' דמוכח מזה דלא אמר אלא מי וגו' ליראה וגו' דיראה גדול מן הכל כך צורת הלמד שלמד על היראה עולה למעלה מן כל האותיות: ושמה גדול כו' ר"ל ושמ' למ"ד משום שלמד על היראה גדול מכל כדאמרינן גדול התלמוד וכו': וכתיב אשרי וגו' ר"ל שהוא מאושר משום שירא ה' שמכח זה במצותיו חפץ מאד: