פירוש קדמון על ספר חסידים/קנה
ספר חסידים קנה
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
זה יסוד לימוד היראה יסוד יראי אלהים. ר"ל הבא ללמוד וללמד ולהרגיל עצמו ביראה ולעשות יסוד ליראה כדי שיראה יהיה בנוי על היסוד לחיזוק זה הוא היסוד שצריך ליסוד ירא אלקים שכל הדבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך היודע המחשבות כדפי' רש"י בחומש על הפסוק ולפני עור לא תתן מכשול ויראי' מאלקיך שתתן לחבירך עצה ההוגנת לו ע"ש: תחלת חכמה כו'. דהיינו גם זה היא מיסוד שתהא תחלת לימוד חכמה יראת ה' ומפרש דבריו יסוד יראי אלהים הוא. כשתבא כו' אם היה שואל לך עצה מה היית משיב לו. שפעמים עושה אדם דבר אחד משום שיש לו טעם בדבר אבל אין אותו טעם כדאי שיעשה אותו דבר בשביל זה רק שעשה דבר זה משום איזה טובה שיבא לו בזה או שלא יגיע אליו דבר רע דהוא יודע בעצמו שאינו נכון לעשות אותו דבר משום זה ואם היה שואל לו אחר עצה אי לעשות היה מוכרח לירא אלקים וליתן לו עצה שלא לעשות כאשר בלבבו ע"כ לא יעשה גם הוא אותו דבר. וכן אמר ותפארת לו מן האדם כו'. ר"ל מה שאמר בפרקי אבות רבי אומר איזה היא דרך ישרה כו' ותפארת כו' ה"ק שדרך ישרה שיבור לו האדם הוא באם שאותו דרך טוב לו וגם יעץ לשואל לו על אותו דרך שיעשה ונכון לעשותו. ראשית חכמה קנה חכמה כשגיע כו'. ר"ל היסוד יראת ה' הנ"ל הוא זה שאמר שלמה ראשית חכמה קנה חכמה שיקנה ראשית כל חכמה דהיינו יראת ה' שהיא עיקר ויסוד החכמה והוא זה כשיגיע בנך כו' שיאמר יראת ה' ראשית דעת וזה כו'. ועוד מכל ראשית תתן לו ראשית כל וגו'. ר"ל מכל דבר ראשית תתן לו ודבר זה נלמד ממלת כל הנאמר בפסוק ראשית וגו' ונלמד ג"כ מדלא כתיב ראשית דעת יראת ה' כמו ראשית חכמה יראת ה' שמע מיניה דפסוק בא ג"כ לרמז שיראת ה' הוא אם תתן מכל הראשית ליראת ה': וכן כו' ביום ובלילה. שגם הלילה יש בה הנאה לבריות כגון לנוח בה כאי' במדרש וכיוצא בו הנאות ששייכין דורוא בלילה. וכה"א כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' שהוא מעריב כו'. ר"ל דה"ק הפסוק כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך שהן עשר עיין בפי' א"ע ובכללן חמה ולבנה ומכאן מעריב ערבים ויוצר אור ומהנה לבריות ולולי אור הלבנה והכוכבים לא ישאר חי וצומח עיין א"ע תהלים סי' קל"ו ואמר שוב הפסוק מה אנוש וגו' ר"ל תמוה הוא מה אנוש וגו' שתהנה אותו בכל זה: וכשאתה כו' וכתיב יראת ה' ראשית דעת. ר"ל מלת דעת בא להורות שיראת ה' תהיה ראשית לכשתבא שוב לידי שכל ודעת דהיינו כשאתה עומד משנתך: ועל הידים שהוא מתחלה. ר"ל למה נוטל ידים תחלה ומברך על נ"י קודם שמברך ונותן שבח לאל על אחד משאר אברים ומשני לפי שהן קודם נטילה בחזקת טומאה לכך נוטלים תחלה לטהרה לברך בטהרה וגם מפני שהוא סכנה בנגיעת ידיו קודם נטילה ע"כ צריך ליטול ידיו תחלה. יצר טוב כו'. ר"ל האיך אמרינן שנברא הכל לכבודו ושלא לחטוא לו והרי ברא הקב"ה היצה"ר להסית הבריות לחטוא ומתרץ ואמר בריאת היצה"ר טוב לצדיק כו': והוא פעמים כו' ספק. ר"ל שהוא ספק אם נשיג אותו תאות נפשו בפעם אחת כמו שכתב בסמוך ולפיכך כו' ותאות רגע ספק כו'. הרי יצה"ר טוב לאדם שאילו כו'. ר"ל ועוד יש טובה בבריאות יצה"ר הרי יצה"ר טוב לאדם כו'. כשיבא לידך שום דבר שלא ברצון הקב"ה ומפני כו'. ר"ל כשיבא לידך מצות עשה או לא תעשה שאם לא תעשה המצות או תעבור על מצות לא תעשה הוא נגד רצון הקב"ה ומפני הבושה אתה מונע אותו שקשה לעשות המצות עשה ומפליא בעיניך הדבר שלא לעבור על ל"ת. או שיש כו' לעבור או לעשות. ר"ל שהיצה"ר מתגבר עליך לעבור על ל"ת ושלא לעשות המצות עשה. וכ"ש זה הדבר שאינו כ"כ גדול שמתגבר עליך יצרך. ר"ל זה הדבר שמתגבר יצרך אינו כ"כ גדול כמות או יסורים כ"ש שתהיה מתגבר על יצרך ותעשה רצון הקב"ה: ומקבל שכר כו' ויגיע וגו' אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. ר"ל משום שיבוטל היצה"ר לימות המשיח. שלא תאמר הרי המצות שקולות קלות כחמורות. ר"ל אע"פ שאמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה כו' לענין זהירות בלבד הוא אומר אבל אם באים לידך שתי מצות אחת קלה והאחת חמורה ואין לאל ידך לעשות שתיהן כאחת תעזוב הקלה ותעשה החמורה שיש לך שכר יותר על עשייתה: וכל דבר שבא לידך לעשות כו' חסיד שוטה כו'. ר"ל אם בא לידך לעשות דבר חסידות ואינך עושה מפני הבושת כו'. ואם גנבת תודה ותעמוד לך ואם הבושת כו'. ר"ל שאם גנבת תורה ואומר הודאה תעמוד לך לעזרה ולהגן ואם הבושת הודאה מלבנת פניך הרי כו': וחשב כו' כי כל העולם נדון כו' שנאמר תחת וגו'. ר"ל ר"ל מנא לן זה שאמרנו שהמונע המצוה מפני הבושת שיתבייש בפרהסי'. מפני שהקב"ה דן את האדם מדה במדה וחשב לך שתי אותיות כף כפופה וכף פשוטה דהיינו כף מאזנים נגד כף מאזנים ואחר הכף הלמ"ד בא"ב וכל כף משני הכפים עם הלמ"ד יש מלת כל והנה פי' כ"ף כ"ף כל כל שמרמז על מלת כי כל סאון סאון ועל מלת תחת וגו' ערב כל ועבדת וגו' ובחוסר כל שהעולם נידון מדה במדה במשמעות הפסוקים האלו: וכל המרחם כו' אותן עצמן כו' ויהפכו לו לשונאיו. ר"ל נמי הטעם משום מדה במדה כשם שהוא היה אכזר על מי שהיה לו לרחם עליו ורחמן על מי שלא היה מן הדין לרחם עליו נעשה אכזר עליו ויהפך לו לשונאו וזה נמי מה שמסיים. לפיכך האב כו' אותו שהוא מואס ירשנו. דהיינו נמי מדה במדה שנעשה היפך רצונו ודעתו: