פירוש קדמון על ספר חסידים/נד
ספר חסידים נד
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
איזה היא כו' והעבירה קלה כו'. ר"ל העבירה היא קלה בעיני בני אדם לעבור עליה אבל באמת וחמורה היא למעלה ומסיים העבירה ההיא היא הבושה כו': או מצערו בפני כו' ר"ל מביישו ומשום דכאן מיירי בצער בושתו דהיינו שדואג על בשתו דדמי בושת יש להם קצבה סלע מנה מאתיים ד' מאות לכך אמר לשון מצערו בפני כו' ולכך קאמר נמי בפני מי שמתבייש ומצטער דהיינו שמצער ודואג על בושתו כנ"ל: שאילו היה כו' מתבייש אח"כ ר"ל לכך חשיב כרציחה: מי שבייש את חבירו ומצטער ר"ל מצטער על בושתו כנ"ל יאמר לו דע כי רעתך רבה כי שפכת כו' דאם אמר לו כן ישמע לו לפייס את חבירו עד שיתפייס: ושלא תלבין פני אדם ר"ל אף אם התחיל חברו לביישו לא ילבין לו אלא יהא עלוב ולא עולב שומע חרפתו ואינו משיב כמו שמסיק: כי דרכו כו' ר"ל למה כן כי דרכן של בעלי תשובה כו' ואדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ונמצא כל העולם נחשבים כבעלי תשובה לכך יעשו כדרכו של בעלי תשובה כנ"ל וזהו שכתב: להיות מאד מאד כו' ר"ל שומעים חרפתן ואינם משיבים אף יש להם להשיב ולבייש חבירו כנגדו: וסבול את המביישי' מדה כנגד מדה בזה כו' ר"ל אם אמר לך זכור מעשיך הראשונים סבול את המביישים מדה כנגד מדה בזה דהיינו אם אתה אמרת לפעמים לחבירך כן וביישתו ע"כ סבול ג"כ אותן שמביישין אותך כן מדה כנגד מדה בדבר זה ובזה יתכפר עונך: כי הבושה שופכת את הדם ומסירה את העון ר"ל שיש עבירות שאינן מכופרים בתשובה וי"ה ויסורי' ומיתה ממרקת ובושה הוי כשפיכות דם ומסירה את העון וכן מצינו בתלמוד ירושלמי רוצח שבא לעיר כו' משום דבמשנתינו שנינו רוצח שגלה לעיר המקלט ורצו אנשי העיר לכבדו דצריך לומר רוצח אני דמשמע דוקא לאנשי עיר מקלט צריך לומר כן כי היכי דתהוי ליה כפרה שהרי מכח הרציחה נס לשם ע"כ יאמר לאנשי העיר רוצח אני אבל אם אנשי עיר אחרת רוצים לכבדו אין צריך לומר להם רוצח אני לכך מביא תלמוד ירושלמי שאמר רוצח שבא לעיר כו' דמשמע לאיזה עיר שבא אף דאינו עיר מקלט והיו מכבדים אותו צריך לומר כו':