פירוש קדמון על ספר חסידים/יג
ספר חסידים יג
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
יסוד היראה הוא נסיון כו' עיקר היראה נכרת בעת הנסיון. ר"ל אם עומד בנסיון נכר לכל שהוא ירא שמים ומפני זה מוכח דיסוד היראה הוא נסיון וכמו שנכרת כו' כמו דוד שנסה אותו הקב"ה באשם ה"ה בת שבע כך נכרת היראה בכל מיני יצרים לכך מנסה הקב"ה ג"כ בשאר דברים כמו שמבואר בסמוך והקב"ה אינו מביא כו' ק"ל למה מביא הקב"ה האדם לידי נסיון הלא הכל גלוי לפניו שיכול לעמוד בנסיון וע"ז אמר והקב"ה כו' ור"ל אין הקב"ה מביא כל אדם לידי נסיון כי הכל גלוי לפניו כנ"ל אלא כו' בא השטן שהוא מדת הדין לפני הקב"ה כו' ור"ל שהשטן אומר אעפ"י שלפניך גלוי אין גלוי לבריות שהוא ירא ה' יותר משאר בני אדם ואין הדין נותן לכך אמר מלת שהוא מדת הדין לעשות לו טובה יותר משאר בני אדם עד שגלוי לכל שהוא ירא ה' דהיינו שיעמוד בנסיון שלא יאמרו הבריות ח"ו משוא פנים יש בדבר ומשום זה מביאו הקב"ה לידי נסיון אעפ"י שיודע שיעמוד בנסיון כדי שיהיה ניכר לכל שלא לחנם עושה לו הקב"ה טובה יותר משאר בני אדם וראוי הוא לפי הדין לקבל הטובה: לכך צדיקים נשבעים ליצרן לכובשו ר"ל לפי שהשטן שהוא היצר הרע בא לקטרג שלא יתכן כו' לכך נשבעין ליצרן לכובשו כדי לבטל קטרוגו: נסהו כו' ר"ל ולא עמד בנסיון במחיית עמלק וניטל מזרעו המלוכה וכן אברהם נסה בעקדת יצחק וכן נסה איוב כידוע ועמדו בנסיון לכך שוב לא היה שום קטרוג על הטובות שעשה להם הקב"ה: לעול' כו' ר"ל לפי שאמרינן לעיל שלכך מביא הקב"ה האדם לידי נסיון שלא יאמרו הבריות משוא פנים יש בדבר ע"כ יהא אדם ערום כו' כדי כו' ומקובל על הבריות ואז יאמרו שהוא ראוי לטובות שבאים עליו ומתוך זה לא יהא קטרוג עליו לבא לידי נסיון ואע"פ שאמרתי שיהא ערום כו' להתקבל על הבריות ישקול בדעתו שאם יעשה דבר להתקבל על הבריות שיהא לכבוד שמים ולא יעשה שום דבר להתקבל על הבריות ויהא ח"ו נגד כבוד שמי"לכך מסיים ולכבוד שמי' דהיינו שיהא ירא שמים בדבר זה ולא יעשה הדבר הזה אע"פ שאינו מתקבל על הבריות אם לא יעשה הדבר הזה שכיון שמפני יראת שמים מונע מלעשות הדבר אף שלע"ע אינו מתקובל בעיני הבריות שלבסוף יודע הדבר שמפני יראת שמים מונע מלעשות הדבר ויהא מקובל בעיני הבריות ואפילו דבריו יהיה נשמעים מאחר שנודע שכל עניניו הם לש"ש וזהו שמסיים וכל אדם שהוא ירא שמים לסוף כו' לסוף דייקי כנ"ל: אדם שיש בו תורה כו' ר"ל שכתבתי כל אדם שהוא ירא שמים כו' ולא כתבתי גם שבן אדם שלומד תורה דבריו נשמעים משום דפסוק סוף דבר וגו' דוקא קאמר שירא שמים דבריו נשמעים ולא אמרינן דפסוק נקט ירא שמים ומכ"ש מי שלומד תור' שהרי תלמוד גדול ממעשה לכך אמר אע"פ שתלמיד גדול ממעשה אין דבריו נשמעים כמו ירא שמים שהוא בעל מעשה כי אדם שיש בו תורה שהן מפתחות הפנימיות ואין בו מעשים שהן מפתחות החיצוניות שתלמוד גדול ממעשה הוא דומה למי שמסרו לו כו' בהי עייל בפנימות ואיך יכנוס לחיצוניות כיון שלא מסרו לו המפתחות החיצוניות וזהו שאמרו חבל על דלית ליה תרעא כו' ר"ל כיון דאין בו יראת שמים לית ליה שער ליכנס דלא מסרו לו המפתחות החיצוניות: