פירוש המבי"ט לפרק שירה/א

<< · פרק שירה · א · >>

שָׁמַיִם אוֹמְרִים. הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ׃ (תהלים יט, ב)

אֶרֶץ אוֹמֶרֶת. לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ (תהלים כד, א) ואומר. מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ׃ (ישעיה כד, טז)

גַּן עֵדֶן אוֹמֵר. עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו׃ (שיר ד, טז)

גֵּיהִנֹּם אוֹמֵר. כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב׃ (תהלים קז, ט)

מִדְבָּר אוֹמֵר. יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת׃ (ישעיהו לה, א)

שָׂדוֹת אוֹמְרִים. יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׃ (משלי ג, יט)

מַיִם אוֹמְרִים. לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעַל נְשִׂאִים מִקְצֵה אָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיֹּצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו׃ (ירמיה נא, טז)

יַמִּים אוֹמְרִים. מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה׃ (תהלים צג, ד)

נַהֲרוֹת אוֹמְרִים. נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ׃ (תהלים צח, ח)

מַעְיָנוֹת אוֹמְרִים. וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל מַעְיָנַי בָךְ׃ (תהלים פז, ז)

פירוש המבי"ט

שמים שאומרים השמים מספרים וגו' היא השירה היותר משובחת מכל הפסוקים שנזכרו בו השמים, והוא כי בבריאת השמים חומרם וגובהם וגודלם יודע כבודו וגדלו החזקה ומעשה ידיו שהם בעולם התחתון מגיד הרקיע, שעל יד המאורות והכוכבים שברקיע יגידו האיצטגנינים מאשר יבא עליהם:

ארץ מה היא אומרת לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. גם כי מהרקיע יש הוראות על מה שיקרה בארץ הכל מה' כי הוא סדרם על תכונתם, וכשירצה הוא משדד המערכות, בין בדברים ההווים בארץ ובמלואה שהם הדברים היוצאים מן הארץ דומם וצומח ובעלי חיים וכל הנעשה מהם, בין באנשים שהם יושבי תבל ושוכני ארץ, הכל הוא מאתו יתברך מכנף הארץ זמירות שמענו וגו', לא אמר מכנפות הארץ זמירות אלא אפי' מכנף אחד של ארץ הרבה זמירות שמענו, ומכנף אחד נשמעו הזמירות בכל כנפות הארץ, הזמירות של כל כנף וכנף מן הארץ נשמעו בכל הארץ, וזהו צבי והדר לצדיק, כי אם זמירות כנף הארץ נשמעו כל שכן תפלת הצדיק כי תפלת צדיקים רצונו:

או יאמר כי בכלל הזמירות של כנף הארץ הוא שמהללים את הצדיק ואומרים שהוא מעמיד הארץ וצדיק יסוד עולם, והצדיקים אומרים כל אחד רזי לי רזי לי, הרז והסוד של הישועה לי כלומר לאומה ישראלית ולא לאומה אחרת, ורזי לי לדור שבו יתקיים זמן הישועה, אוי לי כי דורי זה סבלו חבלי משיח בוגדים בגדו בכל הדורות ואני סבלתי הצרות:

מדבר אומר ישושום מדבר וגו'. בהיות המדבר מקום שמם וכמו עקרה שלא ילדה ולא תזרע ולא תצמיח ולא תעלה בה כל עשב, לא היה לו מקום לומר שירה, אלא מפני הבטחה זו שכתוב ישושום מדבר וציה וגו' כי לעתיד תשיש ותגל ערבה כי יבקעו במדבר מים נהרות בישימון, ואמר לשון ששון במדבר וציה וגילה בערבה, כי הערבה יותר מוכנת להיותה נזרעת מן המדבר וציה, ולכן תגיל הערבה שהוא יותר מן הששון כדכתיב אף גילת ורנן, ולהיותה מוכנת יותר תפרח הערבה כחבצלת יותר מהמדבר וציה שיהיה בהם מים וזרועיה לבד יצמיח, ישאו מדבר ועריו כשיהיו במדבר ערים ישאו קול ברנה ומאין ערבה במדבר כי חצרים תשב קדר, וירונו יושבי סלע שלא היה בו ישוב ומראש הרים יצווחו לאנשים שיבואו לראות ישועת ה':

לויתן אומר הודו לה' כי טוב וגו'. לא היתה שירתו על שמו, כי במקום שהוזכר שם לויתן לא הוזכר לשבח, כמו לויתן זה יצרת לשחק בו, תמשוך לויתן בחכה, רצצת ראשי לויתן, על לויתן נחש בריח, ולכן הוא משורר הודו לה' כי טוב כל"ח, כי כשם שמברכין על הטובה כן מברכין ונותנין הודאה על הרעה וסוף הטובה לבוא, ולכן אומר הודו לה' כי טוב על העבר, כי לעולם חסדו לסוף העולם ימשך חסדו בסעודת לויתן:

דגים אומרים קול ה' על המים וגו'. נתיחד פסוק זה בשירת דגים על שהם וכל הגדילים במים כמותם הוא דרך נס כערך בריות הגדילות ביבשה כי אין להם חיות תוך המים, וכן יש בריות גדילות תוך הארץ ותוך האש כמו הסלמנדר"א, וכמו שכולן אין להן חיות אלא במקום גדילתן במים או באש או בעפר, כן הגדילות ביבשה אין להם חיות בתוך המים או האש או העפר, וגם כי כולם נבראו מד' יסודות, עירוב הד' יסודות בכל הבריות מורה כי לא היה אפשר מציאותם ובריאתם מאחד מן היסודות לבדו, כמו שאין הבריות שביבשה חיות תוך אחד מאלו היסודות, ובעירוב כולם ומזיגתן כפי מה שבראן הבורא ית' יש להם מציאות וחיות, זולת יסוד האויר שהוא יותר דק ושוה למציאות וקיום הבריאות משאר היסודות שהם עבים, אפי' האש שלהבת שלו נראית בעין מה שאין כן ביסוד האויר שהבריות יש להן מציאות וחיות בתוכו מפני שהוא מתדמה לנפש הרוחנית והחיונית, ואם יהיה איזה הפסק בין הנפש והרוח המצוי יקרה הפסק בחיות האדם, וכאמרנו בברכת אשר יצר כו' שאם יסתם אחד מהם כו', ובהיות חיות הדגים וכל הגדילים במים הפך טבע לערך הבריות הגדולות ביבשה אומרים שירה זו קול ה' על המים וגו', כי גם שהן היפך טבע הבריות של יבשה יש לבריות מהלך דרך אניה בלב ים שלא יעלו המים עליהם וישטפום, ועל זה אמר הכתוב קול ה' על המים, כי מקול ה' יחתו המים לבלתי שטוף העם ההולכים בה, זולת בהצטרף אל הים הרוחות החזקות הנושבות בה, כי אז לפעמים יטבעו ההולכים עליה, וגם אלו הדגים והבריות הגדילות בימים ובנהרות הרעים אל הכבוד עליהם, שיוצרו ושיתקיימו הבריות הגדילות, כי זהו כבודו כי כל אשר ביבשה יגוע במים ובהם יהיו נוצרים וחיים כמה בריות כמ"ש (תהלים ק"ד) זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות שם אניות יהלכון לויתן זה וגו', רמז אל שני הדברים הנאמרים, ואמר ה' על מים רבים על אשר שם חול גבול לים חק עולם, ולא ניכר נסו כמו שקרה בימי קדמונים שצפה הים עד יפו ועד עכו, וכמו שדרשו על פסוק עד פה תבא ולא תוסיף ופא אשית בגאון גליך, כי גם שהם מים רבים ה' הוא עליהם שלא יעברו, ולרמוז שלשת הנסים האלו ההווים במים ומפני שהם כבר כמו הרגל אינו נראה נס, לזה נתיחד פסוק זה לשירת הדגים אשר הם משוררים על נס הנעשה עמהם ועם זולתם והם ג' חלקי הפסוק:

ימים אומרים מקולות מים רבים כו'. שירת הים רומזת על שירת הדגים שאומר קול ה' על המים, קול תחלת הפסוק מושך עצמו ואחרים עמו, קול ה' על המים וקול אל הכבוד הרעים, ובאמרו ירעם בקולו נפלאות וקול ה' על מים רבים כי בקולו ית' היו נסים אלו הג' הנרמזים בכתוב, וע"ז אמר הכתוב בשירת ים זו מקולות מים רבים כי קול לו קול אליו וקול ג"כ על מים רבים שהם שלשה חלקי הכתוב מאותם הקולות שנאמרו באותו הכתוב על מים רבים, משם יובן כי אדירים משברי ים, שהוצרך לקרות עליהם ג' קולות ועכ"ז אדיר במרום ה', כי ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו להעמידם ולהשקיטם שלא יציפו את העולם:

נהרות אומרים נהרות ימחאו כף וגו' נשאו נהרות ה' וגו'. כבר הקדמנו בתת טעם וציור לשירו' הב"ח, כי כיון שכולם בצביונם נבראו לצורך האדם שנבראת עולם בגללו, ומהן ללמוד מהן מדות כמ"ש (איוב ל"ה) מלפנו מבהמות ארץ וגו', ולכן כל אחד מהנבראים הנזכרים בפרק שירה זו הוא משורר ונותן הודאה על חלקו,כי יש לעולם בפרט לאדם שהוא עולם קטן הנאה ממנו, ועושה כל אחד רצון יוצרו כשיוצא לפועל ההנאה המיוחדת לו, כי לא נברא בעולם שום דבר לבטלה ואז כל אחד מהם הוא בתכלית שלימות בריאתו ושש ושמח בעשותו רצון קונהו, וכמו שסדרו בברכת הלבנה ששים ושמחים, ויתכן כי קביעות זמן שירת כל אחד מהם הוא בזמן יציאת לפועל ההנאה שנהנין ממנו כי אז עושה רצון קונו בכונת יצירתו, וכמו שאמרה הצפרדע ולא עוד אלא שאני עוסקת במצוה גדול' כו' שיש מין אחד שאין פרנסתו כי אם מן המים וכשהוא רעב נוטלני ואוכלני כו' לקיים מה שנא' (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וגו', וזו היא השירה המיוחדת לה מלבד מה שממשלת ומשוררת במשלי ושירי שלמה לפי דעתה. ועד"ז הנהרות בנביעתם והתנועעם אומרות שירה זו נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו:

מעינות אומרים ושרים כחוללים כל מעיני בך. בהיות מימי המעינות זכים ונקיים ממימי הנהרות להיותם מכוסים ובאים דרך צינורות נתיחד להם שירה זו, כי יש בהם הנאה ותועלת לכל העולם בכל מימי המעינות לשתיה ולצורכי תבשיל אכילת האדם, מה שאין כן במימי הנהרות שאע"פ ששותין ומשתמשים בהם עדין הנהרות נראים נגלים וקיימים נקוים במקומם, משא"כ בימי המעינות של עולם ששואבים מהם ובכולם נהנים מהם בני אדם, וזהו הנרצה באומרו כל מעיני בך, כלומר כל המימות שבמעינות הן הנאות וטובות מין האדם, בפרט השרים וחוללים הם אם משתדלים לשתות וליהנות ממימי המעינות להיותם זכות ונקיות ביותר כמ"ש: