עת"מ (חיפה) 7076-05-14 Yousif Saboon נגד משרד הפנים

בפני כבוד השופט רון שפירא, סגן נשיא

העותר Yousif Saboon, דרכון 00135072P

נגד

המשיב משרד הפנים

פסק דין

הרקע לעתירה:

עריכה

בפני עתירה נגד הוראת שהייה אשר הוצאה לעותר על ידי המשיב ביום 8.4.14 לפיה התבקש להתייצב במרכז השהייה הפתוח למסתננים "חולות" בהתאם להוראות תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות") והנהלים שקבע המשיב לצורך יישום התיקון לחוק.

העותר, נתין סודני, הסתנן למדינת ישראל באוגוסט 2010. הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון, הובא למתקן משמורת, עבר תשאול על ידי ממונה ביקורת הגבולות ביום 15.8.10, במסגרתו טען כי יצא מסודן לעבר קהיר בטיסה, שילם למתווך עבור הברחתו לישראל והסתנן לישראל עם מסתננים נוספים, לא עבר שום התעללות בדרך והגיע לישראל על מנת לעבוד (כעולה מפרוטוקול השימוע. העותר טוען כי פירט באותו תשאול את הרקע הקשה לבריחתו מסודן והסכנה שארבה לו שם). ביום 1.9.10, מאחר שהעותר זוהה כסודני, שוחרר ממשמורת וקיבל רישיון שהיה זמני מכוח סעיף 2א'5 לחוק הכניסה לישראל, שהוארך מעת לעת בהתאם למדיניות. לאחר שינוי מדיניות הממשלה באשר לטיפול באוכלוסיית המסתננים וההחלטה על הפניית מסתננים למרכז השהייה, ביום 8.4.14 פנה העותר ללשכת המשיב (יצוין כי אשרתו הסתיימה בפברואר 2014), שם נערך לו תשאול ממנו עלה כי הוא עונה על הקריטריונים לזימון מסתנן למרכז השהייה ונמסרה לו ההחלטה המורה לו להתייצב במתקן השהייה לא יאוחר מיום 7.5.14. נגד החלטה זו הוגשה העתירה.

יצוין עוד כי במהלך השימוע שנערך לו העותר שלל הגשת בקשת מקלט וכשנשאל האם יש לו משהו נוסף להוסיף ביקש מהממונה לעזור לו לקבל ויזה. עוד יצוין כי העותר לא התייצב במתקן השהייה בהתאם להוראת השהייה שהוצאה לו והגיש את העתירה שבנדון רק ביום 7.5.14, במועד בו היה עליו להתייצב במתקן "חולות". לא הוגש כל תיעוד להגשת בקשת מקלט פרטנית.

טענות העותר:

עריכה

העותר טוען כי החלטת המשיב המורה לו להתייצב במתקן השהייה הינה החלטה בלתי סבירה ושאינה מנומקת. נטען כי נפל בהחלטה פגם מאחר שלעותר נערך שימוע קצר לפני הממונה על ביקורת הגבולות במשרדי המשיב בחיפה, תשאול שלטענת העותר אין לראות בו כתשאול הוגן לבדיקת נסיבותיו האישיות של העותר טרם מתן ההחלטה. נטען כי ההחלטה ניתנה בקלות ראש ללא נימוק ובאופן זהה לאלפי מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן בהתאם לקריטריונים הכלליים המבוססים על מוצאם ומועד כניסתם לישראל מבלי להתייחס לעותר כמבקש מקלט לכל דבר ועניין.

העותר טוען כי לא הוסברה לו מפורשות מטרת השאלות ולא ניתנה לו ההזדמנות להסביר את הסיבות והנסיבות שאילצו אותו לעזוב את ארצו ולבקש מקלט פרטני בישראל. כן נטען כי המשיב לא הסביר לו את זכויותיו לרבות זכותו להגיש בקשת מקלט פרטנית ולא העביר את עניינו להמשך טיפולה של יחידת ה- RSD עת שהעלה את טענת המקלט כשהסתנן לארץ.

לטענת העותר ההחלטה לזמן אותו למתקן השהייה ניתנה בהתאם לקריטריונים הכלליים שפורסמו על ידי המשיב ביום 10.2.10 והתשאול שנערך לו היה למראית עין בלבד, לצורך הצדקת הפנייתו למתקן השהייה, ואין כל סיבה לזמנו למתקן השהייה עת שהעלה טענת מקלט מלכתחילה. נטען שהוצאת ההזמנה למתקן השהייה נעשתה באופן שגרתי, כלאחר יד, לכל אותם נתינים סודניים שלא ניתן לגרשם מכוח ההגנה הקולקטיבית של מדיניות אי ההרחקה ואשר הסתננו לישראל לפני 31.12.10.

נטען שהקריטריונים שקבע המשיב להשתת מבקשי המקלט במתקן הינם קריטריונים כלליים שהתייחסו למוצאו ומועד כניסתו של מבקש המקלט וביניהם העותר מבלי להבחין בין מבקשי המקלט מאותה מדינה והנסיבות שאילצו כל מבקש מקלט לצאת ממדינתו.

כן נטען כי בעניינו של העותר ההחלטה נמסרה לו לאחר שהשיב על שאלות מספר, מבלי להתחשב בנסיבותיו האישיות שלא נלקחו בחשבון עת התקבלה ההחלטה ומבלי ליתן לו את האפשרות להסביר ולהביע את עצמו ומדוע יצא ממדינתו. נטען כי בעניינו של העותר התייחס הממונה בהחלטתו למועד כניסתו לארץ ולמוצאו בלבד, מבלי להתחשב בטראומה שחווה העותר בארצו אשר אילצה אותו לצאת מארצו ולבקש מקלט במדינה מתוקנת. נטען כי העותר העלה מלכתחילה טענת מקלט אך לא הופנה ליחידת ה- RSD ובכל תקופת שהותו לא קיבל כל הסבר על זכותו להגיש בקשת מקלט פרטנית.

העותר טוען כי לא ניתן לראות בשאלות השטחיות שנשאל כתשאול הוגן לצורך קבלת החלטה לעניין הפנייתו למתקן השהייה תוך שלילת או הגבלת חירותו על לא עוול והעדר שימוע הוגן מהווה פגיעה קשה בחירותו. נטען שהממונה לא הפעיל שיקול דעת סביר ולא בחן את נסיבותיו האישיות של העותר ונתן החלטתו על סמך קריטריונים כלליים בלבד. נטען כי בתשאול שנערך לו בעבר במתקן המשמורת סהרונים ציין העותר את הסיבות שאילצו אותו לברוח מארצו ושהוא מבקש מקלט והגנה אך עד עצם היום המשיב לא הסביר לעותר על זכותו להגיש בקשת מקלט פרטנית. נטען כי ההחלטה בעניינו של העותר בלתי סבירה ומבוססת על קריטריונים כלליים ללא שימוע הוגן וללא הנמקה.

עוד נטען כי אין הבדל בין מתקן "חולות" לבין כל מתקן משמורת אחר.

כן נטען כי הוראת השהייה בהתאם לסעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות הינה לאנשים שיש קושי בגירושם מישראל וזאת עד לגירושם או עד ליציאתם ממנה או עד למועד אחר שייקבע. נטען כי אנשים, דוגמת העותר, הזכאים למדיניות אי ההרחקה, במקביל מוחזקים עד לגירושם תוך פגיעה חמורה בזכויותיהם הבסיסיות מבלי לבחון את נסיבותיהם האישיות והנסיבות שאילצו אותם לעזוב את ארצם. נטען כי הוראות סעיף 32ד' מתאימות יותר לאותם מסתננים או מבקשי מקלט שקיים קושי בהרחקתם עקב אי חשיפת זהותם האמיתית או אי הצגת מסמכי נסיעה ולא למבקשי מקלט מסודן שברחו מהמלחמות והרצח על רקע אתני ונרדפים על ידי המשטר וזרועותיו.

טענות המשיב:

עריכה

המשיב טוען כי דין העתירה להידחות מהטעם שהחלטת המשיב בדבר הפניית העותר למרכז השהייה היא החלטה נכונה וראויה, התואמת את הוראות החוק ונהלי המשיב, אשר התקבלה לאחר שהמשיב הפעיל שיקול דעת מקצועי וראוי, ומבלי שנפלו בו פגמים היורדים לשורשו של עניין.

נטען כי על פי נהלי המשיב קודם להוצאת הוראת שהייה נערך למסתננים תשאול אשר נועד לברר את עמידתו של המסתנן בקריטריונים שקבע המשיב ליישום התיקון לחוק ולברר האם מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות אי הפנייתו למרכז השהייה חרף עמידתו בקריטריונים.

המשיב טוען כי העותר אינו מצביע על נימוק או עובדה לפיהם אין הקריטריונים חלים עליו או כי לפי הקריטריונים אין להפנותו למרכז השהייה.

נטען כי העותר תוקף באופן עקרוני את חוקיותו של התיקון לחוק ומדיניותו הכללית של המשיב, בכללה נתקפים סבירות הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב והאופן בו מיושם התיקון לחוק. נטען כי אין בטענות שהעלה העותר כדי להצביע על פגם בהחלטת המשיב. המשיב טוען כי הקריטריונים שנקבעו הם סבירים וראויים ומיושמים כהלכה.

נטען כי אף הטענות הפרטניות לכאורה המועלות בעתירה, בכללן הטענה כי לא הוסברה לו מטרת התשאול וכי לא ניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו ונסיבותיו האישיות, הינן טענות שאין לקבלן. נטען כי העותר עצמו פנה למשיב כדי לקבל ארכה בטרם יתייצב למתקן השהייה וזאת בטרם עבר תשאול או ניתנה לו הוראת שהייה ועת התייצב אצל המשיב נעשה לו תשאול בו הוא ציין כי יש לו בעיות רפואיות אך לא טרח להציג מסמכים כלשהם. כאשר נשאל אם ברצונו להוסיף משהו טען כי הוא רוצה עזרה בקבלת ויזה. נטען כי אין בטענות העותר כל ממש.

בנוסף נטען כי משמעותה המעשית של קבלת טענות העותר היא עשיית תיקון מספר 4 לחוק למניעת הסתננות לפלסתר וריקון החוק מכל תוכן, זאת מאחר שרובם של המסתננים לישראל, בוודאי אותם אלה המופנים למרכז השהייה, הם מבקשי מקלט, וכן רובם ככולם עובדים בישראל פרק זמן כזה או אחר.

המשיב טוען כי עניין זה נדון כעת בפני ביהמ"ש העליון במסגרת עתירה שהוגשה נגד חוקתיות תיקון מספר 4 ומרכז השהייה למסתננים אשר הוקם במסגרתו ואין מקום לדון בטענות אלו במסגרת העתירה דנן. נטען כי כל עוד לא הוכרעה העתירה החוקתית הנחת המוצא היא כי התיקון תקף ויש לפעול ליישומו בהתאם לסמכויות המוקנות למשיב במסגרתו ולכללי המשפט המנהלי. כן נטען כי במספר הזדמנויות נתנו מותבים שונים גושפנקא לאופן התנהלות המשיב ביישומו של התיקון לחוק ובכלל זה הביעו עמדתם כי הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב להפניית מסתננים למרכז השהייה הם סבירים וכי המתכונת שנקבעה להם להבאת טענותיהם עונה על דרישות הדין.

נטען כי משאין בפי העותר כל טענה מדוע יוחרג עניינו והוא יופלה לעומת מסתננים אחרים אשר עומדים בקריטריונים ולא נמצאו בעניינם כל נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מן המדיניות דין העתירה להידחות.

המשיב טוען כי מרכז השהייה אינו מהווה כלא ואין השהייה בו דומה למשמורת או מאסר. נטען כי הפניית המסתננים העומדים בקריטריונים למרכז השהייה עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט הבינלאומי המחייבים את המדינה והיא מהווה פררוגטיבה של המדינה הנגזרת מריבונותה ומסמכותה לקבוע תנאים לישיבת זרים שהסתננו אליה ושוהים שלא כדין בתחומה. נטען כי מדיניות הממשלה, אשר הקמתו של מרכז השהייה היא רק חלק ממנה, שמה לעצמה בהקשר זה שני יעדים מרכזיים: למנוע את השתקעותם והתבססותם במרכזי הערים בישראל של מי שהסתננו לגבולה באופן בלתי חוקי ולהגביל את יכולתם לעבוד ולהשתכר בה; וכן לתת מענה הולם לצרכיה של אותה אוכלוסיית מסתננים ותיקה יחסית תוך צמצום ההגבלות על זכותם לחירות למינימום ההכרחי בעת שהותם בישראל במסגרת מרכז השהייה.

נטען כי הקמת מרכז השהייה נועדה לשרת את התכלית של מניעת השתקעותה של אוכלוסיית המסתננים במרכזי הערים בישראל ותכלית זו נמצאה ראויה על ידי ביהמ"ש העליון בעניין בג"צ 7146/12 אדם ואח' נ' כנסת ישראל ואח' (16.9.13).

עוד נטען כי מהותה של הוראת השהייה המוצאת ביחס למסתנן פלוני מהווה למעשה קביעת תנאים לשהיית המסתנן בישראל לפיהם עליו להימצא במרכז השהייה, חל עליו איסור לעבוד וכיוצ"ב. נטען כי כשם ששר הפנים מוסמך לקבוע תנאים לרישיון ישיבה בישראל כך ניתן לקבוע תנאים כלליים, בודאי בחקיקה ראשית דוגמת הסדר מפורש זה שנקבע בפרק ד' לחוק למניעת הסתננות אשר הוסף לחוק במסגרת תיקון מספר 4.

כן נטען כי המסתננים לגביהם הוצאו ומוצאות הוראות השהייה אינם בעלי זכות מוקנית לשהות בישראל בתנאים אלו או אחרים דווקא או בתנאים של חופש תנועה בלתי מוגבל. הדבר נתון לשיקול דעתו של שר הפנים או מי שהסמיך לכך על פי חוק. נטען כי בהוצאת הוראת השהייה המהווה למעשה קביעת תנאים לשהייה בישראל בתנאים של שהות במרכז שהייה פתוח ובהתאם להוראותיו אין נשללות מן המסתננים זכויות מוקנות כי אם מדובר בהפעלת סמכותה של המדינה לקבוע את התנאים בהם ישהו נתינים זרים בתחומיה.

נטען כי המשיב קבע קריטריונים ליישום הוראות התיקון לחוק וכי המתכונת על פיה פועל המשיב כיום ליישום הוראות תיקון מספר 4 היא שכאשר מגיע מסתנן לקראת סיום תוקפו של רישיון הביקור הזמני שניתן לו, ללשכת המשיב להגשת בקשה לקבלת רישיון זמני חדש, נערך למסתנן תשאול אשר מטרתו לברר את נסיבותיו האישיות העובדתיות ואת עמידתו בקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב להפניית מסתננים למרכז השהייה הפתוח. במידה והמסתנן עומד בקריטריונים ובמידה ולא נמצא כי מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה ממדיניות המשיב מוצאת לו במעמד זה ובנוכחותו הוראת שהייה אשר על פיה עליו להתייצב במרכז השהייה הפתוח לאחר תקופת התארגנות וניתן לו רישיון ביקור זמני שתוקפו עד למועד שנקבע להתייצבותו במרכז השהייה. במהלך תקופה זו ניתנת למסתנן למעשה הזדמנות נוספת, ככל שיחפוץ בכך, להעלות את טענותיו בצורה מפורטת בכתב או במסגרת טיעון בעל פה. עם הגעתו של המסתנן למרכז השהייה נערך לו ריאיון קליטה במסגרתו עורך המשיב תשאול ובירור עובדתי נוסף קודם קליטתו במרכז. לאחר ראיון זה מופעל שיקול דעת נוסף הבוחן האם לאשרר את הוראת השהייה. במספר לא מבוטל של מקרים, כאשר הועלו במהלך התשאול הנוסף נסיבות חריגות, בוטלה הוראת השהייה.

המשיב טוען כי העותר אינו טוען כי אינו עומד בקריטריונים אלא טענותיו תוקפות את חוקיותו של התיקון לחוק ואת מדיניותו הכללית של המשיב הבאה לידי ביטוי בקריטריונים שנקבעו ובאמות המידה למה נחשב או לא נחשב כנסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהמדיניות והתנהלותו ביישום החוק.

נטען כי אין בטענות שהעלה העותר כדי להצביע על פגם בהחלטת המשיב. כן נטען כי הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב הם סבירים וראויים ומיושמים כהלכה. נטען כי הטענות שהועלו אינן ייחודיות לעניינו של העותר והן משותפות לחלק ניכר מהמסתננים העומדים בקריטריונים להפנייה למרכז השהייה, אם לא לכולם.

עוד נטען כי הפניית המסתננים למרכז השהייה מתבצעת באופן מדורג ובכפוף למספר המקומות הפנויים במרכז השהייה. מרכז השהייה מהווה רק חלק ממערך האמצעים שהמדינה נוקטת להגשמת היעדים והתכליות שנקבעו על ידה. לצורך ההכרעה אילו מהמסתננים יופנו בשלב זה למרכז השהייה נקבעו על ידי המשיב קריטריונים שעל פיהם מופנים המסתננים בהתאם למועד הסתננותם ארצה ומדינת המוצא ולמצבם המשפחתי. נטען כי הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב נקבעו בהתחשב בתכלית החקיקה ומכלול הנסיבות ואין ממש בטענה כי הם שרירותיים או מפלים. כן נטען כי הקריטריון של זימון המסתננים הוותיקים תחילה נועד למנוע את המשך השתקעותם בישראל והוא עולה בקנה אחד עם תכלית התיקון לחוק. קביעת תאריך כניסה שונה לאריתראים ולסודנים נועדה לאזן בין מספר המוזמנים מאריתריאה ומסודן כך שחצי מהזימונים יהיו לסודנים וחצי לאריתראים. נטען כי מדובר בקריטריונים סבירים שיש בהם כדי להגשים את תכלית התיקון לחוק.

המשיב טוען כי דווקא קבלת טענות העותר, על פיהן, למרות שהוא עומד בקריטריונים שנקבעו ולמרות שלא פורטו בעניינו שום נסיבות מיוחדות המצדיקות יחס שונה, כאילו דווקא בעניינו יש לנקוט יחס שונה ולהימנע מהפנייתו למרכז השהייה, היא המהווה הפלייה ושרירות והיא בלתי מוצדקת בעליל. נטען כי אין בטענות העותר נגד הקריטריונים שנקבעו כל ממש ואין בהן כדי להצדיק הענקת יחס שונה ומפלה ביחס אליו להבדיל מכל יתר המסתננים שעומדים בקריטריונים להפניה למרכז השהייה וככלל הם מופנים אליו בהעדר נסיבות חריגות.

נטען כי משנקבעו קריטריונים ליישום התיקון לחוק מחויבת הרשות אליהם ואין לסטות מהם אלא במקרים חריגים ועם נימוק סביר. בעניינו העותר עומד בקריטריונים להוצאת הוראת שהייה במרכז השהייה. העותר מבקש לסטות מהקריטריונים ולא להחיל עליו את מדיניות המשיב להפניה למרכז השהייה על אף שהוא עומד בקריטריונים שנקבעו לכך, אך זאת מבלי להסביר מדוע ומהן הנסיבות המיוחדות המתקיימות בעניינו ואשר יש בהן כדי להצדיק סטייה מקריטריונים.

נטען כי לעותר נערך תשאול לקראת הפנייה למרכז השהייה. כן נטען כי העותר פנה בעצמו "לקבלת ארכה של ששה חודשים" ולאחר פנייתו קיבל תשובה כי עליו לפנות למשיב בצירוף כל מסמך שיש לו. נטען כי אין חולק שהעותר ידע כי הוא עומד לקבל הוראת שהייה במתקן באם יימצא עומד בקריטריונים ומראש ביקש שהות נוספת בטרם התייצבות למתקן. אין חולק כי לעותר נערך תשאול לקראת הפניה למרכז השהייה וכן נמסר לעותר מפורשות כי עליו להגיע עם כל מסמך שיש. נטען כי התשאול שנערך מהווה שימוע כדין. נטען כי השימוע בוצע על פי מדיניות המשיב, כי לאחר התשאול נמצא כי העותר עומד בקריטריונים ואין מתקיימות נסיבות חריגות בעניינו. נטען כי המשיב פעל כדין, כנדרש וכמתבקש ממהות העניין.

המשיב טוען כי אין כל תיעוד שהעותר הגיש בקשת מקלט, אך מכל מקום עצם העובדה שפלוני הגיש בקשה למקלט אינה מקנה לו חסינות מפני הפנייה למרכז השהייה ככל שהוא עומד בקריטריונים שנקבעו לעניין זה.

דיון ומסקנות:

עריכה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהובאו לעיוני הגעתי למסקנה כי לא נפל בהחלטה שבנדון, המורה לעותר לשהות במתקן השהייה "חולות", כל פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים. מדובר בהחלטה סבירה אשר ניתנה בהתאם לסעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות (תיקון מס' 4 לחוק) ובהתאם לקריטריונים אשר נקבעו על ידי המשיב ליישומו של התיקון לחוק.

הפרוצדורה כיום היא כי ניתנת הוראת שהייה במתקן "חולות" לאחר עריכת תשאול אשר מטרתו לברר האם עומד עניינו של המסתנן בקריטריונים שנקבעו על ידי הרשות להפניה למרכז השהייה ולברר האם מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות אשר מצדיקות סטייה ממדיניות הרשות. ככל שמוצאת הוראת שהייה, ניתנת לשוהה תקופת התארגנות במהלכה מוענקת לו הזדמנות נוספת להעלות את טענותיו. כמו כן, בהגיעו של השוהה למתקן השהייה נערך לו תשאול ובירור עובדתי נוסף.

לעותר נערך תשאול בטרם מתן הוראת השהייה שמטרתו הייתה לברר האם עניינו עומד בקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב להפניה למרכז השהייה. לא נמצא כי בעניינו של העותר קיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהקריטריונים שנקבעו ליישום התיקון לחוק. לאור האמור, לא ניתן לקבל את הטענה כי לא ניתנה לעותר הזדמנות לטעון טענותיו או כי נפל פגם המצדיק התערבות בשימוע שנערך לו ובהחלטה שניתנה. כן ניתנה לו תקופת התארגנות בטרם התייצבות במרכז השהייה, אשר עם הגיעו אליו ייערך לו תשאול ובירור עובדתי נוסף. המשיב פעל בהתאם לדין ולקריטריונים שנקבעו על ידו ליישומו. על כן, סבורני כי לא נפל בשימוע או בהחלטה פגם המצדיק התערבות.

בנסיבות העניין אין בטענותיו של העותר כל טענה המצדיקה חריגה מהוראות החוק והקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב להוצאת הוראות שהייה במתקן השהייה. הגשת בקשה למקלט מדיני, אשר כאמור לא הוצגו כל ראיות להגשתה, אין בה כדי לבטל את הוראת השהייה שניתנה.

מאחר שהעותר אינו מעלה כל טענה שיש בה כדי להצדיק חריגה מהוראות החוק והקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב ליישום החוק ומאחר שעל פי הנתונים של העותר הוא עונה לדרישות בהוראת השעה ובקריטריונים שנקבעו ליישומה, לא ניתן לקבוע כי נפל בהחלטת המשיב פגם מהותי המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים.

לעניין טענות העותר נגד תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות או נגד הקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הפנים ליישום הוראת השעה - יצוין כי עניין זה נמצא בפני ביהמ"ש העליון במסגרת בג"צ 8425/13 זרי גבריסלאסי נ' הכנסת (להלן: "בג"צ גבריסלאסי").

בפסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 7146/12 אדם נ' הכנסת (פסק דין מיום 16.9.13) ביטל בית המשפט העליון את סעיף 30א' לתיקון מספר 3 לחוק למניעת הסתננות, אשר הסדיר השמה במשמורת של מסתננים לתקופה של עד שלוש שנים, בכפוף לחריגים. כן קבע בית המשפט העליון כי יכנס במקום ההסדר שבוטל הסדר חקיקתי אחר שהיה קיים ערב התיקון לחוק למניעת הסתננות, הוא ההסדר הקיים לפי חוק הכניסה לישראל. בית המשפט העליון, בצד ביטול הוראת סעיף 30א' לתיקון מס' 3, עמד באופן כללי על חלופות אפשריות אחרות שיהיה בכוחן להגשים את תכליתו של התיקון. כך, בין היתר, ציינו חלק משופטי ההרכב את האפשרות לקבוע, כחלק מתנאי רישיון הישיבה הזמני שיינתן למסתננים שישוחררו ממשמורת, את החלופות של הקמת מתקן שהייה פתוח או פתוח למחצה.

בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש העליון חוקקה הוראת השעה שבנדון באמצעות סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות הקובע את סמכותו של ממונה ביקורת גבולות להוציא למי שהינו מסתנן הוראת שהייה במרכז שהייה עד לגירושו מישראל, עד ליציאתו ממנה או עד למועד אחר שייקבע. כן מסדיר התיקון הקמתו של מרכז שהייה ייחודי למסתננים אשר יהיה פתוח במרבית שעות היממה ובו ישהו מסתננים שנכנסו לישראל על פי הוראת שהייה שתינתן בעניינם. שינויים אלה נקבעו כהוראת שעה על מנת לבחון כיצד מגשים ההסדר את התכלית של מניעת השתקעותם של מסתננים בישראל ואת התמודדות המדינה עם השלכותיה הרחבות של תופעת ההסתננות.

נגד התיקון והוראת השעה הוגשה, כאמור, עתירה התלויה ועומדת בפני בית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ גבריסלאסי) במסגרתה מועלות, בין היתר, טענות שונות נגד הסמכות ליתן הוראות שהייה דוגמת הוראת השהייה נשוא עתירה זו.

עוד יצוין כי מנכ"ל המשיב קבע ביום 10.2.14 קריטריונים להעברה של מסתננים למרכז השהייה (נתיני סודן אשר הסתננו לישראל לפני ה- 31.12.10; נתיני אריתריאה אשר הסתננו לישראל לפני ה- 31.12.08, לרבות מי שקיבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 עד כה; בעלי משפחות, נשים וילדים לא ישלחו למרכז השהייה "חולות"). מכוחם של תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות ובהתאם לקריטריונים שנקבעו מוציא המשיב הוראות שהייה למי שהסתנן לישראל ועניינו בא בגדר הקריטריונים. הקריטריונים, הקובעים כי מסתננים "וותיקים" יישלחו קודם למתקן השהייה, קובעים כך מאחר שמטרת התיקון לחוק הינה למנוע השתקעותם של מסתננים בישראל. על כן, סבר המשיב כי הקריטריונים הקובעים שליחתם של מסתננים ותיקים קודם למתקן השהייה הינם קריטריונים סבירים המתיישבים עם מטרת התיקון לחוק.

מאחר שהעותר הגיע מסודן, הסתנן לישראל במהלך שנת 2010 ואינו בעל משפחה בישראל, החלטת המשיב ניתנה בהתאם לסעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות (תיקון מס' 4) ובהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב ליישום התיקון לחוק.

כאמור, המשיב סבור כי הקריטריונים שנקבעו ליישום התיקון לחוק הינם קריטריונים סבירים הבאים ליישם את תכלית התיקון לחוק שהיא מניעת השתקעותם של מסתננים בישראל. לא מצאתי שיש מקום להתערב בסבירותם של הקריטריונים אשר נקבעו על ידי המשיב ליישום החוק, במיוחד כאשר חוקיות וחוקתיות התיקון לחוק והקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב ליישומו מצויים כעת בדיון לפתחו של ביהמ"ש העליון אשר צפוי להחליט בעניין זה.

סבורני כי החלטתו של המשיב לפעול בהתאם לקריטריונים שנקבעו וכן המדדים שנקבעו ליישום התיקון לחוק במסגרת הקריטריונים שקבע המשיב הינם במסגרת מתחם הסבירות. כידוע, שיקול דעתו של המשיב בענייני שהייתם של מסתננים ושוהים בלתי חוקיים בישראל הינו רחב ואין ביהמ"ש לעניינים מנהליים מציב את שיקוליו במקום שיקולי הרשות המקצועית ואינו מתערב בהחלטת הרשות אם ההחלטה סבירה במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות ואם לא נפל בה פגם המצדיק התערבות. ראה: בג"צ 376/81 משה לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד ל"ו(2), 449 (1981); בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ"ה(3), 678 (1991); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם (15.4.07); בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם (19.7.07).

בענייננו, המשיב פעל על פי הוראות החוק והקריטריונים שנקבעו על ידו ליישום התיקון לחוק. לעותר ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיו במסגרת התשאול שנערך לו ולא נמצאו בעניינו נסיבות המצדיקות חריגה מהוראות החוק והקריטריונים. גם כיום, לאחר הגשת העתירה ותגובת המשיב, לא נמצאו בעניינו של העותר נסיבות המצדיקות חריגה מהוראות התיקון לחוק והקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב.

אין בטענותיו של העותר למקלט מדיני כדי להוות נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מהקריטריונים שנקבעו. כאמור, לא הוגשו ראיות להגשת בקשה למקלט ובכל מקרה אין בהגשת בקשה למקלט כדי לשלול את האפשרות לשליחת העותר לשהייה במתקן על פי הוראות החוק והקריטריונים שנקבעו ליישומו.

באשר לטענותיו הכלליות של העותר נגד התיקון לחוק, יישומו ומתקן השהייה, הרי שכפי שצוין מדובר בטענות כלליות הנדונות בפני ביהמ"ש העליון ואין מקום לדון בהן במסגרת עתירה זו.

בכל הנוגע לטענת העותר כי אינו עונה על סעיף 32ד'(א) לחוק למניעת הסתננות מאחר שהקושי בביצוע גירושו אינו נובע מקושי בזיהויו או בשל אי הצגת מסמכי נסיעה וכי הסעיף אינו נוגע למבקשי מקלט מסודן שברחו מהמלחמות והרצח על רקע אתני, השתייכותם הפוליטית ורדיפה על ידי המשטר וזרועותיו, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. הפירוש הנכון של החוק מאפשר, למיטב הבנתי, לראות במסתנן שקיים קושי בגירושו בשל המצב הקיים במדינת מוצאו ו/או היחסים הדיפלומטיים של ישראל עם מדינה זו, כמי שיש קושי בביצוע גירושו, וניתן להוציא לו הוראת שהייה.

כאמור, תיקון מספר 4 לחוק נוצר בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש העליון בבג"צ אדם. שם נקבע כי התכלית שעמדה ביסוד תיקון מספר 3 לחוק – מניעת השתקעותם של מסתננים בישראל והתמודדות המדינה עם השלכותיה הרחבות של תופעת ההסתננות – הינה תכלית ראויה. עם זאת, נקבע כי האמצעי של החזקת מסתננים לתקופה של 3 שנים במשמורת הינו בלתי מידתי ויש לבחון אמצעים מידתיים יותר להשגת התכלית הראויה של מניעת ההשתקעות. בעקבות כך חוקק תיקון מספר 4 לחוק וסמכות הממונה על ביקורת הגבולות על פי סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות. בפני ביהמ"ש העליון תלויות ועומדות עתירות התוקפות את חוקתיות תיקון מספר 4. כל עוד לא נפסק באותן העתירות, הנחת המוצא הינה כי הוראות חוק אלו עומדות בתוקפן ובחזקת החוקתיות. תיקון מספר 3 לחוק, אשר בוטל, פורש על ידי בתי המשפט כחל על מסתננים מאריתריאה וסודן, שמדינת ישראל אינה מחזירה מסתננים אליהן בשל הסכנה הצפויה להם שם (בשלב מסוים ההגנה הקבוצתית על נתיני דרום סודן הוסרה).

תיקון מספר 4 בא להתמודד עם אותן בעיות ואותן תכליות, כאשר ההבדל בין תיקון מספר 3 ותיקון מספר 4 לחוק נעוץ באמצעים שנקבעו להשגת התכליות. לשם השגת התכליות העומדות בבסיסו של תיקון מספר 4 ואשר עמדו גם בבסיסו של תיקון מספר 3 הוקם מרכז השהייה, הותקן התיקון לחוק ונקבעו הקריטריונים של המשיב להוצאת הוראות השהייה. לא ניתן לקבל טענה לפיה הוראות סעיף 32ד(א) לתיקון מספר 4 לחוק אינן חלות על רוב ציבור המסתננים לישראל, זאת במצב דברים שבו נתיני אריתריאה וסודן מהווים חלק נכבד מאוד מאוכלוסיית המסתננים לישראל, שהוערך בכ-90 אחוז ומעלה. הדבר יחטיא את מטרתו העיקרית של התיקון לחוק שנועד להתמודד עם בעיית ההסתננות עימה מתמודדת המדינה ומהתכלית הראויה למניעת השתקעותם של מסתננים רבים בישראל.

כמו כן, יש לפרש את לשונו של סעיף 32ד(א) לחוק כפי שנכתב בחוק. המחוקק חוקק את הסעיף כך שנכתב כי ניתן להורות שמסתנן ישהה במתקן השהייה כאשר מצא הממונה על ביקורת הגבולות ש".. יש קושי בביצוע גירושו...". מהבחינה הלשונית, ביטוי כללי שאיננו מסויג, יכול לכלול את כל קשת האפשרויות שהוא יכול לשאת. בפרשנות דבר חקיקה, יש להניח כי המחוקק דייק בלשונו וביקש להחיל על ביטוי בו השתמש את כל המשמעויות שהוא יכול לשאת, והוא לא ביקש לצמצם את תחולתו רק לחלק מהמשמעויות האפשריות שלו. אילו ביקש המחוקק לייחד הדברים לקושי מסוים או לסוגי קושי מסוימים וכדומה, יכול היה לבאר את הדברים. לשון החוק אינה מותנית בסייג כלשהו וכך יש לפרשה. בחינת סעיף 32 לחוק ובחינת החוק בכללו תומכות בפרשנות הטבעית שאינה מצמצמת את משמעות הביטוי "קושי בביצוע גירושו של מסתנן". ראו לעניין זה גם: עת"מ (ב"ש) 56652-03-14 מוחמד סולימאן עבדאללה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (24.7.14); עת"מ (ב"ש) 50669-05-14 אפוורקי נ' משרד הפנים (17.7.14).

על כן, סבורני כי יש לקבוע שסעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות מסמיך את הממונה על ביקורת הגבולות להוציא הוראת שהייה למסתנן שיש קושי מכל סוג שהוא בביצוע גירושו מישראל, כולל מסתננים שהמדינה מעניקה להם הגנה קבוצתית ואינה מחזירה אותם לארצם ומסתננים שאין למדינה דרך מעשית להחזירם לארצם.

סיכום:

עריכה

העותר טרם הוכר כמבקש מקלט וכפליט והוא עונה על דרישות הסעיף שכן קיים קושי בביצוע גירושו מישראל, כפי שקבע המשיב לאחר שבחן את נסיבותיו. המשיב בחן את נסיבותיו של העותר במסגרת התשאול שבוצע וקבע שהעותר עונה על הוראות התיקון לחוק והקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב ליישום התיקון לחוק וכי אין בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהחוק והקריטריונים שנקבעו ליישומו. כמו כן, נסיבותיו האישיות של העותר ייבחנו שוב בביצוע תשאול נוסף עם התייצבותו במתקן השהייה.

מהטעמים שפורטו אני קובע כי אין לקבל הטענה כי נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטה שהתקבלה בעניינו של העותר .

  • העתירה נדחית.

אני מורה כי העותר יתייצב במתקן השהייה "חולות" עד לא יאוחר מיום 27/08/14.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ד, 08 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.

ר' שפירא, ס. נשיא