עשרה מאמרות מאמר עולם קטן ב

<< · עשרה מאמרות · מאמר עולם קטן · ב · >>

שניה החי באדם דמות עליון שר לפני המלך והיא אמנם אקונין שניה הכוללת שלשה דיוקנין נפרדים קראו בשמותם על שם המדרגות המתלבשות בהם מן המערכה גדולה שזכרנו דאינון נפש רוח ונשמה בלבד עיין מאמר הנפש פרק י"ז. כי אמנם חיה ויחידה הן בסוד ראש ואינן צריכין לבוש כי אין לו יחוס עמהם כלל ואלה הדיוקנין מתפשטין מבריאה יצירה עשיה לכל האזרח בישראל ולגר צדק הגר בתוכם אשר בא לחסות תחת כנפי השכינה דוקא ואין לו חלק במערכה ראשונה עד ישובו יושבי בצילו להיות עמוסים מני בטן בזכות הצדיקים המטפלין בהם כגון משה ביתרו ונעמי ברות והוא טעם מה שאמרו נכנסה לו צפור תחת כנפיו בשבת יושב ומשמרה עד שתחשיך. כי הצדיקים הם סוד שבת בכל מקום וצפור טהורה היא נפש הגר צפורה ודאי הפורשת מתתקע"ד דורות דלא הניין ליה ליוצר בראשית ובאה לחסות תח"ת כנפי"ו במספר שוה והצדיקים הם עצמם כנפי השכינה כנפי יונה ממש כי היא פורחת בהם בשמחה ובטוב לבב בגבהי מרומים וצדיק זה שזכה בה בנפש הגר יושב ומשמרה עד שתחשיך שמשה בעולם הזה להאיר לעולם הבא אשר איננו מסיח דעתו כל ימיו מתקונו כלל והיא נעשה ביני וביני חלוק שלו בתוספת לזה הזוכה בו מלבד ההיא חלוקא דרבנן של כל אדם עד שיזכו שניהם יחדו לסוד צדק לבשתי וילבשני לידמות לעליון דכתיב ביה ה' מלך גאות לבש והדר לבש ה' ודי בזה. אך אברהם סבא חסידא קדמאה לגיורין ליכא למימר ביה הכי אלא בידו בעצם וראשונה ולא תלי ליה בזכות אחרים. וזה מטעמים הא' שהיה לפני מתן תורה. ב' מה שאמרו עליו שכל ימי היותו בעולם לא הוצרך החסד עליון לעשות מלאכתו. ג' שנאמרה בו בחירה. ד' שנמצא לבבו נאמן אף הרע שבו. ה' לגודל הנסיונות ורבויין וכולן נרמזו בתוספת ה' של אברהם ועלי' כתיב ואנכי נטעתיך שורק. פירושו נקוד שורק דוקא בלא ו' דהיינו קבוץ שפתים בשלש נקודות זו על זו אברהם במלכות גר צדק ודאי יצחק ביסוד קץ חי עלמין יעקב בתפארת דאינון כלה זרע אמת שבכל אחד מהם יפה כח הבן מכח האב והנה רוח הקדש שואל ואיך נהפכת לי שיהיה אברהם למעלה מכולם בחסד יצחק תחתיו בגבורה ויעקב בתרה בתפארת שהוא מקומו הראשון ומשיב לעצמו סורי הגפן נכריה. כיון שנולד מאברהם צמח צדיק וממנו בחור שבאבות ומטתו שלמה סרו אברהם ויצחק מהתיחס אחרי תרח ונחור להתחיל בגנות אלא הכל הולך אחר החתום. אבל בן נח אפשר שיזכה לדוגמתן של דיוקנין הללו הנלוים אליו משלש מדרגות כיוצא בהן אשר ברוחניות העשיה לא זולת רק בחלקי האצילות שבה אליו לא יגיעו. והנה אלה ואלה הם המתוארים בסבוב איש יחד פני רעהו פעמים שלש לאיפה שלימה לב האדם ולאברים אין מספר ואין צריך לומר שסוד העבור מצוי בהם ובעת התחיה הנה השלם שבסבובים יזכה אליהם ועל עדרי חבריו יתנוצצו מהם ענפים מתרבים כפי הצורך כמדליק נר מנר וכל סבוב שיתואר לו חלוף מיני אין לו יחס עם המערכה הזאת כל עיקר כי אם על אופן המתבאר בתקונים כי יש אדם שעמלו בתכונות שונות כגון קל כנשר או גבור כארי מעין חלוף פני המרכבה שלא סרו מהיות כלם דמות פניהם פני אדם אכן מצאנו בהם בשעת הדין שנשתנו פני השור לפני כרוב ומזה למדנו להם אפשרות הסבוב בקטנים דכתיב בהם את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים. ועל פי הדברים האלה יצדק מאמר הגאון רב סעדיה על מה שעינינו הרואות רבות רעות וצרות השתרגו עלו על צוארי מקצת העוללים להטיב להם כי טוב אחרית דבר זה מראשיתו לחסרון המסורת לא זולת כמו שבארנו במאמר הנפש. ולנו עוד דברים באלה השלשה דיוקנין תשמעם בכלל מה שיבא במערכה שלישית בסמוך וגם אלה מסתלקין בנפול תרדמה על אנשים להיות להם מהלכים בין העליונים כל אחד לפי זכותו כטעם אני ישנה ולבי ער ואז יגבר המדמה בשתים המערכות תחתונים שאנו עתידים לפרש בזה ויבוא החלום ברוב ענין. ואולם לית אבטחותא לשלשה דיוקנין האלה לרחוק ולקרוב כי בעלי בחירה המה ונהר דינור הוא לבונם לא עדיפי ממטטרון בפרק אין דורשין וגבריאל בפרק יום הכפורים ואליהו בפרק הפועלים שעל ידי מעשה הוה מאי דהוה. ואפשר לשנים התחתונים שהם הרוח והנפש שירדו לגיהנם תחתון לא לעצמם זולתי אם יקרה שיהיו להם בגדים צואים לרוע בחירתם שהרי הם צריכים מאד לעכל זוהמתן כשרוף האש את החלודה הנדבקת לכסף צרוף והוא איננו חסר כלום אך אינו נמנע מהיות בוער באש ואיננו אוכל כטעם פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם. רוצה לומר שליטה גמורה להאבידם חלילה כי אף על פי שחטא ישראל הוא. אבל דיוקן הנשמה אינו צריך ולא נטפל לגיהנם תחתון אם לא ירד שם להעלות את הזולת וגם זה לו מרוק לא מזער בשביל איזו מחשבה גרועה והיא מרדות אחת בלבו של אדם טובה ודאי אין בה רע כלל וגורמת לו תקון נכבד הרבה יותר ממאה מלקות ואז כבהמה לתומה בבקעה תרד רוח ה' תנחנו כי לו לבדו נתכנו עלילות וזכות גדול יחשב לאותו דיוקן. אך הרהורי עברה קשים הבאים מחמת עברה קודמת והם באמת יותר קשים ממנה שהיא בגשמי והם ברוחני לא יוכלו יגעו בדיוקן הנשמה כלל שהקליפות מצדה מועטת ורחוקות מן הקדש. ובדיוקן הרוח הן מחצה על מחצה בסוד עץ הדעת טוב ורע ואף על פי שהם קרובים אחד באחד יגשו אינם מעורבים בטבעם אלא זה לעצמו וזה לעצמו וכאן מאד מאד יזהר האדם שלא לערב קדש בחול והוא סוד ההבדלה. אך בדיוקן הנפש איכא תרתי לגריעותא כי הכל סג אפילו מעוט הטוב ברבוי הרע וסימנך נדבת המשכן מביזת מצרים אלא שטהרה בישראל ונדבת המשכן לאדונינו דוד הכי נמי מארצות קבצם מארם וממואב ומבני עמון ושלמה כמוהו וצריך לבררם בכל כחנו. וכל אחד מהדיוקנין כלול משלשתן אלמא המחשבות הפגומות ישנן גם באלה השנים עם היותם משמשים בעצם וראשונה אחד לדבור ואחד למעשה: