עשרה מאמרות מאמר חקור דין ה יא
ואולם לא עבר בן עזאי על הלכות דרך ארץ כשאמר בפרק בתרא דבכורות כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה, אלא כבוד גדול נתכבדו אצלו כל חכמי ישראל ורבי עקיבא בראש, לפי שהנחש להוט אחר השום כדאיתא בבראשית רבה, ותומא שחיקא סכנתא לגלויא ביום טוב פרק קמא, ומזה למדנו בכונת בן עזאי שכל חכמי ישראל הם שומרים לתורה ומצילים אותה מדרשות צדוקים ואגדות של דופי כמו הקליפה לשום, שהוא פרי מסוגל להרבות את הדמות והיא מגינה עליו מן הנחשים, חוץ מרבי עקיבא קרח הוא, טהור מטמא, שהוא בעל הפרי עצמו, תורה שבעל פה, שום הדיינים, שום בא"ת ב"ש בפ"י וזה כחו לאלהיו הלכה למשה מסיני כי הכל נאמר למשה. באמת אמרו חכמים ז"ל דברים שלא נגלו למשה אלא כללים כללים נגלו לרבי עקיבא שזכה לידרוש אותם מדעת עצמו ומכוין להלכה, כי כשם שנפש משה רבינו ע"ה היא ממחצב התורה שבכתב ונקראת תורת משה, כך נפש רבי עקיבא ממחצב התורה שבעל פה ונקראת על שמו לפי דעתנו, שהרי סתם משנה רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, סתם סדר עולם רבי יוסי, וכלהו אליבא דרבי עקיבא, והעמידו הקב"ה בדור החרבן להגן על העולם ועל התורה שלא תשתכח. לפיכך בעד החלון נשקפה שכינה שלא יאבד סיסרא בשביל שלשלת יוחסין שהיתה גנוזה בו עד שנתעברה ממנו יעל בביאה שלישית משבע ביאות של סיסרא, שש הנה שנא ה' לא נזכרה לשבח אלא זאת דכתיב בה שכב דרך כבוד, כמה דאת אמר וישכב עמה בלילה הוא. ותיבב שכינה על איחור הצירוף מדוע בושש רכבו לבא, שהטעינו אותו רשע צרוף מרובה ברוב זוהמא שהטיל בה תחלה וסוף, חכמות שרותיה תעננה, והן עלמות תופפות אף היא תשיב אמריה לה, הלא ימצאו חלקו שלל להפשיט הבגדים הצואים בצרוף אחר צרוף, והוא רחם חד רחמתים תרי הא תלת לראש גבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו. על אלה נאמר כן יאבדו כל אויביך ה', ועל רבי עקיבא וחבריו כתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו: