עשרה מאמרות מאמר חקור דין ב לב
<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין ב · לב
הדגלים כלם שהיו לאבותינו במדבר, גם המה חתומים בשמותיו יתברך, כי היה דגל מחנה יהודה מזרחה קפ"ו אלף וד' מאות. האלפים הם רבוע אותיותיו של שם, כל אות לעצמו כנודע בתואר מקום, והן הן ארבעה מלואים מחולפים לשם יה"ו, וכן מלוי שם אהיה שהוא ק"מ ומלוי שם הויה מ"ו ושניהם ביודי"ן, והמאות לד' אותיות הכנוי. דגל מחנה ראובן תימנה קנ"א אלף ות"נ, האלפים הם רבוע אותיותיו של שם אהי"ה על הדרך האמור. והוא מלואו גם כן בההי"ן כדלעיל, והפרוטרוט הרמז למ"ה שמו המתרבה על עשר אותיותיו ועולה ת"נ. דגל מחנה אפרים ימה ק"ח אלף ומאה, האלפים הם רמז לשם מ"ץ פ"ץ בהתרבות כל אחד משני חצאי השם באותיותיו, זו אל זו, עדר עדר לבדו. ונחשוב הצד"י בשניהם באותיות גדולות של מנצפ"ך, עוד בהתרבות האותיות האלה זו על זו, באותה החלוקה עצמה, בחושבן זעיר דחנוך עולות ק"ח במספר האלפים. אמנם הפרוטרוט מלמדנו כי זה השער לה', יש בו מאה שערים כנודע. דגל מחנה דן צפונה קנ"ז אלף ושש מאות, האלפים רמז לשם אלקים שהוא בצפון, וסודו י"ה מלא, וכשנצרף אותיות מלא ליו"ד לבדה ולה"א לבדה יעלה המספר שזכרנו. ועוד אלהים ושני מקורותיו שהם שם בן ד' פשוט ומלא באלפי"ן עולים קנ"ז, והפרוטרוט הוא שם י"ה בכללות עשר המקיף את מלואו מארבע רוחות. אי נמי אלהים פשוט מרובע ומלא עם אותיות המלוי והשם הכולל, הן שש מאות מכוונות לא פחות ולא יותר, והכל עולה בשווי ודקדוק רב למספר בני ישראל כשנמנו תחלה במדבר סיני. לאלה הותרה הדרישה מפי רב אחד זה משה, ומפי אהרן גם כן שנסתלק משה, שהם שקולים זה בזה, ושנה אהרן להם פרקו, וגם ישי אבי דוד אמרו עליו שהיה נכנס באוכלסא ויצא באוכלסא, ובפרק הרואה נקטינן אין אוכלוסא פחותה מס' רבוא. אלעזר ואיתמר היו להם שני מתורגמים ושבעים זקנים אמוראים תחתם, וכשנוסף הלויים על פקודי בני ישראל, שגם הם היו נכנסים בלי ספק בסדר המשנה, וכן הזקנים למעלה מס' שנה, אף על פי שכח השכלתם כנייר מחוק, קרוב הדבר להתיר לאמורא אחד ע' רבוא. וכבר נודע ממעלתם של דור דעה, שהיה כל אחד מהם שקול כאלף איש, דכתיב דבר צוה לאלף דור. מלמד שמקבלי התורה היו שקולים כאלף דור, וכתיב אדם אחד מאלף מצאתי, זה משה שהיה שקול ככלם. ואשה בכל אלה לא מצאתי, שלא מצא בת זוגו אלא במדין, אמרו עליו באגדה, יוסף עליכם ככם אלף פעמים. זו משלי היא. ועוד אמרו שקודם העגל היו פניו מבהיקים אלף פעמים יותר מקרני ההוד ולא היו זקוקים למסוה, ועליו נאמר כימי צאתך מארץ מצרים. שהוא לנכח אל משה, וכתיב לעיל מיניה רעה עמך בשבטך, אראנו נפלאות לכלל העם שזכר, הורה השקול הכולל אשר אמרנו, יעויין בחלק השלישי סוף פרק ו'. ומכאן ישמע חכם מאי דכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים, שקדמה מסירתו מסיני מעת היותם שם כמו שבארנו במאמר אם כל חי, עד שנתנבא עליו אליהו בחורב, ופתרונו בעצם על תכלית הטובה עתיד להתקיים קודם הקדוש של שנת החמשים, כי משם והלאה אפילו הרהור אסור, וכל שלא נפגם בשמץ עבודה נכריה מובטח להמנות עמהם, אמנם פשטיה דקרא באנשי החיל של אותו הדור, כי היושבים בעריהם לא פחתו מששים רבוא ולא יפחתו:
סליק חלק שני: