עשרה מאמרות מאמר חקור דין א כ

אותה ששנינו אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ליכא לפרש בבן ברית כחיזוק לב פרעה וסיחון להשמדם עדי עד, כי הם וכל כיוצא בהם אינם בכלל תקנת השבים, ואוקמינהו רחמנא אדינייהו, כמו שעוד נזכיר בחלק השני פרק י"א. ובחלק הרביעי פרק י"ג. אלא למנוע ממנו בתחלת תשובתו הסיוע מלמעלה. שאמרו עליו אדם מקדש עצמו מעט למטה ובעולם הזה, מקדשין אותו הרבה למעלה ובעולם הבא. כי המתנה לחטוא על ידי אמתלאה פושע הוא ורחוק מישועה. אמנם הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, דכתיב בה לצדיק גמור, מה ה' אלהיך שואל מעמך. דמלתא זוטרתי היא לגביה, כמו שיבא בפרק כ"ה. והיותו יתברך שואל כך הוא הבטחה גדולה שהדבר מסור בידינו ולבעלי תשובה, כתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד. שאין יחידו של עולם מטפל בטהרתם, אלא אם כן פתחו לעצמן פתחה של תשובה בלב נשבר ונדכה, וכמו שפירש מורי הה"ר ישמעאל חנינא זצ"ל שהתנה בזה המלך החסיד, הוא הגבר הקים עולה של תשובה, שיהיה נשבר לגמרי כשברי כלי חרש לא יצלח לכל, שאינן עושין מעין מלאכתן ושבירתן טהרתם, כי אמנם היראה אינה כלום, הבל ואין בה מועיל, זולתי בבחירה ורצון. שכנגדה צנים פחים ואבזרייהו כגון בטן רשעים. או גברא דנשי קטלוהו. כל שישנו בשומר נפשו ירחק מהם, קרינא ביה צנים פחים, ואמר קרא בדרך עקש, שאין מזמנין אותן מן השמים אלא למי שאין בו יראת שמים שלמה, הכל לפי מה שהוא אדם, ונורא על כל סביביו כדלקמן. ומי שמתחזק בתשובה שלמה ומקדש עצמו בכל כחו, עליו נאמר ושוב אלי נאם ה'. אלי דוקא כרבי יוחנן פרק בתרא דיומא, והוא פירש שם האי דקאמר נביא, שובה ישראל עד ה' אלהיך. שרצה לומר עד ולא עד בכלל, כרבי לוי דאמר עד כסא הכבוד, פירוש וכסא הכבוד לבדו בכלל, אבל היושב על הכסא אמר ושוב אלי כדאמרן, ופירשנוהו בפרק י"ד עמוד עליו, וכתיב ואת זנית ריעים רבים על שם מספר עריך היו אלהיך. ואף על פי כן לא קרינן בה והלכה והיתה לאיש אחר. ולא אחרי אשר הוטמאה העיד הכתוב עליה שעבודה נכריה מקרה הוא לה, לפיכך כתיב ושוב אלי. כי נפלאתה אהבתו לה: