עשרה מאמרות מאמר העיתים יח
<< · עשרה מאמרות · מאמר העיתים · יח · >>
ואל השנית מן אזהרות החמורות שזכרנו, ראוי היה להמצא נפש עשוקה במום זר, לסבה נודעת אל היודע תעלמות לב, כמו שוטים שקלקלו, הן הם שלוחיו, הן הם עדיו, ועלה כתיב וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם (קהלת ד, א). קדמאי ודאי כפשוטו, שאין להם היתר לבוא בקהל, בתראה לדרשה, כי מאין יבא עזרם, הוא הפלא העליון הנקרא מזל, שכחו יפה להעלות לכל ברואיו ארוכה ומרפא, והיינו דאמרי רבנן גבי בני, במזלא תליא מלתא, אחד בנים כשרים ואחד בנים פסולים, לפיכך אמרו תליא ולא הוי, כי אין הויה פסולה מתיחסת אליו כלל. ויש טהרה בעולם הזה לטהרת נפש הממזר בכסף מלא, כאותה ששנינו בקדושין שהוא מותר לישא שפחה דידיה בלקוחין, במה שתהיה מיוחדת לו לא זולת, שהרי אין קדושין תופסין לו בה. והוא המכוון כדי שיהיה עם זה תקונו בידו לשחרר את בניו להכשירם לבא בקהל, ובכהאי גוונא דוקא הותר לו איסור זה לכתחילה, וגם בדיעבד יהיה התקון אפשרי בכל גוונא אפילו שפחה דאחריני, שאם נשתחררו בניו בכסף או בשטר ברצון אדוניה של אותה שפחה שהיא ובניה קנויים לו, הוכשרו לבא בקהל. כי אלהינו מרחם חושב מחשבות להשיב נדחי כולם, ילמד סתום מן המפורש. וכתיב וישב מצרף ומטהר כסף. דמניה גמרינן התם משפחה שנטמעה נטמעה. ודעדיפא מניה סבירא ליה לרבי יוסי ממזרים טהורים לעתיד לבוא, אבל לא פירש טהרתם כיצד, כי הרבה דרכים למקום. לפיכך אין לזלזל באיסור זה אפילו ברוב השנים, וכל שהוא ידוע וניכר לרבים אף על פי שרוב עמי הארץ אינם חוששים לו לא מיקרי נטמעה ואסור לקהל, כאלו נולד עכשיו מחייבי כריתות, ויש ממזר תלמיד חכם שתקונו בידו בריבוי העסק בתורה, כי טוב סחרה מסחר כסף. סחרה דייקא לשון סביב, שאין הדבר מסור בידינו בלתי לה' לבדו, והוא מדה כנגד מדה המפורשת לנו למי ששנה כדתנן בחגיגה, יעויין אצלינו במקומו: