עשרה מאמרות מאמר הנפש ז א
כל הנשמה תהלל יה על ארבעת רבעיהן של מכסת נפשות הנגשות אל ה', וזהו פרטן:
מערכה גדולה דמות אדם קודמת משובחת ומעולה מכולן, הוא איקונין ראשונה האדם באדם, צלם עליון בן המלך מאת ה' היתה זאת הוא נפלאת בעינינו, כל בעלי כנף אופן חיה ושרף וכוללת בעצמה חמשה פרצופין נפש רוח נשמה חיה יחידה, שהן בגימטריא ברכי נפשי את ה' (הגה"ה: וכן מתן תורה בהסיר המלות. וכן תורה שבע"פ והכולל שהוא תורה שבכתב. וכן רוח ממרום במ"ם רבת"י שהוא במ"ם פשוטה ישראל: נשמת שד"י בתוספת הכוללים וכן האדם לנפש חיה עם האותיות). ואפשר שיאורו באדם מקצתם עד שלא בא העליון, אבל איפכא לא כרבנן דמתניתן, ולר' מאיר הואיל ולית תמן פרודא במושכל כדבעינן למימר השתא לקמן ליכא קפידא במוחש, אבל מודה ר' מאיר במושכל כי חילוף הנושאים לדידיה מלתא הוא, ולרבנן הא בהא תליא, דכולי עלמא מיהת חמש מדריגות הללו כולן מעולם היחוד לכל קהל עדת ישראל הצדיקים אשר לא כרעו לבעל, וכל הפה אשר לא נשק לו, אחת הוא לאימא עילאה, ברה הוא ליולדתה לאימא תתאה, לא תתחלק ולא תסב, אכן יש בה ובהארת פרטיה סוד העיבור ליראי ה' ולחושבי שמו, הנה בשמים עד"י זה חנוך במספר שוה, אשרי אדם עוז לו בה מה טוב חלקה ומה נעים גורלה, כי הוא מסתלקת בנקיית מן החוטא בטרם יחשוך לא תחטא ולא תענש, ואינה נכנסת לגהינם לא עליון שהוא נהר דינור ולא תחתון שהיא גיא צלמות, אלא להצלת הזולת ובה ובזכותה עתידים צדיקים להקרא בשמו של הקב"ה, וכתוב כי באש ה' נשפט. הוא הביטול הגמור לאשה של גהינם, שכן אמרה תורה והועד בבעליו יבוא בעל השור ויעמיד על שורו, כי בזמן שהוא יוצא ליסקל בעליו נשפט שהשור קניינו, ותנן ישראל קנין אחד ולא ירשיעם בהשפטם, כי באור פני מלך חיים, ואז גהינם כבה, וכתיב כי עד צדק ישוב משפט. בסוד אקים את סוכת דוד. ואחריו כל ישרי לב, כטעם מישרים אהבוך. אז תבקע הארץ בקולם, כמו שהיה במלכות שלמה, כפי אמיתת מציאותו קל וחומר עד אין שיעור למלך שהשלום שלו, דכתיב ביה באורים כבדו את ה'. אשר אור לו בציון אלו שערים המצויינים למחול הצדיקים, והרבה מאורות יש באור, כי באור פני מלך חיים, והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה.