עשרה מאמרות מאמר הנפש ו א
כתיב אני ה' אין עוד. וכתיב בתריה יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע. ומסדורא דקרא דרשו בו, יצירה לימין, בריאה לשמאל, עשיה באמצע, כי היצירה קדמה בו לכל, והבריאה מאוחרת ליצירה תחלה ומאוחרת לעשיה בסוף שהוא עם זה שמאלית לשתיהן, והעשיה באמצע כי נקבצו באו לה יצירה ובריאה מכאן, ובריאה בלבד מכאן, והוא גופא קשיא לכל מבין, ומה שחתם המאמר אני ה' עושה כל אלה, כללא הוא הא מאי אית לן למימר, דקרא זוגי זוגי קא חשיב, וממה שצריך להקדים הוא כי אמנם השמאל בטבע מציאותו הוא טפל אל הימין, והאמצעי ראוי שיהי' מאוחר גם אל השמאל כדי שיוכל להכריע בין שתי הקצוות, והוא עצמו נוטה להימין להגדיל החסד על הדין, ומזה חיוב היות האמצעי בטבעו ומהותו כולל ימין ושמאל, והן א"כ עושה שלום ובורא רע, נמצא חושך קשה מרע כי קרוב הוא להיות אוהב ורע למי שיזכה בו, ועל אותו חשך נאמר ואל תאטר עלי באר פיה, מלשון אטר יד ימינו, ששמאל כל אדם ימינית אליו, בקש רחמים שלא תהא ההנהגה נוטה לשמאל, וכבר קדם בדברי אגדה על מאמר יהי אור, שכל הפרשה נאמרה על נשמותיהן של צדיקים והכא נמי דכוותה, ובדידהו משתעי קרא, ולמעלה זכרנו במדריגות הנשמה שהן דוגמא לאלקות, כי אחר עולם האצילות שהוא הנקרא בשמי ולכבודו, ועליו באמת נאמר ויהי אור, יש עולם שני דעליה אתמר בראתיו והוא כסא כבוד מרום דכתיב ביה ויהי אור, כי שם גניזתו לצדיקים לעתיד לבוא, ומה שנאמר בו יצרתיו מכוון אל האמור בפסוק וירא אלקים את האור כי טוב, אשר יאמר על השלמת צורתו נגד בני אדם, והוא שנתבאר בקרא דפתחנא ביה באומרו יוצר אור, ועל שמאלו בריאה אחרת טפילה אליו כדכתיב ובורא חושך, ועל זה נאמר ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, כי כל ההבדלה בשמאל דוחה שהוא שנית למדות המנהיגות את העולם, לפיכך עיקר ההבדלה הי' ביום שני שנברא בו רקיע להבדיל בין מים למים, וכתיב הבדיל את שבט הלוי, שהי' שני לדעת יעקב בזיווג לאה, וכן ההבדלה במוצאי שבת הוא בשעה שנית מהלילה, אחרי שהוספנו מחול על הקודש, הוא שעת ממשלת הלבנה הצריכה להבדיל מדרגין מסאבין, ולהתעטר ברושם הנשאר מקדושת שבת להאיר לה' בג' ימים דאינון בתר שבתא, וחוזר וניעור להוסיף כח בסוף השבוע, והוא טעם של בית ר"ג שהי' נותנים כלי לבן לכובס עכו"ם שלשה ימים קודם לשבת. אבל כובס ישראל דרב גובריה להעביר את הכתם, די לו בחמישי כתקנת עזרא, ועוד משום לא תחסום שור בדישו, שהרי שלישי ורביעי בשבת, שניהם בעשיה זה בסיום וזה בהתחלה, אבל מי שאינו בלא תחסום, צריך להקדים בו ופקדתי על בל בבבל, והוצאתי את בלעו מפיו.