עשרה מאמרות מאמר הנפש ג א
הנשמה העליונה המתוארת בנפיחה אשר זכרנו למעלה הוא באמת נשמת חיים, נשמה אחת לכל הצדיקים החיים וקיימים לעולם, שהיא מיוחדת בעצמה, אחת היא לאמה דא ה' עילאה דעלה אקרון ישראל עמוסים מני בטן, ברה היא ליולדתה דא ה' תתאה בדלת אותם להחיות בהם נפש כל איש חי בשני עולמות דעלה אקרון נשואים מני רחם, שהם פוטרים את רחמה הרת עולם, שכן הנשמה הזאת הוא שם מלא ועולם מלא בעוצם יחודה, ועלה כתיב רבה אמונתיך. שהיא מתרבה בכחותיה וחופפת על הצדיקים בשיעור השגתם, כי היכל ה' המה איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. ואליהם כיוון המוכיח המישר בפרק לולב וערבה, באמרו ראיתי בני עליה והנם מועטים. המושפעים מפנימיותה של כנסת ישראל מן המעולה שבה, כי הא דתנן משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה שיש לדרוש בהם חדר ופרוזדור בעולמות הפירוד ועליה אינו אלא בעלמא דיחודא. הא כיצד פרו"ז מדה אחת זו כלולותה מעשיה, דו"ר מדה שנית ע"ש היצירה, ששתי המדרגות מתאימות כנודע, והוא כפל החצר החיצונה שאמר יחזקאל בהפטורת אמור, אחת חיצונה מהם שהוא חיצונה לפנימית והאחרת חיצונה אל העם שהוא העשיה, ויהיה חדר הבריאה הוא חצר הפנימית, וסדר המשנה בזה הוא ע"ד שרפים ואופנים וחיות דיוצר של שבת דהיינו החדר לשרפים, ופרו"ז לאופנים, דו"ר לחיות, וממלא נשמע לעליה שהוא באצילות מעולה שבעולמות עצמותה של שכינה, וכל המתואר במרכבה זוכה אליה, כגון האבות ודכוותייהו אשר שמענו ונדעם. אד"ם נ"ח ש"ם לפניהם, בחכמה בתבונה ובדעת, משה אהרן פנחס ודוד לאחריהם המצטרפים למנות עמהם ז' אבות כורתי ברית, כי המה וכל דומיהן שבכל דור ודור מתוארין בנשמה הזאת שהיא אצילות מתפשט מני רחם השכינה בהיותה ביחוד גמור, ועל זה נאמר נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך. והדברים מגיעים לדוד עילאה שאז יהיה באחדות שוה לשאר המידות שהן משפיעות מין במינו, על כן יקראו הזוכים לנשמה הזאת גוי אחד בארץ. ועל אב המון נאמר אחד היה אברהם. וממנה לאדם חיי ההשכלות אמיתיות אלוקיות לחיות בם לנצח לא יראה השחת, והיא בעלת חמש שמות אשר ביארנו למעלה, אשר יאמר עליהם באמת נפשינו חכתה לה'.