עשרה מאמרות מאמר הנפש א יב
כל דבר שבקדושה יסודתו על מספר עשר, וממנו תוצאות חיים לשלשה דיוקנין קדושים שבאדם הנכללין בשם איקונין שניה, כי הראשון כלול מהם תלת, והשני כלול שית, והג' לגיון לבדו, עם היות כל אחד מהן כלול ג"כ מעשר, אמנם כל מה שניתן לידרש בסטרא דרע, אפילו המוטב שבו יש לו שורש במספר עשתי עשרה, שדרשו בו מוסיף גורע, ודברים כמשמען, שתי עשרה הוא מספר מרובה, וכשהוסיפו עליו עין בתחלתו גרעו אחד ממנו, והוא הרמז באות עי"ן, שהוסיף גמול החטא על כתנות אור, והיא היה תיקון לגרוע, וידוע כי צרופי השם הגדול שנים עשר, והחטא מסתיר את המקור שהוא השורש הרחמים, וגם הענף הדומה לזה, עוד יש במדרגות הקדושה י"ב מעלות להתבונן בם, ואלו הן, אין סוף וכתר הם שנים, חב"ד שלש, הרי חמש, וז' אחרונות, ולכולם יש דוגמא בנפרדים, חוץ מן המעלה הראשונה אשר שם הרצון הנעלם, ונשגב ד' לבדו, עוד מנינו, השם הגדול ברבוע אותיות זו על זו עולה מקו"ם, שכנגדו פני אדם חסד הכולל, למעט עצמו אצל קונו, וההפך אדם בליעל מוסיף גורע, וכן קו"ף בפני אדם שהוא מוסיף גורע, כי קו"ף בגימטריא שלו מוס"ף אחד יותר על פני אד"ם, ונגרע מערכו עד אין שיעור, וכן שפ"ה בתכלית הקדושה, אשפ"ה בשפל הטינוף והירידה, אך עיקרן של דברים בנסתרות, והרמז במשכן, שהי' הוא עצמו עשר יריעות, והאהל עליו מלמעלה עשתי עשרה יריעות, וידוע כי האהל גרוע מהמשכן, ובריש משנה תורה, אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ (דברים א, ב). שבח גדול הי' לקצר המהלך אם זכינו אליו, וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ וכו' (דברים א, ג). שינה הכתוב לקושי התוכחה, ופשוט הוא, ויש י"א ארורין בפרשת כי תבוא, חוץ מן האחרון הכוללן, ועוד שכולן אזהרות על מצות לא תעשה, והיא לא באה אלא להזהיר על בטול העשין, והצעת שמועה זו כך הוא, כי אמנם כל בי עשרה מסטרא דטוב, שכינה קדמה ואתייא, והיותה בתחתונים צורך גבוה הוא מאמר מפורסם ועמוק, ואחד מן הפירושים הנאמרים באמת היא, כי לנו היא צורך רב ורם, ואנו צריכין מאוד אליה, שהיא דוגמא לנו לשורש כל השרשים, יחידו של עולם הקודם וחופף ברום חביון על עשר מדות קדושות שלו כל היכא דאיתנייהו, ולהיותו מרומם על כל ברכה ותהלה, כי נשגב שמו לבדו, אינו נמנה עמהם, אך עצם הרצון מתפשט בהם, והוא מחיה את כולם, ראשון עד אין סוף, אחרון עד אין תכלית, ובלעדיו אין אלקים באמצע, וכיון שאין לנאצליו מציאות ריקן ממנו ח"ו, דין הוא שלא יהיה נמנה עמהם, הואיל והנמנין עצמן יסודתן מניה וביה בהררי קודש, ועוד שנינו בספר יצירה, וְלִפְנֵי אֶחָד מַה אַתָּה סוֹפֵר. כי הנה ה'אחד' האמור כאן, היא תחלה לעשרה מאמרות, נמנה עמהן ונקרא רצון, והוא כולל אותם בהוראת ג' אותיות אלה שבמלת 'אחד' כנודע, א"ח היינו ט' מאמרות, והד' היא העשירית.