עשרה מאמרות מאמר המילואים
מילואי הוי"ה רבים ונכבדים. כבר קדמה עליהם מפי תורה אל החבירים המכובדים ממה ששמעתי מרבותי והנם כתובים, ולפי שבאים שם הדברים בלתי מסודרים ולא מושלמים, רק ליקוטי בתר ליקוטי כנוקף זית, בכל יום מעין ברכותיו, כי היכי דלא לירכס אכילו מידי דזוטרי כד הוינא זוטרי ודרדקי, וכל שכן השתא דקשישנא אנא, עאכ"ו שנקח כברכת ה' אלהינו, לספק חבל משיח במשיח. כדולה מים מבארות עמוקים: להבין ולהורות בשפה ברורה ובנעימה דרושים מתוקים: המעריב עריבים ובשחר יוצר אור מאירים בחכמה הזאת להועיל אל החושקים: בשורה זהב עם נקודת הכתב, המה ווי"ן העמודים מחושקים היודי"ן וההי"ן לקשר השם דבקים:
אמנם היו"ד שבשם, לעולם עומדת בזיווה בצביונה וקומתה ולא נשתנה כלל, ועל מלואה שהוא לעולם קיים, כתיב עשרים גרה השקל. אבל מלואי שאר אותיותיה, יבאו בפנים שונים וזה פרטן:
ראשונה צריכין אנו לדעת, כי כל אחד מארבע אותיות שם הוי"ה ב"ה, יש לה מילוי פרטי שהוא עצמו בהון הוא הגיון שלהם. הנה השם שמספרו ע"ב מיוחד ליו"ד של הוי"ה, והוא מילוי שכולו יודי"ן. ושמספרו ס"ג מיוחד לה"א ראשונה שבשם שכולו יודי"ן, חוץ מוא"ו שמלואו א', שהוא רומז על העובר שבמעי האם, הוא הוא"ו קטיעא שבתוך האל"ף, אשר בצאתו מרחם אמו, על-כן ירים ראש ו' שלימה. ועצם השם אז יקנה מלואו לעצמו. ולפי שמעיקרא בהיותו גנוז במעי בינה היתה ה"א עיקר השם, ומשם נמשך מ"ה שכלו אלפי"ן לאותו ו' שבשם, ואחיו מילוי ב"ן לה"א אחרונה שבשם שכלו ההי"ן, וכאן כפולה כזה ה"ה, נמצא מילוי זה כפול בשיווי מוחלט. וסימן ב' הויות מתאימות שקרא בתורה לי"ג מכילן דרחמי לשני מאורות הגדולים, לא דהוה סיהרא רב ועילאה כשמשא, אלא דומה לו. תדע שה"א ראשונה נרמז בעיקר השם, והב' במילואו. זה וזה בשם ב"ן דאיהי נטלית סימנא דדכורא. ועוד המאור הגדול מה שלמעלה ממנה, מילואו כלם בני יו"ד אותיות, והמאור הקטן ט' אותיות. ויש לפעמים תוספת אלפין בשם ב"ן, אך אין זה רק במילוי מלואו שאותיותיה כ' בלבד. וכשמוסיפין א' בין ב' ווי"ן בג' מקומות, הן הן סימנין דדכורא. נמצא האותיות כ"ג במספר חי"ה, שהוא בכלל בהמה והוא שם ב"ן במספר שוה, ואין להאריך עתה בזה. והנה המילוי הראשון אשר אמרנו שכלו יודי"ן מיוחד לאות יו"ד, הוא מרום וקדוש בלתי משתנה ובלתי מתחלף, לא בחסרון אותיות ולא ביתרון, ולא בלתי משתנה לא בקדומה ולא באיחור ע"ד הצירוף, ואין מלואו זולתו אתו עמו במחיצתו, אלא שומר תמונתו אמת לעולם, ונרמז בפסוק ויט משה את יד"ו - הרי יו"ד. על הי"ם - הרי ה"י. ויולך ה' - הרי וי"ו. את הי"ם הרי ה"י. וסימני' ד' יודי"ן. א' מעצם השם, והשאר סימני המילוי שהם ראשי תיבות י"שוב י"ושיבני י"הוה י"רושלים. וכן י"גל י"עקב י"שמח י"שראל. ולמפרע בדרך י"בחר י"הוה י"רא י"ורנו. ובהיות כל אחד מהיודי"ן האלה מתרבה על מלואו, הרי כאן עלמין דכסופין.
אמנם שם ס"ג סימנו ייא"י, גימטריא א"ל. אל אחד בראנו. הנוטריקון שלו הוא שמע י"שראל י"דוד א"להינו י"דוד. בסוד ישראל עלה במחשבה. וכן י"דוד י"ראה א"שר י"אמר. וכן י"שועת י"דוד א"שר י"עשה. וכן י"חל י"שראל א"ל י"דוד. ולמפרע י"שראל י"דענוך א"להי י"זעקו (הושע סימן ח'). ושם זה יצטרף בג' דרכים, הראשון הוא המקור, שהא' של מלואו היא באמצע ב' ווי"ן, ונשארו הההי"ן שתיהם יודי"ן. והב' שתרד הא' לה' אחרונה כזה, יו"ד ה"י וי"ו ה"א. והי' תעלה ותכנס בין ואוי"ן. הג' שה' ראשונה תקח לעצמה מילוי הא' כזה, יו"ד ה"א וי"ו ה"ה. וכמו ענין שם ס"ג הנ"ל, (יש) ב' מלואים אחרים שהם ס"ב ס"ז. והנה מילוי ס"ב הוא בב' פנים, הא' ב' ההי"ן במילוי יודי"ן, וב' ואוי"ן לבד הן כזה, יו"ד ה"י ו"ו ה"י. והב' שתי ההי"ן במלואי ההי"ן כמותם, וי' בין ב' ווי"ן כזה, יו"ד ה"ה וי"ו ה"ה, ושוים שאין בהם אל"ף כלל ולא יתרבה בצירוף. ודע כי קדימת הצירוף הא' על חבירו בכל המילואים הללו, אותן שיש להם צירופים שונים תבחן בב' פנים, האחד בקדימת המילוי הנכבד יותר מחבירו, כגון ה' הא' יהיה תחלה בי', אח"כ בא', אח"כ בה' לפי הצורך, כי אמנם הי' נעלמה מכלם בסוד מוח ממש, והא' לבוש אליה קרומא דחפיא על מוחא, ועדיין היא בסוד יחוד לכללות המדריגה, ואות ה' לחלק יצאת, בסוד נרנח"י ממעלה למטה. א"א אבא אימא זעיר ונוקבא. ולפי זה יצדק מה שסדרנו לשם ס"ב ב' דרכים מהקדימה ואיחור, והפן הב' בריבוי אותיות המילוי, והיא תהלתו. ומזה הצד יתהפך הסדר שזכרנו, כי זה אותיותיו יו"ד - וזה ט' לבד, ומכל מקום הא עיקר גם מילוי ס"ב אין בו א' כלל, ומילואו ב' ההי"ן (במילוי) יודי"ן. והא' אחת או לה' א' או לה' אחרונה, והנה א' מב' יודי"ן מקומה בהכרחי באמצע הווי"ן, וימשך החילוף בההי"ן, הא' ביו"ד והב' בה' או איפכא, אלא הם ב' צירופים שם ס"ז כזה, יו"ד ה"י וי"ו ה"ה. ואולם מילואו של שם מ"ה דומה למילוי ע"ב, שאין בו לא חילוף ולא צירוף ומספרו אד"ם. וכן ל"ב אח"ד, והוא הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וסימנו י' א' א' א'. אב אחד לכולנו, ועל ידי ג' אלפי"ן מלבדם הוה מ"ב, וכן נוטריקון א'להים א'להיך א'נכי. וכן רל"ב עם הכולל. וכאשר נחשב היו"ד עמהם, והיינו י'שראל שקדמו בפסוק הרי מספר אחד. והוא ראשי תיבות י'דוד א'להי א'דני א'ברהם. גימטריא שכינ"ה. שוה למספר אמות החצר שהוקם עליו המשכן, ומעובי הקרשים והעמודים בכולל לאמה שחוץ לחלל המשכן בכלל. וכן כסדר הר"ת בלבד, י'דוד א'להי א'ברהם א'ביך. גימטריא שמחה, דכתיב בה אם הבנים שמחה. ושניהם סימנים ישרים לקביעות שנים על פי בית דין, שאין בשנים יתירה על שס"ה, הוא סימן הראשון. ולא פחות משנ"ד והוא הסימן הב'. ובנביאים י'דוד א'להי א'תה א'רוממך. וכן י'דוד א'בינו א'תה א'נחנו. ולמפרע א'יה י'דוד א'להי א'להים. ובכתובים למפרע י'דוד א'ל א'מת א'ותי פדיתה. וביושר י'קראני א'בי א'תה א'לי. וכן י'ום א'ירא א'ני א'ליך אבטח. ואם יפורש אירא מהפגעים, יהי' לרצון אליך כמו מלת למענך, כי אבטח להינצל כדי שאוכל להשתדל בעבודתך, אני אומר יום אירא בשלמות את כבודך ואת גדלך, אז יהי' הבטחון הגון ולא על זולת, וכל הפסוק מספרו קדו"ש. ואיכא נמי ידו"ד אמרת"י אלה"י את"ה. שסופי-תיבות ב' פעמים י"ה הפוך וישר, ואותיות האמצעיות גימטריא אלהי"ם פשוט ובריבוע בההי"ן, ועוד אמרתי בכמה מקומות בתיקון שכינה. ודע שבשמות של אבני החשן יש בהם מ"ה אותיות, י"א בטור האחד שכנגדם י"א ממש בשם מ"ה. וי"א בטור הב' נגד ה"א הראשון דשם מ"ה. וי"א בטור הד' נגד ב' ווי"ן. הרי אלה אותיות השם בצורתן, ע"כ ממילוי מ"ה, ונלוו אליו ג' מילואים אחרים שהם מ"ד מ"ח מ"ט. הא' מ"ד בחיסרון א' מתוך הו' כזה, יו"ד ה"א ו"ו ה"א. אין עוד מלבדו. והוא ט' אותיות מספרן ח"י ידו"ד. וכן מספרו א"ב א"ם, וכן א"ל אח"ד. וכולל בעצמו ל"ב נתיבות וי"ב הויות. וכן שם מ"ח כמוהו שמלואו ט' אותיות בלבד, והתחלף אחת מן ההי"ן במילוי אל"ף למילוי ה"ה כזה. יו"ד ה"א ו"ו ה"א. וצירופו ב'. ר"ל עוד כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"א. ומספרו הוי"ה וכ"ב אתוון פשוטים, סימנם כוכב גימטריא מ"ח. וכן אהי"ה וכ"ז אותיות פשוטים עם מנצפ"ך עולה ג"כ מספר מ"ח. ושם מ"ט כמוהו בב' צרופים אלה ממש, אין עוד חילוק אלא שהוא בן עשר אותיות, כי לא תסתלק הא' מבין ב' ואוי"ן, ומספרו כ"ב אתוון לבד וכ"ז לבד, בהצטרף עמם הכפולות, והוא כזה יו"ד ה"ה וא"ו ה"א. או יו"ד ה"א וא"ו ה"ה. ומספרו ל"ב טו"ב או כ"ח, אהי"ה או א"ל ח"י או ח"י א"ל כמספר איוב, (ר"ל עם ד' אותיות של איוב עולה כ"ג, שהוא מכוון עם המילוי של מ"ט חוץ מהוי"ה פשוט). גם שם ב"ן אין בו לא צירוף, וסימני יה"ה. וראשי-תיבות י'הוד ה'וא ה'קדוש י'הוד ה'וא ה'אלהים. שהוכפל בהר הכרמל, ובמילוי ב"ן להוי"ה. והצירוף הוא האלהי"ם גימטריא קנה חכמה קנה בינה. וכן ל"ב הויות יהיה המספר הכפל י"ש עולמות. דכתיב בהו להנחיל אוהבי יש. וכמוהו י'וצר ה'כל ה'וא . יהו"ה ה"וא ה"טוב. י"דוד ה"וא ה"קדוש. י"ושר ה"שיר ה"זה. י"ושב ה"כרובים ה"ופיע. וכן י"דוד ה"ושיעה ה"מלך. והוא בן ט' אותיות כזה, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. מספרו א"ל אהי"ה. הלא מב' שמות אלו שם אחד, והוא שם ב"ן. וכן ב' פעמים יהו"ה עולה כ"ה כ"ז. פירוש כ"ה דשכינתא, וכ"ז אתוון דאורייתא, וכן ידו"ד בם הוסיף עליו י' אמירן, יהיה גימטריא היכ"ל. והנלוים אליו ד' מילואים שהם ג"ן ד"ן ז"ן ח"ן. הא' ג"ן מספרו א"ם וי"ב אותיות. וכן ל"ב נתיבות עם אהי"ה. וכן א"ל עם כ"ב אתוון, וכן כ"ו דיהו"ה וכ"ז אתוון דאורייתא הוא בב' פנים. הפן הא' יש בו ב' צרופים בני ט' אותיות, כי הב' ווי"ן אין ביניהם, ויתחלף מילוי ב' ההי"ן, הא' ביו"ד, והב' בא' או איפכא. והפן הב' בו יו"ד אותיות בלא צירוף אלא הם שתי ההי"ן במילוי ההי"ן כיוצא בהם, ואל"ף באמצע הווי"ן, ושם ד"ן כולו בעשר אותיות מספרן ידו"ד בה. וי"ב הויות, או ל"ב נתיבות וכ"ב אותיות, או כ"ו של שם פשוט וכ"ח אותיות. הנה אותיות מילוי הן י' אחת ושתי אלפי"ן וצירופו שלשה בהמצא היו"ד אצל ה' ראשונה, או באמצע ווי"ן או אצל ה' אחרונה, יו"ד ה"י ו"ו ה"ה. או יו"ד ה"ה ו"ו ה"י. או יו"ד ה"י וי"ו ה"ה. או יו"ד ה"ה וי"ו ה"י. ושם ז"ן שסימנו א"ל ידו"ד. לעולם בן ט' אותיות בהתרוקן הווי"ן וצרופיו ב' ה"א, הא' ביו"ד. הב' בה"א או איפכא כנ"ל, כזה יו"ד ה"י ו"ו ה"ה. או יו"ד ה"ה ו"ו ה"י. ושם ח"ן שסימנו מספר הימים שבין תשרי לשאלת מטר בחוץ לארץ, חוץ מיום התקופה ויום השאלה, כי זה וזה עולה ס', וכמה ימים בתשרי תפול התקופה בכך ימים תחוייב השאלה. והנה המילוי הזה לעולם בא בי' אותיות, ובמילוי יו"ד אל"ף ה"א, ששלשתם קבועים בו תמיד ויבא בב'. ולכל אחד ב' צרופים. והסימן ד' חינות הן, שכנגדו ד' קרנות המזבח היו גבהן מעל גבהו עד קרקע העזרה ח"ן טפחים בדקדוקם כמנין מזבח עם המלה, או אמור עם א' בהעלמה במכתב ונרגשת במבטא בין ב' לח', כגון (מזבאח), ולפי שה' אמות של סובב וג' אמות של מקום המערכה, שיעורן באמה בת ו' טפחים באורך ברוחב בעומק, אך אמה של קרן ושל יסוד לרחבו ולעמקו, בשל סובב לרחבו בלבד כל אלה באמה בת ו' טפחים, ואגב אורחיה נימא בה טעמא דמלתא, כי מזבח התיכון רמז לה' הב' שבשם הגדול, והמילוי המיוחד אליו הוא שם ב"ן, ובהצטרף אליו אות ה' מעיקר השם, שהיא מקורו גימטריא מזבח, יש בשם ב"ן סוד קו המדה, גימטריא י"ז. שבו עם ד' אותיות השרש, לכך מדת המזבח באמה בת ו' טפחים, סוד ווי"ן הנ"ל. וכן גבהו של סובב שהוא עולה מהקרקע ו' טפחים, הרומז לו' קצוות שבאותו קומה, שכלולין זה מזה, וכלן באמה בת ו' טפחים, חוץ מהיסוד שכללנו אותו בגבהו שבסובב, והרמז ליסוד עולה שהיא ו' קטיעא, וסימן ברי"תי של'ו'ם. ורחבו של סובב גם הוא מרחובות הנהר, המשפיע בהם סוד ה' עלאה, ועיקר שם זה של ווי"ן, הוא בסוד תבונה, דתמן הי"ו. לפיכך רוחב סובב ועומקו של יסוד באמה בת ו' טפחים, אבל לארכו סוד החסד שבו. הנה הוא נמדד באמה שלימה, כי הצמצום והמיעוט הוא מצד הדין, וכן ד' קרנותיו הן כנגד ההי"ן שבשם זה, ב' שלהן עיקר וב' של מילוי הדין לשם ח"ן וד' חינות שלו דעלוהי קאמינא. הפן הא' הוא נרמז בפסוק, אילת אה"בים. גימטריא ח"ן. ויעלת ח"ן. והא' כשתים באמצע הווי"ן. ובחילוף בב' צירופים, הא' לקרן דרומית מזרחית, ותן תודה על עושיה, ה' הא' ביו"ד. והב' בה' כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"ה. והב' בקרן מזרחית צפונית, חן אשה על בעלה. הראשונה בה' והאחרונה ביו"ד כזה, יו"ד ה"ה ו"ו ה"י. הפן הב' עליה אתמר ויעלת חן, כשתהיה יו"ד באמצע ווי"ן ותתחיל הההי"ן בב' צרופים, הא' לקרן צפונית מערבית, חן המקח על לוקחה, ה' ראשונה בא' הב' כפל כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. והב' לקרן דרומית מערבית, דתמן לשכת הגזית. חן המקום על יושביה, ראשונה מקוריות לכלם שהם גימטריא יהו"ה אלה"י אדני המלך שאמר בניהו לדוד במלכות שלמה, וכמו שאמרנו בסי' ע"ב ד' יודי"ן ושל ס"ג ייא"י, ושל מ"ה יאא"א, ושל ב"ן יה"ה. והפסוקים המסוגלים להם בתפלה או בוידוי הגדול וקבלת ד' מיתות, צידוק דינים כמבואר במקומו הם אלו, י"שוב י"שיבוני י"הוה י"רושלים. ויכוין באזכרה לשם ע"ב, י"חל י"שראל א"ל י"הוה. ויכוין באזכרה לשם וס"ג יה"ה א"מרתי א"להי א"תה. כגון לשם מ"ה י"הוה ה"וא ה"י ואלהים יכוין באזכרה לשם ב"ן, והנה בסימן ארבעתם יחד ד' גי' להויות פשוטות שרשם אליהם, וכן הוא מנין האותיות מילוי המילוי, וארבה כי הג' ראשונים בני כ"ח אותיות הם, והד' אינו רק ך', אלו ואלו גימטריא אלהים חי', וכנגדן בחוץ ד' אבות נזיקין דמתניתין, לפי שרצה המקום לזכות את ישראל מעטה בתורה בשמירת השור לרגל ה' בתראה, והמבעה לשיניים, ה' ראשונה. והוא תוקף הדין, סוד הגלות דכתיב ביה ותלכנה שתיהן שתקותם בבהמה טהורה ומפרסת פרסה מעלה גירה, וכן את מוצא כי איברי עולה הראש והרגל כחדא אזלה, והוא סוד גדול בשיעור קומה כטעם הליכות אלי מלכי בקודש, קדמו שרים כי הזמרה בפה תוסיף תת כחה בהליכות עולם לו, וכן תנועת השמש ע"י פרק שירה בטעם גלגל קבוע ומזל חוזר כפי שעתו ומקומו, ובסוד נבואה, לך ואמר"ת. והוא סוד כמוס במאמר המפורסם, שכינה בתחתונים צורך גבוה. כי אמנם דגוף נקודה אמצעית באדם יחשב לכל בעל קומה, שהי' בחי' עצמותן, כי השם שם הלב תחלת בריאות האדם, אך צורך התפשטות למטה, וקוה להרבות אורו למעלה, והוא סוד הראש והרגל, ודי בזה כפי כוונת המאמר, ויש כנגדו בחוץ קדקד שער מתהלך באשמיו. דכתיב ביה אלהים ימחץ ראש אויביו. וממילא תמוט רגלם דה"א בה"א תליא, והוא טעם קציצת רגלי נחש בעונש לשון הרע, ועל הנעים והמשובחים שבנו נאמר, והשארתי בישראל שבעת אלפים. כפי שיעורינו במקומו, כל הברכים אשר לא כרעו לבעל. וכל הפה אשר לא נשק לו. ותבא ביניהם, ולא הזכיר השור לרגלו, והמבעיר רצופים למעט בחזקם, והבור אינו מתמלא וכו' בסוד וא"ו, שכן הא' כזה א' ב' יודי"ן וא"ו, אלא בין ממעיין שיצא בתחלה זה אור ישר, בין ממעיין שלא יצא בתחלה אור חוזר, שמשקים בהם את השולחן, סוד ה' אחרונה של שם, במועד שקדושתו מאחדת אלוה, והוא סוד תרין יודי"ן בנוספת בעזקא לאצבע אצל ו' של בור משווין ליה באר, וההבער ביו"ד היא הגחלת שכל מיני שלהוביות תלוין בה, והנה תקנתיה ביו"ד של שם מקור מים חיים את ה', וכשתגיע אצל סדרן של י"ב צרופי השם תבין קושיא זו של צירוף שם ידו"ד הו"הי ותיקונו בידינו, ושפיר קרא להו ד' אבות נזיקין, עד שיהיו ד' מילואים ראשונים נמלכים כתיקון. ויש ט' מילואים אחרים נלוים עליהם, וסימן בג"ד. ר"ל ב' לס"ג. ג' למ"ה. ד' לב"ן. או הסימן אגד"ה. פי' ע"ב לבדו הרי א', ס"ג וחביריו הרי ג', מ"ה וחביריו הרי ד', ב"ן וחביריו הרי ה', מספר כלם כמנין אגד"ה, וסימן יהו"ה אח"ד. שכנגדן י"ג אבות נזיקין דתנא ר' אושעיא שהם י"ג ראשונות דתני ר' חייא, אך ר' אושעיא לא מיירי בקנסא. ועם חלופי המלואים למקצתן, וההיפך הצירוך לרובה יהיה מספר כ"ז, כמנין אותיות התורה עם הכפולות שכנגדן ך"ז אבות נזיקין דאינון ך"ז דתני ר' חייא. ושור אחד מהם ששלשה אבות נאמרו בו, הרי ך"ו למאן דאמר מבעה זה אדם, ולמ"ד מבעה זו שן, יושלם המנין באופן אחר ונבארה. וכשנמנה המסורה הרי ך"ו דשייריה ר' חייא, כדא' טעמא בדין לא מיירי שכנגדן ס"ב באותו מילוי שאינו אלא ט' אותיות, הואיל ואינו דומה לייחד מילואי האותיות עליונים כאילו הוא מחוסר מעשה. וס"ג שכנגדו שור עם ג' אבות שלו, לא נחשב לו צירופיו לבדיהן, כי לא שמענו שום תנא ששונה ך"ז אבות נזיקין, וניחא כדי שיהא דומה לשאר המילואים שהשרשים הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שאין להם סתר, וג' אבות שבו נכללו כא' ומפגל בקדשים. דאיתא במחשבה אין שום מילוי מכוין כנגדו, כיון שאין בו דיבור, אין צריך להוציא אותיות מפיו אליבא דהלכתא, שניה כל הראשונים, והשם פשוט מגין ע"ז, והרי אלה כח מעשיו יתברך פנימי וחיצון, והכל ידוע כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים, ומלכותו בכל משלה, גנון והציל ופסוח והמליט, ואיכא דשנינן הכא דר' חייא מטמא מדמע ומנסך דהיזק דאינו ניכר הוא, ודבר שלימה לא שמיה היזק, ומשום דליתנייהו אלא קנסא דרבנן, שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו, ויאמר פטור אני, לימא כתנאי מאן דתני כ"ח רמז נשכא, ומאן דמפליג בין דאורייתא לרבנן אכתי כ"ד נינהו, וניחא בסוד דינא דאורייתא דאותיות דילה הן אותיות השם הנכבד שצרופן כ"ד, ולמ"ד מבעה זה שם, יושלם המנין עם כותבי ספרים שלא נכתבו האזכרה לשמה, או לרבות שלא עבדו גוילין לשמם ודאי היזק שאינו ניכר הוא, אך מפגל בקדשים אית לן למימר שהוא היזק ניכר וחיובא דבר תורה. והכי דייק מתניתין דפרק הניזקין, דתני המטמא וכו'. שוגג פטור במזיד חייב. הכהנים שפיגלו במקדש, מזידין חייבין, שוגגין פטורין. ושם מקשים ליערבינהו וליתנינהו. ותו אמר איפך למלתא, וכל שכן לסיפרי דייקנא דלא מתני גבי פיגול רק מזידין חייבין ותו לא, אלא הנך תלתא פטורין מן הדין, ולא נתחייב מזיד רק בקנס חכמים, והמפגל חייב מהדין ולא פטור בשוגג, רק כדי שיודיע הדבר לבעל הקרבן, ושפיר עביד ר"ח דשמטיה ממתניתין, ללמדנו שיש הפרש גדול ביניהם, והחילוק שאמרנו הוא בכלל מ"ש בקדשים, לא איירי דאיכא טעמא רבה להחמיר בהם כמו שיתבאר לקמן, ומה שחזקיה ור' יוחנן לא הזכירו מפגל במאי דפליגי, אי אית בהו חיובא דבר תורה אז מוכח שלא נפלגו במפגל כלל, ותרוייהו מודו דמן התורה חייב. תדע שהוא היזק ניכר שהא נפסל הזבח, וכ"ת מדמע ומנסך הנ"ל דאסרי להו, דשאני הכא שהוא צריך להביא זבח אחר, ועוד האוכל כזית פגול מביא חטאת על שגגתו, וגם כל שאר פסולי הקרבן כמו מחשבת חוץ למקומו או שלא לשמו כלל, שהרי לא עלו לבעלים לשם חובה, מסקנא דשמעתיה בפרק קמא דזבחים, יש בעולה לאחר מיתה, שהיורש מביא עולה שהפריש אביו, ושחטה בשינוי בעלים לא עלתה לשם חובת אביו כרב פינחס בריה דרב אמי, וקבלה מיניה רב אשי דבתרא הוא, ואין לך היזק הניכר גדול מזה, ואם יש למפרשים ולמקצת הפוסקים בכל אלה שטה אחרת, הנה זאת חקרנוהו כן הוא הלכה רווחת למראה עינינו, וכל חד מינייהו בדוכתא ברירנא ליה שפיר, ואולם לדעת איה מקום כבודם ורמיזתם של כל המילואים האלה אחד לאחד באצילות, דרוש בפני עצמו הוא טפל אל כל הקדמות הצריכות להעמיק.