עשרה מאמרות מאמר המידות ד

המדה הרביעית:

כלל ופרט, הנה הכתר כלל והתפארת פרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט, כי לא נחשוב היות בהעלמו של כתר אלא מה שיצא לאור בתפארת. וידוע בשפת אמת שהכתר הוא הרצון ותפארת הוא הדעת, אם כן אין ברצון אלא מה שבדעת. וממה שידענו שהרצון העליון חפץ בבחירת האדם על כל המעשה, מבואר נגלה שבחירת האדם היא מתנאי הידיעה העליונה, שאי אפשר בחק הדעת להכחיש את הרצון. ולמדנו שאין דרך לעמוד על אמתת התורה אלא בשמוש חכמים לדעת נתיבותיה שלום מן הקדום אל המאוחר, והלמד למפרע מקשה לבו בעורון הספקות ונועל דלת התרוצים בפניו, שהרי המתפארים במחקר על יסוד רעוע מקשים לעצמם באופן זה כל מתחכם יתן אל לבו שאם יש ידיעה אין בחירה ואם יש בחירה אין ידיעה, ואין לספק בידיעתו יתברך את העתידות, ואיה איפה בחירת האדם על מצות התורה ואזהרותיה והגמול המיועד עליהן ליפרע וליתן שכר. ועינינו הרואות שאין תרופה למחלתם, ושוא שקדו בתרוציהם זולתי הרמב"ם בספר המדע כי טוב פתר לעצמו שאין ידיעת האל יתברך כידיעתנו, והוא מבחר התרוצים למי שנכנס בחקירה הזאת מדרך הספק, ואין תפישה עליו ממה שהשיגו הראב"ד שלא היה לו לעורר הספק, כי אמנם מהפסד הדעות שהיה בזמנו אצל רבים מבני עמנו כדמוכח מאגרת תימן אשר לו ומשאר חבוריו במקומות שונים, הוכרח להעלות על ספר הרבה דברים קרובים אל השכל יספיקו לפי שטח הנבוכים ההמה לסור ממוקשי מות, ולא רבים יחכמו בסדר הלמוד הנאות ליושבי לפני חכמים, וגם הראב"ד המתיק עלינו את המליצה בברור הספק ההוא והודה שכל זה איננו שוה בדרך המחקר, ויותר מהמה בני הזהר שלא תאבה לבן גרשון ולא תשמע לבן אליה אסיא ולא לזולתם מן המתהללים במתת שקר, והוא על דרכים רבים תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם. אך האמת לעולם עומדת אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, שאם אין בחירה ביד האדם פסיק רישיה ולא ימות הוא, ואם כן אין שבח לאל יתברך בידיעת מעשיו, כי אפילו איש רש ונקלה יודע מה שיעשה חברו בהיותו כפוף ונכנע לרצונו ומשועבד למאמרו, הוא הדבר אשר אמרנו שבחירת האדם היא מתנאי הידיעה העליונה וממשלימי גדריה כמו שנבאר במדה חמשית והששית, ומלכות שמים היא בית הבחירה לעשות כרצון איש ואיש בב' שבילין שתחתיה, והיינו דתנינן הכל צפוי. שהידיעה צופיה הליכות הבחירה לא זולת, לפיכך לא קתני הכל ידוע או גלוי אלא צפוי כדאמרן, אלמא הרשות נתונה ואליה צופין ומצפין מלמעלה, ובטוב העולם נידון. צדיקים נזונים הימנו ופושעים יכשלו בו, כסומא עיף ורעב הנכשל בככר לחם שמתגלגל ברגליו והוא לא ידע ואשם, גם אל פיהו לא ישיבנו, והכל לפי רוב המעשה המקנה תכונה בנפש לטוב או למוטב, וכתיב ובחרת בחיים. עבר מהופך לעתיד, כי אמנם בנשמותיהם של צדיקים נמלך הקב"ה וברא את העולם, וכל מעשה בראשית בצביונם נבראו כמו שדרשו מדכתיב ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ומשפטי ה' אמת צדקו יחדו. הא למדנו שהידיעה נתלית בבחירה, שהיא היתה תחלת המחשבה וסוף המעשה, אלמלא כן אין כאן אלא הכרח והוא הפך הרצון, הא מאי אית לן למימר כי הרצון העליון משביע לכל חי כפי המצוייר בדעתו יתברך, ואותו הציור בצפייתו יצפה אל הבחירה האנושית להוציא כלי למעשהו, נמצא החוטא הוא המכריח את הטבע הישר ומטריח את קונו, והשוטר מוכרח מהחוטא עצמו לגבות חובו, ואין דבר רע ולא הכרח כל עקר יורד מלמעלה, וכסיל לא יבין את זאת בשיניח הפכו בפשיטות, ישמח צדיק בה' וחסה בו: